תלמוד בבלי - מסכת נדרים · דף ל׳ עמוד ב

ההולכים מעכו ליפו - אסור בלבד: אלא אפי' ממי שדרכן לפרש - אסור הואיל וסופן לעלות ליבשה הוו בכלל יושבי היבשה:

מתני' אסור אף בסומין - דלא נתכוין זה אלא במי שהחמה זורחת עליו:

גמ' מדלא אמר מן הרואין - דאילו אמר הכי היה מותר בסומין ומדאמר מרואי חמה משמע ממי שחמה זורחת עליו לאפוקי דגים שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה רואה אותן שמותר בהן:

מתני' הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובעלי שיבות - דשחורי הראש משמע שנודר מאותן שהיו שחורי הראש: ומותר בנשים - מפרש בגמרא:

גמ' מאי טעמא - אסור בקרחים: מדלא אמר מבעלי שיער - דאילו אמר מבעלי שיער היה מותר בקרחין:

זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מיגלו - והוו שחורי ראש: אבל נשים לעולם מיכסו - שאינם שחורי הראש ועטופות כל שעה בלבנים: וקטנים לעולם מיגלו רישייהו - כלומר איהו כי נדר אדעתא דגדולים נדר והני כיון דלאו גדולים נינהו ולא נהיגי מנהג גדולים להכי ליתנהו בכלל גדולים ומותר בהן:

מתני' הנודר מן הילודים - משמע שכבר באו לעולם כמה דכתיב הילודים במדבר (יהושע ה): מותר בנולדין - באותן העתידים להוולד: וחכמים אומרים - אסור בשניהן דלא נתכוין זה אלא מכל מי שדרכו להוולד חכמים דסיפא היינו ת"ק:

גמ' לרבי מאיר - דמתיר אף בילודים: ולא מיבעיא בנולדים - נמי דמתיר: אלא ממאן אסור - כלומר א"כ ממה נדר:

חסורי מיחסרא והכי קתני מן הנולדים אסור בילודים - דכיון שנודר באותן שעתידים להוולד כ"ש שאסר עצמו באותן שכבר נולדו רבי מאיר אומר אף הנודר מן הנולדים וכו' כי היכי וכו':

והא עדיין - אפי' מנשה זקינו של יאשיהו לא בא לעולם: ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם - דדרכן של בכי אדם לקרות נולדין לאותן שעדיין לא נולדו ואם נדר מן הנולדין אסור בהן:

וחכ"א לא נתכוין זה וכו' - דבין בנולדין ובין בילודין אסור: לאפוקי עופות ודגים - שאין נולדים ממעי אמן אלא מטילין ביצים ומתחממים ויוצאין:

גמרא מ"ט מדל"ק מן הרואין. ק"ל דלמא רצה להוציא אף סכי שמש דבכורות (ס"ד מג) במשנה. ומש"כ הט"ז ביו"ד בסי' רי"ז סק"ל בביאור דברי התוס' דעוברין רואין החמה ע"פ האגדה דפ"ג דנדה דמביט מסוה"ע ועד סופו. לא מחוור כלל. דההיא אינה הבטה חושיית. ול"נ איפכא דעובר היה ממועט אף אם אומר מן הרואים סתם. ובקושיית התוס' למחוק תיבת עוברים וכן היא מסובבת בד"ח:

במשנה מן הילודים כו'. עי' פירוש הגר"א ביו"ד סי' רי"ז סקמ"א דר"ל בניקוד שו"א שור"ק דהוא בינוני פעול. ודלא כמשמעות הר"ן שהיה קורא בניקוד חיר"ק וחול"ם ע"ש:

רא"ש ד"ה ולא מיבעיא בנולדים כו'. ה"ה דה"מ לאקשויי מאי אף. ול"נ דאי משום זה המ"ל דקאי ארישא:

רא"ש ד"ה ל"נ זה אלא במי כו'. ופליגי אתרוייהו. ופסק הטור כחכמים. עמש"כ בע"ז (ו ב):

רא"ש ד"ה מאי איריא. השבת הס"ד:

הנודר משחורי הראש אסור בקרחין ובעלי השיבות מאי טעמא מדלא קתני מבעלי השער. ואם תאמר תינח קרחין מדלא קתני מבעלי השער, אבל בעלי שיבות אמאי, יש לי לומר משום דכיון דשחורי הראש לאו דוקא, אלא אפילו קרחין במשמע, שמע מינה דשחורי הראש דקאמר לאו ממי שהוא עכשיו שחור בראש אלא ממי שהוא מאותן שמכירין אותן בשחורי הראש דהיינו אנשים גדולים איזה שיהא, ואפילו קרח ואפילו בעל שיבה.

אמר ליה רב פפא לאביי למימרא דנולדין דמתיילדין משמע. דרבנן סברי דנולדין משמע, בין אותם שכבר נולדו בין אותם שעתידים (לילד) [ליולד - לפי השי"מ], פירוש לאו לדחויי האי אוקמתא קאתי רב פפא, דעל כרחך הא דרבי מאיר לית ליה אוקמתא אחריתי, אלא אדרבי מאיר גופיה קא מתמה ופרקינן דקסבר רבי מאיר דהכין משתעי אינשי, ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם ורבנן סברי (דכיון) [דלא אישתעי הכין - לפי השי"מ] דאי משתעי לכולי עלמא אין הולכין בנדרים [אלא - לפי השי"מ] אחר לשון בני אדם, וכל שכן בדלית ליה (הכרח) [הכרע - לפי הש"מ] בלישנא דקרא. כן נראה לי.

מדלא קאמר הנודר מן הרואים - כלומר מדלא קאמר האיש הנודר שהוא נודר מן הרואים את החמה שאז ודאי הוי משמע למעוטי סומין וא"ת הא דלא קאמר מן הרואים משום דאז הוי דגים בכלל (עוברים) והוא רצה שלא יהיה בכלל יש לומר דהשתא נמי כשאמר מרואי החמה הוו דגים בכלל כל כמה שלא נפרש שהחמה רואה אותן קאמר שהרי דגים רואין יפה החמה אבל חמה רואה אותן לא מיקרו הואיל ומכוסין במים: לאפוקי דגים ועוברין - דאין חמה רואה אותן דגים כדפי' ועוברים מכוסין במעי אמן אבל שאר בעלי חיים אסורין ומיהו בתבואה ופירות וכל דבר שאין בו רוח חיים שרי אע"ג דחמה רואה אותן דכיון שהזכיר רואי החמה משמע דוקא בעלי חיים שעשויים לראות החמה:

אסור בקרחין ובעלו שיבות - אע"פ שקרח אין לו שערות ובעלי שיבות מליאים שיער לבן ואין הראש שחור:

מאי טעמא מדלא קתני מבעלי שער - כלומר מדלא קאמר הנודר:

אנשים זימנין מיכסו רישייהו וזימנין מגלו - וניכר שחרותם לפעמים כשראשם גלוי ואע"ג דאיכא קרחין ובעלי שיבות מ"מ כמה פעמים מגלין ראשן וגם מותרין לגלות באקראי בעלמא אפי' בפני כל העולם מה שאין כן בנשים: קטנים לעולם מיגלו - ואין חידוש כשהוברר שחרות שלעולם הוין כך ואין נקראין שחורי הראש אלא אותם שלפעמים ניכר שחרותם ועוד יש לפרש קטנים לעולם מיגלו בין זכרים בין נקבות ואפילו נקבות קטנות שאינן נשואות רגילות יפה בגלוי הראש ואין רגילין לקרות שחורי הראש אלא אנשים דכוותייהו בנשים אינם שחורי הראש: