פסקי תוספות על מסכת נדרים דף כ״ט עמוד ב

נדר דקרא היינו שאמר ככר זה עלי כקרבן: ד"ה (שאני) [כל כינויי]: דף ב

אמר קונה שאיני אוכל או שלא אוכל חל אבל לא בשינה כה"ג: (בא"ד) [ד"ה שאני אוכל]:

האומר שבועה שלא אוכל ואכלו חייב קרבן. בשבועת פיקדון ועדות וביטוי צריך הזכרת השם (בתוס' שלפנינו חילק בע"א). ד"ה ושבועות:

נדר חל אפי' באוסר עצמו על החפץ ושבועה אפי' אוסר הדבר עליו: (ד"ה נדרים משמע איפכא): שם ע"ב

סתם נזיר רק ל' יום נדר בסתם אסור לעולם:

האומר אהא לא הוי יד מוכיח ולא חל וכן אמר הרי את מקודשת ולא אמר לי: ד"ה ואמאי: דף ה ע"ב

יש ליכתוב בגט וגט פטורין שיבוקין תירוכין ולורכיה לוי"ו (ד"ז בגיטין פ"ה):

לא יעשה כל שדהו פיאה: ד"ה מכלל: דף ו ע"ב

אין הפקר עד שיפקיר לעניים ולעשירים: ד"ה הפקר: דף ז

אין לקרוא ק"ש ולהתפלל בבית הכסא אף אין בו צואה ובמרחץ שאין בו אדם ואף בהזמנה מיתסר: (ד"ה יש יד לב"ה) [הזמינו]:

האומר לחבירו מנודה אני ממך נאסר בהנאתו דאין דרך לנדות עצמו: ד"ה מנודה אני לך:

המודר בחבירו בפניו אין מתיר אלא בפניו וכגון שעשה לו טובה או התנה עמו שיאסר אם לא יעשה כך וכך: ד"ה נידהו בפניו: ע"ב

מזכיר שם שמים לבטלה הי' חייב שמתא: (ד"ז בגמ')

המנודה בשביל אפיקרותא לא יתירו תוך שלשים אבל לממון מיד יכולין להתיר: ד"ה אין בין:

הצריך לנדות את ת"ח ינדה את עצמו קודם לכן: ד"ה משמת:

האומר אשנה פ' זה או מסכתא זו הרי זה נדר ודוקא שאמר בלשון שבועה. ד"ה האומר אשנה: דף ח

האומר ק"ש כל היום מצוה קעביד ואם אינו לומד אלא פרק שחרית וערבית אינו עבירה: בא"ד:

דרך ליתן שלום לכל אשר ימצא. נידוהו בחלום צריך שיתירו לו עשרה שיזדמנו לו בדרך ולא בעיר: ד"ה והוא דמתני:

כל נדרים אדם מפר חוץ מנדרי [אשתו]. נדרים שבינה לבין אחרים אין הבעל מיפר. תלמיד מתיר שמתא במקום רבו: ד"ה ש"מ

האומר נדר רשעים עלי מביא קרבן האומר (ככר זו) עלי הוי יד: ד"ה כנדרי רשעים: דף ט

מי שלא יכול להתענות ואפ"ה מתענה נקרא חוטא: ד"ה הריני בנזירות:

האומר אהא ונזיר עובר לפניו הרי זה נזיר אבל (לא) אמר הריני לא: בא"ד:

שבועה לא אוכל לך אסור לקרבן לא אוכל לך מותר:

מצוה לידור בשעת צרה:

נזיר קרוי חוטא וגם נאה וכה"ג היושב בתענית בשבת ושכרן מרובה מעונשן:

כינוי נדרים אינן חלים בשאר לשונות כ"א אותן המפורשים בנדרים:

לחולין אי אמר בפתח לחולין משמע לא חולין יהא לפיכך לא אוכל ואסור ואי אמר בחטף מותר. ד"ה תנא אימרא: דף יא ע"ב

הנודר בתורה ואמר בה ומונחת בארץ לא אמר כלום אבל אמר במה שכתוב בה או נקיט לה בידיה אפי' אמר בה דבריו קיימין לפר"ת ולריב"ם בדנקיט בידיה מהני אם אמר במה שכתוב בתורה או בארעא בה ובמה שכתוב בתורה: ד"ה הא דמחתא: דף יד

נדרי שוא שאין יכול לקיים כגון נדר מכל פירות שבעולם היו מלקין אותו ועובר לאלתר: ד"ה ואי: דף טו

האומר שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ואכל תחילה התנאי בשוגג ואח"כ האיסור פטור אכל תחילה האיסור ואחר כך התנאי בשוגג חייב לפרש"י ור"ת ולפר"ח ולר"י פטור: (ד"ה דאי: דף ט"ו)

אסר נכסיו על בעל חובו בקונם אינו חל כלל. אלמוה רבנן שעבודא דב"ח והאשה:

אמר בלשון נדר שלא אשב בסוכה חל הנדר אמר בלשון שבועה ישיבת סוכה עלי לא חיילא: ד"ה הא דאמר: דף טז

חרמי כהנים אסורים קודם שבאו לידם: ד"ה ואם: דף יח ע"ב

נזיר עולם אינו מגלח ומיקל לעולם שלשה ענייני נזיר לעולם: (ד"ז בגמרא) דף יט

אין פותחין בחרטה לומר דעתך עלך שנדרת: ד"ה ומחמירין: דף כ

מי שנדר ועבר על נזירתו צריך לנהוג כימים שנדר וי"א בנזירות מרובה דין שלשים יום: ד"ה מי שנדר

נדרים סייג לפרישות בנדר שכבר מושבע עליו כגון אשנה או אתן צדקה: ד"ה אל תהא:

אפילו באשתו טהורה אסור להסתכל באותו מקום ובאשתו נדה הויין ליה בנים שאין מהוגנין ובאשת איש אפילו באצבע אסור: (ד"ז בגמרא):

ב"ד הנזקקין להתיר למי שעבר על נזירותו שמתינן להו (ג"ז בגמרא):

מגלה טפח כלומר בנחת מעט מעט מסלק הסדין: (ג"ז בגמרא):

הצריכה לרצות מדבר עמה בעניני ריצוי: (ג"ז בגמרא):

מותר לשמש פעמים שלא כדרכה אף פנים כנגד אחור: (ג"ז בגמרא):

לא טוב לישא משוחררת וגריע מגיורת. גירש אשתו ונשא אחרת פליגי בה: (ג"ז בגמרא):

ארבעה נדרים התירו חכמים אפילו הוציאו בלשון נדר נדרי זירוזין. ד"ה עד השתא: ע"ב

כל ארבעה נדרים אין צריכין שאלה כשמואל ולא כרב אשי: (ג"ז בגמרא): דף כא ע"ב

צריך לומר הנודר מתחרט אני מעיקרו ולא שיאמר מיכן ואילך אני מתחרט: ד"ה א"ל לבך:

ביטל את נדרו כמו שאנו אומרים כל נדרי אף אין זכור בשעת הנדר נתבטל הנדר ואם זכור קצת הביטול וזכור לומר על דעת הראשונה נדרו בטל אבל אם אין זכור כלל מן הביטול אפילו לא אמר על דעת הראשונה בטל נדרו: ד"ה ורבא אמר: דף כג

י"ל מיום כפורים זה עד כפורים הבא עלינו ולא לומר מיום כיפורים שעבר עד יו"כ זה. וצריך לפרש הנדר. כולהון דאיחרטנא בהון אומר אותו בקול רם ואומר אותו ג' פעמים ככתוב ונסלח לכל עדת וגו' שוגג צריך כפרה וסליחה. אין צריך לומר חוץ מתקנות קהלות וחרם ישוב. בכל נדרי אין מתיר נדר על דעת רבים וי"ל על דעת הקהל לכך אומר אותו ביום כיפורים שיש שם אסיפת עם. בא"ד:

נדרי הבאי אם לא ראיתי דבר גוזמא אבל אם כיחש ונשבע עליו נדרו אסור: ד"ה נדרי הבאי: דף כ"ד ע"ב

אסור לידור נדרי הבאי. בא"ד:

בשבועה אפי' אמר עלי אסר נפשא מן חפצא ונדר להפך נדרה שלא לאכול כל פירות יום או יומים בזה אין לגבות כתובתה:

מה שאומר על דעת בית דין היינו שאר בית דין ולא בית דין העליון:

להצריך נקיטת חפץ בשבועה דרבנן ודררא דממונא:

על דעת רבים היינו שנים:

שבועה שאוסר נפשו על חפץ אין חל על דבר מצוה ונדר היינו שאוסר החפץ עליו שבועות שגגה גבי ממון יש עונש כי יש לדקדק בממון אך פטור ממלקות ומעונש: (ד"ז בגמ') דף כה

נדר ממאה בני אדם ולא ידע שאביו בתוכם הנדר בטל מאליו אבל נזכר ששבת ויום טוב בתוכו פותחין לו פתח להתיר נדרו. אין לפתוח לנודר בדבר עבירה:

באסמכתא מהני מעכשיו ולכן אומר בשידוכין מעכשיו לא אמר מעכשיו אפילו ב"ד חשוב לא מהני: משחק בקובי' קני. פיר' ר"ת דמקבצין בשידוכין בית דין חשוב ואין נראה כי גם קרובים יש עמהם אלא עושין כן לזכור התנאי ולפרסם. קנו מיניה בבית דין חשוב מהני בלא אתפיס זכותיה מעכשיו לא מהני בלא בית דין חשוב: ד"ה והלכתא: דף כז ע"ב

דינא דמלכותא דינא. ד"ה במוכס: דף כח

נדר מחמת אונס ובלבו רק היום אותו יום מיהא אסור נדר סתם ואמר אחרי כן לכך נתכוונתי אם ת"ח הוא מותר ואם ע"ה הוא אסור. בא"ד:

דברים שבלב הן דברים במקום דאיכא הוכחה ואנן סהדי דה"ק. בא"ד:

הלוקח כלי מן האומן על מנת לבקרו ונאנס בידו חייב בקייצי דמיהן מה שאין כן בב"ה:

יצר טוב ניתן במעי אמו שיודע כל התורה ובשעת לידה נכנס בו יצר הרע ואז מגרש את יצר הטוב עד שמתפקח ונכנס בו יצר טוב:

גיזבר המסורות לו נכסי הקדש ונטל לבנותן תוך ביתו לא מעל כי לא שינן: ד"ה נטלה: דף לד ע"ב

הקדיש דבר המופקר ונטלו ליתן לבניו בחייו לא מעל נטלו להורישן מעל: ד"ה להוריש לבניו:

חייב אדם לזון בניו בני שש ושבע: (ד"ז בגמרא): דף לה

בשבת דיבור של מצוה מותר דחפצי שמים מותרין אבל שכר אסור ליטול: ד"ה ואי משום. ופשוט בגמרא. דף לז

בשביעית אסור ליטול מן המשומר אך המשומר לצורך העומר מגלין לעולם שהוא שייך לעומר ופרשי:

עיטור סופרים שהגיהו מה שתחילה היו הכפריים שאין מדקדוק הלשון לומר ואחר תעבורו ואחר נגונים ומשפטיך וגם שהיה ראוי לומר צדקותיך: ד"ה עיטור סופרים: ע"ב

הפקר עד שיפקיר לעניים ועשירים הפקר לצורך עני שאין לו לאכול מהני מדרבנן: (ד"ז בגמרא): דף מד

הפקר כל שלשה ימים יכול לחזור בו: שם:

דבר שכל אחד אומר אני זכיתי בו בתחילה הוי דינא כל דאלים גבר:

אין רשאין לחלק בית הכנסת. טול אתה שיעור ואני פחות שומעין לו לתנא קמא. פי' ר"ח משנת ראב"י קב ונקי. ק"ב פעמים הלכתא כמותו. ויתור מותר. במודר הנאה אין ברירה. ד"ה השותפין: דף מה

המשכיר בית לחבירו והקדישו המשכיר מעלה שכר להקדש הדירו בסתם אין דעתו על מה שהשכיר אך בהדיא אם פירש אסור: ד"ה אם יש: דף מו

האומר לאשתו קונם שאיני מהני לך ואין לה ואינה מספקת בטל הנדר ואפילו אמר לה כשמספקת ועכשיו אינה מספקת. לותה שלא לצורך מזונות בעל חוב נפרע מן הבעל: ד"ה לוה: דף מז ע"ב

המודר הנאה ואין לו מה יאכל אפילו לא בא בדרך נותן לאחר במתנה וזה נוטל: (ד"ז בגמרא): דף מח

הנודר מן התבשיל אסור בדק ומותר בעבה: (ד"ז בגמרא): דף מט

כסום יכסמו ראשיהם דווקא כהן גדול ושאר הפרשה אף בכהנים הדיוטות: (ד"ז בגמ'): דף נא

הנודר מן היורד לקדירה אסור ביורד לאילפס מן הנעשה בקדירה מותר בנגמר ונעשה באילפס מן הנעשה באילפס מותר במעשה קדירה אפילו היה שעה אחת בקדירה: (ד"ז בגמרא):

מין של טריפה שנתערבו בשל כשירה בלא צלייה ובישול בטלה ברוב וכל דבר יבש בצונן חוץ מחתיכה הראוי להתכבד וצריך עיון בהדרא דכנתא עם שמנה שמא ראויה היא להתכבד:

(דבר שיש לו מתירין ממילא שעל ידי מעשה בלא בטיל אף בשאינן מינן) [אולי צ"ל אף דבר שיש לו מתירין ממילא שלא ע"י מעשה בטיל בשאינן מינן]. ד"ה כל דבר: דף נח

שביעית אינה לאכילה ולא לסחורה ולא לשריפה ולא לעשות מהן אפיקטויזין ולא למלוגמא וכיוצא בזה: ד"ה אמר להם:

שביעית אינם נאסרין אלא הגדילין מן הקרקע ולא גידוליהן וכן המעשר ערלה וכלאי הכרם שעקרן ונטען אסור כל היוצא מהן: בא"ד

קונמות הוי דבר שיש לו מתירין דמצוה לשאול עליו כר' נתן דכל הנודר כו': ד"ה אמר ר' שאני: דף נט

תרומה שלא במינו בנ"ט ובמינו תרומה ותרומת מעשר וחלה במאה ערלה וכלאי כרם [במאתים]: בא"ד: