9 קטעי גמרא, ולצידם רש״י וגליון הש״ס ופסקי תוספות וחידושי הר״ן ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
נדרים · דף י״ב עמוד ב
א׳
והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא
ב׳
אימא כתרומת הלשכה אסור
ג׳
אבל תרומת לחמי תודה מאי מותר ליתני לחמי תודה וכל שכן תרומתו הא קא משמע לן תרומת לחמי תודה תרומתו היא
ד׳
ואי בעית אימא תרומת לחמי תודה נמי קודם זריקת דמים הוא כגון דאפרשינהו בלישה
ה׳
וכי הא דאמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן בארבע חלות יצא והכתיב ארבעים למצווה
ו׳
והא בעי למשקל תרומה וכי תימא דשקיל חדא ריפתא על כולה והתנן אחד מכל קרבן שלא יטול מקרבן על חבירו וכי תימא דשקיל פרוסה מכל חד וחד והתנן אחד שלא יטול פרוסה
ז׳
אלא דאפרשינהו בלישה דשקיל חדא מחמץ וחדא מן חלות וחדא מן רקיקים וחדא מן רבוכה
ח׳
לימא כתנאי הרי עלי כבכור רבי יעקב אוסר ורבי יהודה מתיר
ט׳
היכי דמי אי נימא לפני זריקת דמים מאי טעמא דמאן דשרי ואי לאחר זריקת דמים מאי טעמא דמאן דאסר אלא לאו
והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים הוא - ואליבא דר' אליעזר בר' שמעון נקיט ליה דאמר לא קדש הלחם עד שישחוט ויזרוק דמה לשמה ובתורת כהנים קאמר לה גבי לחמי תודה וקודם זריקה אי אכל מהני לחמי תודה לא עבד איסור גמור ואפי' הכי הוי אסור אלמא כדהשתא מיתפיס: לעולם אימא לך בתר מעיקרא אזלינן היכא דאיכא היתירא ואיסורא ולא תימא דאמרי' בתרומת לחמי תודה אלא אימא הא בתרומת הלשכה אסור דהיא אסורה בין מעיקרא בין בסוף והוי נמי דבר הנדור דכתיב אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי (שמות כ״ה:ב׳):
ג׳
אבל תרומת לחמי תודה מאי מותר - משום דלתרומת לחמי תודה הוי היתר קודם זריקת דם תודה ואזלינן בתר מעיקרא: אי הכי ליתני כחלת אהרן או כתרומת לחמי תודה מותר ואע"ג דהוי דבר הנדור ואנא ידענא דכ"ש כתרומתו דמותר דהוי מתפיס בדבר האסור: לעולם כתרומת לחמי תודה מותר והאי דקתני כתרומתו הא קמ"ל דתרומת לחמי תודה תרומתו היא כתרומה חשובה דהויא נמי דבר האסור ואין אדם יכול להתפיס בה דבר בנדר אע"ג דבאה על ידי נדר:
ד׳
ואיבעית אימא - כדקאמרת הא כתרומת לחמי תודה אסור ואפילו הכי אימא דדייקינן נמי מהכא דאזלינן בתר מעיקרא ואסורה התרומה קודם זריקה כגון דאפרשה בלישה וכי הא דאמר רב טובי בר קיסנא וכו': ואית דמפרשי והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם - היה כהן מפרישה והיתה מותרת לכהן וקודם זריקת דם היתה אסורה דמאחר שנתקדשו לחמי תודה בשחיטה נאסרו לכל העולם ונעשה טבל עד שהופרשה התרומה לאחר זריקה שהותרה לכהן אלמא אע"ג דקודם זריקה היתה אסורה כבשר זבחי שלמים דאסור קודם זריקה ולאחר זריקה הותרה כבשר זבחי שלמים אסור בככר אלמא דאזלינן בתר מעיקרא שהיה אסור לכל העולם: לעולם מהא לא תיפשוט ואימא הא כתרומת הלשכה אסור דתרומת הלשכה לא היה לה היתר בין בתחילת הקדש בין בסוף הקדש: הא כתרומת לחמי תודה מאי מותר - משום דאמרינן בסוף מתפיס ומאחר דתרומת הכהן היא חשובה כתרומה בעלמא כדבר האסור ולא כדבר הנדור ולהכי מותר המתפיס אי הכי ליתני כתרומת לחמי תודה מותר כל שכן כתרומת אהרן דאנא ידענא דמותר דהיא לא באה ע"י נדר כלל: [תרומתו היא] - להכי קתני כתרומתו במתניתין לאשמועינן דתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם שהיא מופרשת ויש עליה שם תרומת אהרן חשובה דהא מתפיס ככר בתרומת לחמי תודה לאחר זריקת דם שהוא דבר האסור ויש עליה שם תרומה כתרומת אהרן חשובה ולעולם האומר כתרומת לחמי תודה מותר: ואיבעית אימא - האומר כתרומת לחמי תודה אסור ולא תפשוט מהכא בשר זבחי שלמים אי בעיקר מתפיס או בסוף דאפשר דאיסור והיתר תרוייהו ליהוו קודם זריקת דם כגון דאפרשה בלישה והיתה תרומה מותרת לכהן קודם זריקה ולהכי איסור והיתר ביחד קודם הזריקה והיתר לאחר האיסור ותרוייהו קודם זריקה להכי אמרינן באיסור שהיתה קודם שהופרשה שהיתה קדושה בשחיטה קודם הפרשה אסורה לכל העולם הפריש זה את ככרו דמותר להפריש בלישה וכדרב טובי וכו':
ה׳
והא כתיב ארבעים - דארבעים חלות מיבעי ליה למיפי עשרה מכל מין: ומשני למצוה - דמצותו שיהו ארבעים אבל אי אפאן בארבע חלות גדולות מכל מין אחת יצא:
ו׳
והא בעי למישקל תרומה - מן חד וחד מכל מין אחד מעשרה: וכי תימא דשקיל חדא ריפתא אכולהו - דמהני ארבעה שקיל חדא לתרומה: והתנן אחד מכל קרבן - דמכל מין ומין בעי למישקל חדא חדא מחמץ חדא ומחלות חדא ומרקיקין חדא ומרבוכה חדא אבל לא שקיל מחד מין בלבד על תלתא:
ז׳
אלא דאפרשה בלישה - דמכל מין ומין הפריש קודם אפייה לתרומה ואח"כ אפה לשירים דהשתא שקיל תרומה שלימה מכל קרבן דאופה חלה ממה שנוטל מכל מין ומין:
ח׳
הרי עלי כבכור - בכהן קא מיירי דאי בישראל לית ליה שום זכייה בגוויה ואסור ליה נמי באכילה שאמר הרי עלי בשר זה כבשר בכור:
ט׳
היכי דמי אילימא - דאמר הרי עלי בשר זה כבשר בכור לפני זריקת דמים: מאי טעמא דמאן דשרי - הא בכור לא לישתרי אלא בזריקת דמו:
רש״י · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
גליון הש״ס · דף י״ב עמוד ב
א׳
בהרא"ש ד"ה כגון דאפרשן בו' דקודם שחיטת הזבח ל"ש. עיין נדה דף ו ע"ב תד"ה דאפרשינהו:
גליון הש״ס · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
רש״ש · דף י״ב עמוד ב
א׳
גמרא הא קמ"ל תרומת ל"ת תרומתו היא. מהרא"ש נראה דל"ג הא קמ"ל. ומש"כ הר"ן דהוה כתרומה לגבי זרים. ל"ד דהא במנחות (ס"ד עז) מיבעי ליה לרבא אי חייבין עליהם מיתה וחומש או לא. ואולי דמש"ה קאמר ואב"א כו':
ב׳
שם והכתיב ארבעים. במנחות (עו) הגי' והא בעינן ארבעים והיא נכונה:
ג׳
שם הרי עלי כבכור כו' ור' יהודה מתיר. עיין בהגרי"פ ויש בו ט"ס וצ"ל וכ"מ בנזיר להדיא והוא דרצה לאוקמי שם דר' יהודה ס"ל כר' יעקב. ולמאי דדחי שם תרוייהו לא ס"ל כר' יהודה ע"ש:
ד׳
רא"ש ד"ה כגון דאפרשן בלישה. דאמרינן בפ"ק דפסחים שני דברים המתירין מעלין כו'. כצ"ל:
רש״ש · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
חידושי הרשב״א · דף י״ב עמוד ב
א׳
והא תרומת לחמי תודה לאחר זריקת דמים היא. אלמא בעיקרו קא מתפיס. ואיכא למידק מאי קושיא, שאני תרומת לחמי ודה, דאפילו לאחר זריקת ניתרת לכהן, ואסורה לזרים, והויא לה כפיגול ונותר של עולה. ותירצו בתוספות דכי ידור נדר דמיניה ילפינן שידור בדבר הנדור, משמע שידור בדבר הנדור, בשעה שעומד באותה קדושה שהוא עומד בה בשעת הנדר, והלכך לאחר זריקת דמים, שהוקל כח ההקדש, שבתחילה היה אסור לכהנים, ועכשיו לאחר זריקת דמים, אינו אסור אלא לזרים, לא קרינא ביה דבר הנדור.
ב׳
היכי דמי אי לפני זריקת דמים. כלומר, אי שאמר כן בפירוש מאי טעמא דמאן דשרי, דכיון דאמר בפירוש לפני זריקת דמים באיסורא קא מתפיס, ואי לאחר זריקת דמים שאמר בפירוש, מאי טעמא דמאן דאסר.
דהא תרומת לחמי תודה לאחר זריקה הוא - מ"מ לא הוי כאומר כבשר שלמים לאחר זריקה כיון שלא האריך בלשונו כדפ"ל גבי נותר:
ב׳
לימא כתנאי וכו' - אלא דמחית בשר זבחי שלמים גביה ואמר זה כזה - אגב ריהטא דבעיא מיירי בשלמים נקט נמי הכא שלמים אלא כלומר דמחית בשר בכור גביה לאחר זריקה ואמר זה כזה ויס"ג בהדיא דמחית בשר בכור גביה:
ג׳
הא קא משמע לן דתרומת לחמי תודה תרומתו היא - כלומר כדפ"ל תרומתו כלל היא:
ז׳
אלא דאפרשינהו בלישייהו - כלומר שהפריש בעודה עיסה ומן השאר עשה ד' חלות מד' מינין:
ח׳
לימא כתנאי וכו' - אלא דמחית בשר זבחי שלמים גביה ואמר זה כזה. אגב ריהטא דבעיא מיירי בשלמים נקט נמי הכא שלמים אלא כלומר דמחית בשר בכור גביה לאחר זריקה ואמר זה כזה ויס"ג בהדיא דמחית בשר בכור גביה:
תלמוד בבלי נדרים י״ב ע״ב, מתוך מסכת נדרים. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו רש״י וגליון הש״ס ופסקי תוספות וחידושי הר״ן ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
