תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף ס״ח עמוד ב

אבל אם שמע - הבעל וקיים אע"פ שמת בו ביום או שמע ושתק כל אותו היום ומת הבעל ביום שלאחריו אין האב יכול להפר הואיל ועבר יום שמעו:

ר"ן ד"ה שמע בעלה. דעדיפא ליה הפרת הבעל מיבעיא כו'. כצ"ל:

בא"ד קמ"ל דאפ"ה נתרוקנה רשות לאב משום דנהי דבעידנא כו'. לכאורה החילוק פשוט דהכא משום דחלק הקלוש בעצם של אב ולא מחמת ירושה דנאמר דאין בו כדי להוריש והוה כמו הפר הבעל עד שלא שמע האב אע"ג דקליש ליה טובא מ"מ אח"כ כשישמע האב (בו ביום אפילו לדעת הרמב"ם בפי"ב מהל' נדרים הי"ז) יוכל להפר חלקו. ולע"ד ה"נ דבהך בבא דבטלה לה הפרה דבעל וצריך האב להפר גם חלק הבעל דכ"ה משמעות לשון נתרוקנה דזכות הבעל ניטל ממנו וניתן לאב עי' בפי' הרא"ש לעיל (ע"א) בסופו:

בסה"ד גי' ס"א לא נתרוקנה הלקוחה מהמהרש"א אינה מובנת:

ה"ג שמע אביה והפר לה ולא הספיק הבעל לשמוע עד שמת האב אינו יכול להפר - ע"י הבעל דלא נתרוקנה לרשות הבעל ולא סגי בהפרת אב והבעל אינו מיפר דבעינן אב קיים בשעת הפרת הבעל הלכך הפרה דאחר מיתת האב לא כלום היא ובהפרה שהפר האב לפני מותו לא סגי כיון דהבעל לא הפר: ה"ג שמע בעלה והפר לה ולא הספיק [האב] לשמוע עד שמת הבעל זהו ששנינו מת הבעל נתרוקנה רשות לאב - והיינו כמו רישא אלא ענין אחר הוא דהכא מת הבעל קודם ששמע [האב] שנדרה וניחא ליה למיתני בכל הענינים:

שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת האב אין הבעל יכול להפר שאין הבעל מיפר אלא בשותפות - ודאי מרישא שמעינן לה אלא משום דבעי למיתני איפכא גבי האב תניא נמי הכי גבי בעל שמע אביה והפר לה ולא הספיק בעלה לשמוע עד שמת חוזר אב ומיפר חלקו של בעל וזה לא שמעינן מרישא דהבא הפר אב בחיי בעל ולא הועילה כלום אותה הפרה שוב לא תועיל הפרתו דלא מצינו ב' הפרות באדם אחד לכך אשמעינן דחוזר אב ומיפר: