20 קטעי גמרא, ולצידם רש״י ורש״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
נזיר · דף מ״ד עמוד א
א׳
יכול לא יטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מניינו של אחרים אמרת מה אחותו מיוחדת שגופה תלוי בו ומיטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינה ולרוב מניינה אף כל שגופו תלוי בו מיטמא לשדרה ולגולגולת ולרוב בניינו ולרוב מניינו
ב׳
ההיא נמי רבי יהודה היא ורב דאמר כי האי תנא דתניא מעשה שמת אביו של רבי יצחק בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את ר' יהושע בן אלישע וד' זקנים [שעמו]
ג׳
ואמרו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר:
ד׳
מתני׳ שלשה מינין אסורין בנזיר הטומאה והתגלחת והיוצא מן הגפן חומר בטומאה ובתגלחת מביוצא מן הגפן שהטומאה והתגלחת סותרין והיוצא מן הגפן אינו סותר
ה׳
חומר ביוצא מן הגפן מבטומאה ובתגלחת שהיוצא מן הגפן לא הותר מכללו וטומאה ותגלחת הותרו מכללן בתגלחת מצוה ובמת מצוה
ו׳
וחומר בטומאה מבתגלחת שהטומאה סותרת את הכל וחייבין עליה קרבן ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים ואין חייבין עליה קרבן:
ז׳
גמ׳ וטומאה לא תותר מכללה ק"ו מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכללו טומאה שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה
ח׳
ת"ל (ויקרא כא, יא) לאביו ולאמו לא יטמא לאביו ולאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה
ט׳
ויין יותר מכללו ק"ו מטומאה מה טומאה שהיא סותרת הותרה מכללה יין שאינו סותר אינו דין שיותר מכללו אמר קרא (במדבר ו, ג) מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין רשות
י׳
ויין יסתור את הכל ק"ו מטומאה מה טומאה שהותרה מכללה סותרת את הכל יין שלא הותר מכללו לא כ"ש שיסתור
י״א
אמר קרא (במדבר ו, יב) והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת ואין היין סותר
י״ב
והתגלחת תסתור את הכל ק"ו מטומאה ומה טומאה שלא עשו בה מטמא כמיטמא סותרת את הכל תגלחת שעשו בה מגלח כמתגלח אינו דין שתסתור את הכל
י״ג
אמר קרא והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו טומאה סותרת את הכל ואין תגלחת סותרת את הכל
י״ד
וטומאה נעשה בה מטמא כמיטמא ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שאינה סותרת אלא שלשים עשה בה מגלח כמתגלח טומאה שהיא סותרת את הכל אינו דין שנעשה בה מטמא כמיטמא
ט״ו
אמר קרא (במדבר ו, ט) וטמא ראש נזרו למטמא ראש נזרו
ט״ז
ותגלחת לא נעשה בה מגלח כמתגלח ק"ו מטומאה ומה טומאה שהיא סותרת את הכל לא עשו בה מטמא כמיטמא תגלחת שאינה סותרת אלא שלשים יום לא כל שכן שלא נעשה מגלח כמתגלח
י״ז
אמר קרא (במדבר ו, ה) תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעבור הוא ולא יעבור לאחר
י״ח
ותגלחת לא תותר מכללה ק"ו מיין ומה יין שאינו סותר לא הותר מכללו תגלחת שסותרת אינו דין שלא תותר מכללה אמר רחמנא ראשו ואמר רחמנא זקנו
י״ט
ותגלחת לא תסתור כלל קל וחומר מיין ומה יין שלא הותר מכללו אינו סותר תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור בעינן גידול שער והא ליכא
כ׳
ויין יסתור שלשים יום ק"ו מתגלחת ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת יין שלא הותר מכללו אינו דין שיסתור מידי הוא טעמא אלא משום גידול שער גבי יין הא קאים שערו:
יכול - באחותו שהוא מותר אבל לא בשל אחרים לא בשדרה ולא בגולגולת על שאר קרובים: שגופה תלוי בה - בשדרה וגולגולת שבכך עיקר הגוף תלוי או בזה או בזה אף כל בשאר קרובים יכול ליטמא או בשדרה או בגולגולת או ברוב בניינו או ברוב מניינו ואע"פ שהוא חסר משאר הגוף וש"מ דמותר ליטמא לאביו אע"פ שהוא חסר ותיקשה דרב חסדא דהאיכא ר"א בן יעקב דקאמר נמי הכי ושמע מינה דלכולי עלמא לית להו דרב חסדא דאמר בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר:
ב׳
הא נמי ר"י היא - כלומר הוא דאמר כר"י ורב [חסדא] דאמר כי האי תנא: דתניא מעשה שמת אביו של רבי יצחק הכהן בגינזק ובאו והודיעוהו לאחר שלש שנים ובא ושאל את רבי יהושע בן אלישע וד' זקנים שעמו - מהו ליטמא ולהביאו בקברי אבותיו:
ג׳
ואמרו לו לאביו בזמן שהוא שלם ולא בזמן שהוא חסר - ולאחר שלש שנים אי אפשר לו שאינו חסר:
שהטומאה סותרת את הכל - אפילו בנזירות מרובה: וחייבין עליה קרבן - אשם ותורין או בני יונה: ותגלחת אינה סותרת אלא שלשים יום - ואפילו בנזירות מרובה:
ח׳
גמ' ת"ל לאביו ולאמו לא יטמא - מכדי כתיב על כל נפשות מת לאביו למה לי אלא להכי הוא דאתא דלאביו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה:
ט׳
ויין יותר מכללו - כגון גבי יין מצוה שנשבע עליו לשתותו מק"ו ומה טומאה כו': לאסור יין מצוה - שנשבע עליו כיין רשות וכדר"ש בפ"ק דמסכתין (דף ג:) והאי דמותר בקידושא ואבדלתא דלא חשיב ליה הותר מכללו משום דלא חל עליו מעולם נזירות משום דנשבע ועומד מהר סיני הוא ומותר מכללו לא קחשיב ליה אלא היכא דחייל ואח"כ מישתרי בהו:
י״ב
ומה טומאה שלא עשה מטמא כמיטמא - שהמטמא את הנזיר אינו עובר עליו וכדמוכח בסמוך: תגלחת שעשה בה מגלח כמתגלח - שהמגלח את הנזיר עובר בלאו כדלקמן תער לא יעבור על ראשו קרי ביה לא יעביר ליה אחר:
ט״ו
אמר קרא וטמא ראש נזרו למטמא ראש נזרו - מדלא כתיב וטמא לו ראש נזרו:
בעינן גידול שיער - כדי לקיים בו מצות גילוח ביום הבאת קרבנותיו וליכא:
כ׳
מידי הוא טעמא - דתגלחת דסותר אלא משום דבעינן דתיהוי ליה גידול שיער ואילו הכא גבי יין למה ליה למיסתר הא קאי שערו דחזי לגילוח:
רש״י · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
רש״ש · דף מ״ד עמוד א
א׳
במשנה ותגלחת מצוה. עתוי"ט בשם הרמב"ם דבגילח עובר ג"כ בעשה דכל היוצא מפיו יעשה. ולכאורה הו"ל להביא ג"כ הל"ת דלא יחל שכ' שם הרמב"ם דלוקה עליו בפ"ע לבד מה שלוקה על הל"ת דתער ל"י על ראשו. ובמש"כ התוס' לעיל (מא ב) בד"ה ואי כתב דאין סברא לחלק בין לאו אחד לשנים לענין דחייתם מפני עשה. מיושבים דבריו:
ב׳
גמרא ויין יותר מכללו כו' מה טומאה שהיא סותרת הותרה כו'. ק"ל לר"ע דס"ל בסוטה (ג) דלה יטמא מצוה א"כ חזינן דאף טומאה לא הותרה מכללה לצורך מצוה. ומת מצוה שאני דהוא דוחה גם עבודה מולאחותו ומצוה כזו לא אשכחן גבי יין. ודוחק לומר דסוגיא זו אזלא אליבא דר"י דס"ל לה יטמא רשות. ועי' ש"א סי' ס':
ובאו והודיעוהו לאחר ג' שנים ושאל את ר' יהושע בן [אלישע] - זקנו שהיה רוצה לקברו בקברי אבותיו ואמר לו לאביו בזמן שהוא שלם:
ד׳
חומר בטומאה ובתגלחת שסותרין - טומאה בהדיא כתיב והימים הראשונים יפלו ותגלחת שסותרת שלשים כדאמרינן לקמן משום דבעינן גידול שיער כדי גידול שיער סתם נזירות שיהא השער בשעת תגלחת מצוה: והיוצא מן הגפן אינו סותר - בהדיא ממעטינן ליה בגמ':
ה׳
חומר ביוצא מן הגפן שלא הותר מכללו - לאסור יין מצוה כיין הרשות שאם נשבע שאשתה ואח"כ נדר בנזיר אסור [ביין] ותגלחת הותרה בתגלחת מצורע [כדאמרינן לקמן] (דף נח.) מראשו וטומאה הותרה במת מצוה:
ט׳
ויין יותר מכללו - למי שנשבע שאשתה: אמר קרא מיין ושכר - דמיותר כדאמרינן בפ"ק (לעיל נזיר דף ג:):
י״א
כי טמא - (מעיקרו סותר כי טמא) נזרו מיעוטא הוא:
י״ב
שלא עשה מטמא כמיטמא - מטמא הנזיר אינו לוקה: שעשו בה המגלח - את הנזיר כמתגלח כנזיר עצמו וילקו שניהן כדדרשינן בסמוך:
ט״ו
אמר קרא ראשו - גבי מצורע להתיר מצורע נזיר:
י״ט
תגלחת שהותרה מכללה אינו דין שלא תסתור - וא"ת טומאה תוכיח וי"ל מה לטומאה שכן סותרת את הכל:
כ׳
ומה תגלחת שהותרה מכללה סותרת - וא"ת מה לתגלחת שכן עשה בה מגלח כמתגלח תאמר [ביין] שלא עשה משקה כשותה וי"ל דמהאי טעמא נעשה בו משקה [כשותה] אבל בתר דמשני דיין [אינו סותר] דין הוא דלא נעשה בו משקה כשותה הואיל דלא סותר:
תלמוד בבלי נזיר מ״ד ע״א, מתוך מסכת נזיר. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו רש״י ורש״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
