תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף ג׳ עמוד ב

שהנזירות חל על הנזירות - שאם היה נזיר ואמר הריני נזיר חל עליה נזירות (במס' נזיר בפ' מי שאמר הריני נזיר (דף טז:) מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש) וכשישלמו אותן ימי נזירות צריך להיות נזיר עוד פעם אחרת:

שמעת מינה תרתי - לעשות ידות נזירות כנזירות ונזירות חל על הנזירות:

אית תנא דמפיק לידות מלנדור נדר - דלא ס"ל דברה תורה כלשון בני אדם: מן ככל היוצא מפיו יעשה - דמשמע בכל ענין דנדר:

קם ליה בבל יאכל - כדכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל (במדבר ו׳:ד׳): קם ליה בבל ישתה - כל משרת ענבים לא ישתה וליכא לא יחל דברו: אמר רבא - לעולם אית ביה כמי לא יחל לעבור עליו בשני לאוין לא יאכל ולא יחל:

קם ליה בלא יאכל - לא מאחר לנזריה בכך דאיהו הוי נזיר אלא דקם ליה בלא יאכל: באומר לכשארצה אהא נזיר - דאי משהי ליה קם ליה בבל תאחר: אכתי מאי בל תאחר איכא - כל אימת דבעי למיהוי מצי למיהוי ולית ביה משום בל תאחר:

הכא נמי לאלתר הוי נזיר - דאי משהי ליה קים ליה בבל תאחר דאמרינן דילמא השתא מאית דאיהו אמר דלא ליפטר מן העולם עד דהוי נזיר מן אלתר באותה שעה כל אלתר דגרסינן היינו על אתר באותו מקום וכן מפרש בידות:

גמ' כגון דאמר ככר זו אוכל. עיין לקמן דף ח בתוס' ד"ה מושבע וצ"ע דהא נדר בקום ועשה לא משכחת לה דכל נדר הוא שאוסר חפץ עליו ובנדר שלא אוכל ס"ל לכמה פוסקים דהוי יד דכוונתו לאסור המאכל עליו אבל לידור לעשות מעשה לא משכחת לה. וה' יאיר עיני:

בהר"ן ד"ה בל תאחר. הרי הנזירות חל מיד. עיין לקמן דף סג בהר"ן שם:

גמרא בשלמא בל יחל דנדרים דמשכחת לה וכו'. דברי הש"ס צריכים עיון ליישבם היאך שייך נדר שיאכל ככר דהא הוי נפשי' אחפצא והא הוא להדיא בחי' הרשב"א לקמן (בדף ה) בסוגיא דידות ע"ש. וצלע"ג: ובאמת בלא"ה לא ידעתי דגם בקונם שלא אוכל ואכל. נראה דליכא רק משום בל יחל. כמבואר ברמב"ם פ"א מהל' נדרים ע"ש. וצ"ע:

גמרא לימא קרא ליזור (ר"ל מבנין הקל כמו לנדור) מאי להזיר. דהוא מהפעיל דענינו להזיר לאחרים להורות דנזירות חל ע"נ דהיינו שמזיר לנזיר ודברי הר"ן בזה מגומגמין:

שם בל יחל דנדרים מ"ל כגון דאמר כ"ז אוכל ולא אכלה. עי' גה"ש מה שהעלה בצ"ע. גם אנכי עמדתי בעיון זה בעוד שלא יצא עדיין לאור ואמרתי ליישב דמ"ל כגון שאמר קונם ככר זו עלי אם לא אוכל זו ואכל לנדריה ברישא ואם לא יאכל לתנאיה עובר בבל יחל למפרע עי' לקמן (טו) בסוגיא דקונם עיני בשינה היום אם אישן למחר. וענ"ל לפי שיטת הר"ן בריש מכלתין דאם אמר דבר זה אסור עלי גם הוא מעיקרי הנדר (אף בלתי התפסה) כמו כן יוכל לחייב א"ע בקום ועשה בדבורא בעלמא אך ד"ז צריך תלמוד וגם הוא נגד דברי הר"ן עצמו לקמן (ח) בד"ה והלא (הב'):

ר"ן ד"ה ואית תנא. ואע"ג דבמערבא ל"ב למידרש מלהזיר תרתי. כצ"ל:

ר"ן ד"ה ב"ת דנזירות דכיון שהתנה כו'. משמע דה"ק הרי עלי כו'. בענין שלא יהא חשש כו'. לכאורה אין זה בידו דאפי' אם יתחיל למנות מיד שמא ימות טרם כלות משך נזירותו ועי' ברא"ש:

אלא בל יחל דנזיר היכי משכחת לה - דעובר בבל יחל גרידא ומשני לעבור עליו בשתים:

בל תאחר בנזירו' היכי משכחת לה - בשלמא גבי נדרים משכחת לה אי אמר הרי עלי עולה ושהה ולא הקריבה עד אחר שלש רגלים אלא בנזירות היכי משכחת לה דאי אמר הריני נזיר מהשתא חל עליה נזירות ומשני - כגון דאמר לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר דמההיא שעתא הוי נזיר כלומר דמיד יש לו להתחיל נזירותו ואם לא התחיל עובר בבל תאחר מידי דהוה לאומר לאשתו הרי זה גיטך וכל זה מן התירוץ ור"ת מפרש לה בתמיה מהאי שעתא הוה ליה נזיר ומאי בל תאחר איכא מידי דהוה לאומר לאשתו הרי זה גיטך דהוה גט מיד ה"נ הוה חל עליו הנזירות מיד וכל זה מן הקושיא ולפירוש זה צריך לגרוס אמר רב אחא בר יעקב דשינויא היא דשני ליה ולפירוש אחר רב אחא בר יעקב אמר:

מידי דהוה לאומר לאשתו - נהי דלא דמי דהתם אסורה לאכול בתרומה מיד והכא לא חל נזירות מיד לדוגמא בעלמא מדמינן דחיישינן שמא ימות מיד ה"נ ליחוש שמא ימות מיד וקא עבר אם לא יתחיל מיד הקשה הר"ר יוסף שהלך בארץ הצבי אמאי לא משכחת בל תאחר בנזירות דאמר הרי עלי לקבל נזירות אחר שלשים יום ואי מאחר עובר בבל תאחר ושמא היינו כשינויא דשנינן לא אפטר מן העולם עד שאהיה נזיר כלומר עד שאקבל נזירות עוי"ל דאי מאחר לשלם נדרו א"כ לאו היינו בל תאחר דנזיר כ"א בל תאחר דנדר שמאחר לנדור נדרו: