רש״ש על מסכת נדרים דף ע׳ עמוד א

גמרא מי אמרי' למחר ל"מ מיפר דהא קיימי' לנדרי' היום. הא דל"ק הכא כלישנא דלעיל דהוה כמאן דאמר קיים ליכי היום. נ"ל משום דקי"ל בס"פ קיים בלבו קיים. הפר בלבו אינו מופר. והא לא מיבעיא ליה דבאמרו היום יהיה כך דפשיטא דכוונתו דלמחר לא יהיה כן וכן אם אמר למחר יהיה כך ודאי כוונתו דהיום לא יהיה כן. ובבעי' ראשונה מספקא ליה אם דיינינן הכוונה כאמירה כיון שבאה מכח מאמרו שאמר היום (כמו דאמרי' מכלל לאו אתה שומע הן אע"פ דדברים שבלב אינן דברים) וזהו שאמר שם כמאן דאמר כו' א"ד הא לא אמר. אבל הכא קאמר בהחלט דהא קיימיה מפני שכוונתו ברור שהיה כן ולא גרע מקיום בלב. רק דמספקא ליה כיון דלא אמר כו' (ר"ל בפירוש) כי קאמר כו' מהיום קאמר ודו"ק:

שם א"ל קיים ליכי שעה כו'. מה שמסובב תיבות א"ל בסי' המחיקה הוא לל"צ כי הוא ר"ת אמר לה כבאינך:

שם מיהו א"ל מאי. ר"ל שאמר לה בחד זימנא וגי' הרא"ש בפסקיו קיים ליכי שעה מופר ליכי לאחר שעה. ופשיט ליה מהא דהריני נזירה כו' אין יכול להפר. דהיינו אח"כ. ש"מ דכי הדדי נינהו. והנך רואה דמש"כ הט"ז בסי' רל"ד ס"ק מ"א הוא מוכרח מהגמרא:

שם מ"ט דא"ק בנעוריה בית אביה. עי' ר"ן ורא"ש. דרשה זו מתפרשת יפה לתבר"י לעיל (ר"ד סח) דמפרש רישיה דקרא בנערה המאורסה שאביה ובעלה מפירין וע"ז מסיים בנעוריה ב"א דאף שאין האב אין כח בארוס להפר לבדו: