פסקי תוספות על מסכת מנחות דף ג׳ עמוד א

חביתי דכהן גדול אין מערבין המנחה עם השמן: ד"ה ולר' חנינא: דף ח

מנחה לא נפסלה ביוצא ודרך ללוש במקום זריזין: ד"ה ריש לקיש: דף ט

הגשה ותנופה בעו כהונה: ד"ה מקמיצה:

אין תנופה במנחה: בא"ד:

בעומר וקנאות אין יציקה: בא"ד:

אין רגילות לצמצם שלא יהא מעט יותר במנחה: ד"ה קמץ ועלה: דף י ע"ב

שיעור לבונה קומץ וקומץ לכל סדר וסדר של לחם הפנים: ד"ה קומץ ולבונה: דף יא ע"ב

הלבונה מקטיר קודם שמקטיר הקומץ ואח"כ מקטיר הקמיצה: ד"ה והלבונה: דף יד

סכין מקדש ככלי שרת: ד"ה שחיטה: ע"ב

כלאים עד שיזרע חטה ושעורה במפולת יד: ד"ה ואסרו: דף טו ע"ב

אין אדם אוסר דבר שאינו שלו: ד"ה והתירו:

יש נוהגין שאין מפריש אלא לחם של חלה ואפי' פרוסה מיקרי לחם:

תרומה ומעשר אין נותנין אלא לחבר וקרבנות הניתנין לבית אב [אינו] נותן רק למודה בעבודה: ד"ה: דף יח ע"ב

המניח תפילין אחר שקיעה עובר בעשה היינו בלילה וכן נר חנוכה תענית ומנהג אבותינו תורה היא: ד"ה נפסל: דף כ ע"ב

הרי עלי עצים מביא דמי ב' גזרי עצים ונותן לכהן ולוקחין בהן עצים ונאותים מהן ואין מועלים בהן: ד"ה מלמד:

הרי עלי גזרי עצים אלו ואלו [נופלים] בלשכת דיר עצים: בא"ד:

סתם מלוח הוי כרותח היינו דאינו נאכל מחמת מלחו ולא כמפרש דווקא במליחה שמולחין להצניע (ולא) [או] לאורחא. צלי אין צריך מליחה: ד"ה דם: דף כא

קרבנות נאכלין על השובע שגנאי להסתלק מאכילה: ד"ה חולין: ע"ב

מצוה ברעבון וכן פסח וכן מצה וכן אסור לשתות אחר ד' כוסות כ"א מים:

בתרומות האדנים לא היו לוים כלל אבל לתרומת קרבנות הן בכלל: ד"ה כל:

רבי יוחנן בן זכאי לא היה כהן: ד"ה שהכהנים:

ראשון ראשון בטיל היינו בשופך מעט אבל לא כששופך בשפע: ד"ה הדבר: דף כב

מין במינו במשהו בדבר לח המתערב יפה וכן חיטין ושעורים בקמח וכיוצא בו: ד"ה ור' יהודה: ע"ב

שיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה מקטיר קומץ עליה: ד"ה ולא: דף כג ע"ב

יוצאין במצה מתובלת תבלי' דלטעמיה עבידו בעיא רובא מצה מיעוט אורז: (ד"ה אלא למ"ד): [ד"ז הוא בגמ' דף כג:]

סדין שעשאו וילון יצא מטומאתו ובדיעבד יש בו שינוי דאן עולין מטומאה אלא בשינוי מעשה משיקשור או יקבענו: ד"ה ועשאו: דף כד ע"ב

כשיש שיעור חלה בכלי בתחלה לא מהני צירוף סל אלא כשעושה פחות מכשיעורו:

לא אמר שבע טומאה בטומאה היוצא מגופו עוד פי' הר"ר שלמה בר גרשון בבא בבת אחת לא שייך: ד"ה כי נגע:

אותו ואת בנו הותר בעופות וכן תוך ח' ימים: ד"ה ואימא: דף כה

תרומה שנטמאה אחר תלישה תרומתו תרומה אבל תלשו אדם טמא לא: ד"ה בשוגג ע"ב:

אין בשר ניתר באכילה עד יקטירו אימורים אלא אם כן נטמאו או אבדו אימורים: ד"ה קומץ: דף כו ע"ב

בכל ימי סוכה בעינן ד' מינים שבלולב אבל חסר שאול וגזול מפסלי יומא קמא: ד"ה ולקחתם: דף כז:

לולב צריך לאגוד וכשנוטל ומגבה חד חד נפיק ור"ת פירש דנפיק אם לא אגד כשנוטלו: ד"ה לא שנו:

חצוצרות דשל כהנים בשל כסף ודלוים בקרני בהמה בכלי שיר: ד"ה חצוצרות: דף כח:

לא עשה קוץ ליו"ד לא מצד ימין ולא לצד שמאל ולא לצד הגוף לא הוי אות (ומכל מקום גט שלא עשה קוץ בצד שמאל אין להחמיר בו ולא יוציא לעז על ראשונות): (זה אינו בתוס'): ד"ה קוצו: דף כט:

גט היה דלת של מדה קטנה כמין יו"ד והראהו לתינוק וקרא ד' והכשירוה: (צ"ל שמראי' לתינוק כל השורה) ד"ה זיל: ע"ב:

ויהרג כתיב בלא וא"ו אחרונה (וא"ו שלימה דנקיבה אחר כך) למטה לא מפסלי (זה אינו בתוס'): ד"ה ואי לא:

שעטנ"ז ג"ץ צריך ג' זיונות וכן צדיק כפופה וכ"ף פשוטה לתגין כל הזינין (כזה) שמע וטט ולטוטפת ג' זיוני תגין גדולים כעין מקלות גם בג' ראשי ש' וט' ויש שעושין תג גדול באמצע ומימין ושמאל תגין קטנים מהאות עצמו: עיין ד"ה שעטנ"ז: ע"ב:

אחר כתיבת האותיות יכול להוציא התגין:

חוטרי דגגין דחית [בסוף] ח' ור"ת פירש [באמצע] ח' וטוב לעשות שניהם תמונה: ד"ה דחטרי':

ס"ת שיש בו ד' (צ"ל ג') טעיות בכל דף יתקן ולא יגנז ודוקא מעיקרא אבל אם תקנה לא: ד"ה תנא:

יש בה יתירות ותקנה לית לן בה יתר בה אות אחת פסולה: ד"ה אבל: דף ל

יש כשמספקין בתיבה אם מליאה או חסירה עושין מלאה וטועים: בא"ד:

ח' פסוקים אחרונים שבתורה לא יפסיק בהם ונקראים ביחד כשאר התורה: ד"ה שמונה:

עכשיו החזן קורא בתורה והוא קורא עמוד פלוני:

מה שאומר צדקתך במנחה משום שמת בו משה רבינו ע"ה כדאמר חכם שמת כל בתי כנסיות בטלה: ד"ה מכאן:

משה רבינו ע"ה מת בערב שבת ז' באדר: בא"ד:

ח' פסוקים אחרונים שבתורה לא יפסיק בהם:

הכותב ס"ת צריך שיוציא בפה מה שכותב: ד"ה ומשה:

למשפחותיהם ג' פעמים הכל לפי שכתב הכתב מותר לרבות ברוחב הדף: ד"ה כגון:

מניין שיטי הדף הם מ"ב מסעות י"א ע' כנגד סנהדרין ואורך ס"ת ו' טפחים כאורך לוחות ולמצוה [אי] ליכא ס' שיטין או שיעור המפורש שם אין לחוש ויעשה אותיות גדולות ויסיים בראש הדף: ד"ה פסוק:

אותיות הפשוטים ככף צריך להאריך שאם היה כפופה היה ככף כפופה. שם צריך כולו בתוך הדף:

התחיל לכתוב בתוך הדף כגון אברהם כיון ששתי אותיות אחרונות הם תיבה אחת לא יכתבם חוץ לשיטה אלא יחזור ויתחיל אברהם וכן ראובן נפתלי ושמואל:

נראה דגורר אחר שנתייבש עדיף מכולהו ויכתוב השם על הגרד והחול שמחק יכתוב בין השיטות ולא יכתוב השם בין השיטין עד שיהו ג' תיבות אחד מהם חול ובדיעבד אם חלה השם מותר אין לתלות כלל בין דף לדף ואם חיסר לו דיו באמצע השם יכול לטבול קולמוסו בשאר אותיות ולכתחלה יכתוב כולו בטבול אחד ולא יחשב מחשבות ולא ידבר בשעת כתיבת השם וידע אם קדש אם חול (עיין בפנים ולא נזכר שם כל הדברים): ד"ה רבי יוסי: ע"ב

פשוטי כלי עץ הרחבים הראויין לשכוב עליה מטמא מדרס. שטילצין טהורים ממדרס שעושין כן לצעירים לראות שהם גבוה: (עיין ד"ה שידה): דף לא:

יין שקרש הוי משקה ולא שמן: ד"ה אימא:

אין להפריש מן הדבר הדומה לחיוב על הדבר הדומה לפטור:

נהגו לכתוב ס"ת על שאינו מעופץ כי תיקון שלנו חשובה ודפתרא פסול: ד"ה הא דאפיצן: ע"ב

ס"ת צריך תפירה בגידים ומבחוץ בצד שאינו כתוב ומגידים של שור ומעל הכתף שהוא רחב וצריך לתפור כתופרי בגד פשתן שדוקרין המחט לעולם מצד אחד ולא כבגדי צמר שפעמים מצד זה ופעמים מצד אחר:

ס"ת שעשאה כשירה או כתבה שלא בדיו או כתב ההזכרות בזהב יגנזו ושאר ספרים צריכין דיו להצילן מן הדליקה ולא לקרות בהן לפי שיש בהן אזכרות מצילין אותו אבל מגילה בעינן שכתובה כהלכתא: ד"ה עשאה:

מזוזה שהיא מצלת טוב לעשות כשירה:

כל השירות אריח על לבינה חוץ משירת המן:

מזוזה כורכה משמע כלפי אחד ומתחלה יניח כדי לגול הקף: ד"ה ועושה: דף לב:

סתומה כתב בתחילת שיטה ובסופה וריוח באמצע כדי לכתוב שם בין שתי אותיות: ד"ה והאידנא:

ונהגו להניח ריוח בתחלת שיטה ואח"כ מתחיל והיה אם שמוע והיינו נמי סתומה כשמסיים באמצע שיטה ומניח עד סוף שיטה כשיעור ממשפחותיהן היא פתוחה. סתומה כל שכותב חצי שיטה או שלישי' ומניחה ומתחיל באמצע שניה כנגד ההנחה זהו סדור קדמונים: בא"ד:

במסכת סופרים פתוח בתחלת שיטה לכתוב שיטה שם בן ג' אותיות: בא"ד:

גמר הפרשה בסוף הדף ישייר שנייה אחת למעלה ואם שייר מלמטה כדי לכתוב שם בן ג' אותיות יתחיל למעלה: בא"ד:

עכשיו נהגו העולם לחלוץ במנעל דאין אנו בקיאין בסנדל: ד"ה מנעל:

פרשת שמע שכתב בסוף עמוד כותב והיה למעלה כתב מלמעלה שמע כו': ד"ה דלמא:

נהיגי העולם בשל יד ד' שיטין ובשל ראש ז' שיטין ואם שינה לא פסול:

אין רגילין לשרטט אף תפילין: ד"ה הא:

הפטור מן הדבר ועשהו נקרא הדיוט: ד"ה הא מורידין: ע"ב:

מזוזה צריכה שירטוט: בא"ד:

ג' תיבות אין כותבין בלא שירטוט אלא כותבין ס"ת בד' שירטוטים למעלה ולמטה ושני צדדין: בא"ד:

לדקדק בחסירות ובגט אין קפידה דכתבינן דיתייהויין. מה שקורין פסוקי דזמרה ע"פ וכמה פסוקים ע"פ דמגרס גריסי וטוב לאומרו ע"פ מלכתוב פרשה קטנה ואין כותבין אלא לתנוקות: ד"ה כתבה:

מעת שנתמעטו הלבבות התחילו האמוראים לכתוב בדברים שבע"פ:

י"מ הדברים הכתובים אין רשאין לאמרם ע"פ היינו שמוציא ידי חובתו בקריאתו וגם דבר ששגור בפי כל מותר כמו ק"ש ותפילין ומזוזה אבל מגילה לא יכתוב ע"פ אפי' היודע ע"פ:

בירושלמי יקרא כ"ג בעשור בע"פ: [דין זה הוא במתני' ובגמ' בבבלי יומא ריש פרק בא לו]:

ערב יום הכיפורים נשתנה מכל השנה:

תיבה מלאה ספרים נותנים בראש המטה ולא במרגלותיו והוא שהמטה גבוה י' טפחים ולא שיהיה כל המטה נוגעת בתיבה ודוקא לישן שמא יפיח או ישמש: ד"ה אסור:

מותרת לישב על מטה שס"ת מונחת עליה ולכ"ע הש"ס וכיוצא בו מותר: ד"ה דאמר:

פרש"י דמזוזה מניח מעומד ור"ת פי' יושב כמו לוחות שמשכיבין בארון וכשס"ת עומד עומדין וכשיושב יושבין: ד"ה הא דעבידא: דף לג

ואמר כשבניתי הארון הקודש אם נזכרתי הרחבתי לפי מדת ס"ת מיושב וטוב לצאת ידי שניהם ולהניח באלכסון:

בית המדרש אין בו מזוזה ואין מכבדין אלא בפתח הראוי למזוזה: ד"ה והא:

אם יש לבית כמה פתחים שיוצאים מהן לרה"ר ולחצר אפילו יש חדר ובו חדרים כלם חייבין ומזוזה מניח בשליש העליון ובפתח גבוה מניח כנגד כתיפיו:

בית שער הפתוח לבית חייב במזוזה: ד"ה אכסדרא: ע"ב

כותבין גט על עלה זית: ד"ה נאמר: דף לד:

ולטוטפת כתיב [בלא וי"ו שניה]: ד"ה לטטפת: ע"ב

אין גורעין ומוסיפין אלא תחילת תיבה או בסופה ולא באמצע: בא"ד:

שלשה מתירין הנדוי: ד"ה טט:

נותן חוט או משיחה בין כל אחת [יש נוהגים אפילו] כותבין בד' עורות: ד"ה ושוין:

לרש"י מימין הקורא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמע ולר"ת הקורא מימינו קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ויכתוב ברביעית פרשת שמע קודם והיה אם שמוע אך יניחם בסדר שפירש וירא שמים יצא ידי שניהם להניח שניהם דמקום יש בראש להניח ב' תפילין ואם אינו יודע המקום יברך תחלה ויניח אחד מהן ויסירהו וישם האחד בלא ברכה ובלבד שלא יסיח בינתים בנהרדעא ובירושלם מצאו ב' זוגים אחת כרש"י ואחת כר"ת: ד"ה והקורא:

תיתורא אף כי ראוי לעשות מעור אחד אין נוהגין כן: ד"ה תיתורא: דף לה:

מעברתא לא יקבענה בדוחק אלא שיוכל לעבור וי"מ דהיינו רצועה של בית יד: ד"ה מעברתא:

שין של תפילין דימין ג' ראשין ומשמאל ד' ראשין ואי אפיך לית לן בה: ד"ה שין:

אין כותבין תפילין על גויל: בא"ד:

שיעור רחבן ב' אצבעות וטפי שפיר דמי ואי אפחית לית לן בה: בא"ד:

ציץ רחבו ב' אצבעות: בא"ד:

לא ימשוך התפירה יותר מדאי: (ד"ז בגמרא לפי פי' רש"י):

תפילין גופן והתפירה מרובע: ד"ה תפילין:

יגיע חריץ בין בית לבית עד מקום התפר וגם השי"ן: (ד"ז בגמרא לפי הי"א שהביא הרא"ש בהלכות קטנות):

כל נקב שהדיו עובר עליו אינו נקב: ד"ה קולמוסא:

רצונות שחורות הלכה למשה מסיני: (ד"ז בגמרא):

בתים יש עושין בקלף לבן: ד"ה רצועות:

וכורך הפרשיות כלפי ראש כנגד קדש כמו מזוזה וכרכן בשער בהמה טהורה י"מ היינו הגיד שתפר בו: (ד"ז בהרא"ש בהל' קטנות):

אם הלכה רופפת הלך אחר המנהג מנהג ותיקון מבטל הלכה אבל מנהגים שאין להם ראייה מן התורה הוי כטועה בשקול הדעת:

רצועות של ראש בימין עד כנגד הלב ובשמאל עד החזה וי"מ בימין עד המילה ובשמאל עד טיבורו ובשל יד ישלש ויכרוך סביב האמה: ד"ה וכמה: ע"ב

רוחב רצועה יותר מכעדשה בפחות מכשיעור או יתיר כשר: בא"ד:

רצועות הוו תשמישי קדושה: ד"ה אלו:

בשל ראש אסור ללכת בם לבית הכסא וצ"ע בשל יד של ראש יכול לגלות ולא של יד: בא"ד:

כל ברכות מברך עליהן עובר לעשייתן ובתפלין בשעת קשירה ובציצית לאחר ששם הטלית עליו אלא שלא שם הציצית בידו ולא השליכו לאחוריו יכול לברך וכן לולב קודם ניענוע ואין לברך קודם שבא לידו: (עיין ד"ז בגמ'):

אין צריך לקשור קשר של תפלין אפילו של יד ואין צריך להתירו כשנוטלן דהוי קשר של קיימא: ד"ה משעת:

השוחט יכול להפסיק ולאמר הביאו לפני בהמה ועוף לשחוט ואם שחט והביאו לו עוד אם יש בין הראשונים עוד לשחוט שוחט הכל בבת אחת ואם כבר הסיח דעתו יחזור ויברך וכן אם הביאו לפניו פירות והאורחים סומכים ע"ד ב"ה: ד"ה סח: דף לו:

בכל מקום שיכול לפטור בברכה אחת לא יגרום לברך ברכה לבטלה: בא"ד:

ר"ת פי' לא סח מברך אחת על שם יד ואחת על של ראש סח מברך על ראש להניח ועל מצות: ד"ה לא סח:

יש בתיק צר להחזיק שניהם זה בצד זה יניח תחילה של ראש ואחר כך של יד גם צריך למשמש של ראש תחילה: ד"ה וקשרתם:

המשכים קודם היום ומעטף בטליתו אין צריך להסירו כשיאיר היום אלא ימשמש בהם ויברך: ד"ה וכשיגיע:

פר"ת המאחרין בשבת אחר סעודה שלישית או מאחרין עד חשיכה וקורין ומתפללין ואוכלין לא יפה עושין ומנהג אבותינו תורה היא ותחילת שעה י"א זמן ערבית וגאולה וק"ש קודם והיו קורין ק"ש מבעוד יום כנגד י"ב שעות ורב צלי של שבת בע"ש וכ"ש בחול דאז קורין ועל דא סמיך והמשנה נקרא הדיוט ומניעת דעת עושין תורה כשתי תורות ומחמירין בקל ומקילין בחמור:

לילה (לאו) זמן תפילין אלא שאסור שמא ישן בהם: ד"ה רבי יעקב:

דוקא תכשיטין שאסור לצאת בהם לחצר ולא בשאר דברים אין לברך לשמור חוקיו לא על ציצית ולא על תפילין: ד"ה אי קסבר: ד' לו ע"ב:

יש מניחין תפילין בלא ברכה הרוקח הניח והר"ר אברהם והר"ר יב"ק לא יניח אחר שקיעת החמה לשמרן אם הן עליו לא יחלצם:

זמן תפילין משיכיר חבירו ברחוק ד' אמות: (ד"ז במסכת ברכות בגמ' דף ט):

כשעומדין בסליחות יכול להניחן ולברך דלילה זמן תפלין:

איטר מניח ביד ימין טוב שירגיל עצמו לכתוב ביד ימין ואפילו שרוב תשמיש בשמאל דומה לשולט בשתי ידיו: ד"ה מה:

איטר נוטל לולב בשמאל (ד"ז בטור א"ח סי' תרנא):

יניחם למעלה מן המרפק: ד"ה מקום:

ולא יניח אפילו על גבי ס"ת:

של ראש מניח במקום שעושה קרחה והוא מקום להניח שני תפלין ובזרוע מחצי זרוע ואילך: ד"ה קיבורת:

הפודה את בנו תוך ל' ונתעכלו המעות אפי' אם אמר מעכשיו ולאחר ל' אינו פדוי: ד"ה שומע:

בכור שנולדו לו סימני טריפה אין צריך לבדוק נפסקו ציציות בשבת שאין יכול ללובשן מותר ללובשן ובחול ישליך טליתו אם יש לו טלית ורוצה ללובשו צריך להטיל דהוי חובת גברא:

סדר הנחת תפילין של יד על הקיבורת ולא יפסיק דבר בין תפלין לבשר ומושך הרצועה לאורך היד תחת חלוקו כיון שיש לנו מכנסיים אין בו משום רואה ערוה וכורכו באצבע קודם שיקשרם יברך להניח ברפה ולא להניח בדגש ואח"כ בשל ראש וישים רצועה אחת לכאן ואחת לכאן כעין דלת וכשחולצים יניח בתיק טפח על טפח של ראש ושוב של יד וכשיצטרך לגדולים וקטנים יסירם ברחוק: ד"ה מבית הכסא:

לא ישן בהן אפילו שינת עראי שלא יפיח בהם ותמיד ימשמש בהם שלא יסיח לבו מהם ויזהר שלא יתהפך רצועה שעל ראשו:

אנו נוהגין ד' חוטי לבן ואי טפי לית לן בה וכן להשים הרבה ערבה שבלולב: ד"ה התכלת: דף לח:

לדידן נפסק ג' חוטי פסולה שתים כשירה: ד"ה אלא:

לדידן אין צריך חוליא ולא לקשור כל חוליא י"ג חוליות הן קושר סמוך לטלית ומתחיל בלבן וכורך חוליא של תכלת וקושרה ועושין כן ו' פעמים בלבן ו' פעמים בתכלת:

אחר כריכת ציצית לבן קושר תכלת הרי י"ב חוליות וחמש קשרים ומסיים בלבן:

ציצית ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הרי תרי"ג: ד"ה לא: דף לט:

ר"ת נהג לעשות ב' קשרים סמוך לטלית וג' למטה בסוף הגדיל והקשר יקשור שיהיה קשר קיימא ויש שעושין הקשרים בד' חוטי שמכאן ומכאן וקושרין אלו עם אלו: בא"ד:

שיראין חייבין מן התורה ומינה פוטר בה: ד"ה ורב נחמן: ע"ב:

חוט שכרך בה מותר לפוסקו ואין לעשות טלית פשתן ולהטיל בו ציצית אפילו במינו והמברך מברך לבטלה ודוקא סדין: ד"ה סדין: דף מ:

היכא דליכא תכלת אין לעשות ציצית ע"י כלאים: בא"ד:

כשנותן עור או מעיל על הכנף לחזוק הוי שפיר מין כנף: מלאכים היו מענשים על מעשה שהאדם יכול לפטור בזה שלא יהא לו טלית בת ד' כנפים כיון שכבר היו לו ב' סדינין אבל בהא' יוצא ולית לן בה:

כל עשה בית דין מוזהרים עליו: ד"ה ענישתו: דף מא:

עשה סוכה ואין עושה מכין אותו מרדות:

מברכין להתעטף בציצית וגם נר חנוכה להדליק:

אבא שאול ציוה לבניו התירו תכלת מאפיליוני ומתירין ציצית מתים ריב"א קשרו בכנף טליתו:

אנו קורין ויחל כדאמר במסכת סופרים במקום תלמוד:

נקרע טלית חוץ לג' אצבעות תופרו ואם (נפל) [נקרע] לגמרי חוזר ותופרו ואמה בגד ובו תכלת לא יתפור לבגדו: (ד"ה אין) [ד"ז בגמרא]:

טלית אדומה יטול בה חוטין אדומין וכן שאר מינים:

אנו נוהגין ד' חוטין שהם ח' בתוך ג' אצבעות והגדיל ד' אצבעות דבעי שני שלישי ענף והענף ח' אצבעות ובין הכל י"ב אצבעות: ד"ה ב"ש:

צריך להרחיק מלא קשר אגודל מלמעלה וכן מן הצד כשיש חוטין שאין נארגין בה ואחד ארוך יותר מחבירו חותכין אותו:

ציצית שעשאו עובד כוכבים פסול אשה כשר: ד"ה מניין: דף מב:

העושה ציצית לעצמו מברך שהחיינו ולא מברכינן אלא בדבר הבא מזמן לזמן: ד"ה ואלו. ע"ב:

בעינן טוויה לשמה וכן עבוד עורות:

מצא חוטי תכלת שזורין ומופסקין כשירים ואין נקחים אלא מן המומחה: ד"ה ואין:

תפילין אין נקחין אלא מן המומחה: ד"ה תפילין:

בודקין בכל שנה וי"מ פעמים בשמיטה ויש סומכין אהא דאמר תפלין אלו שהניח לי אבא ובדיקות הללו שמא נתקלקל הקלף או בלה הכתב: בא"ד:

בתיקון ס"ת ר"ת [פי'] דשואל מלא וכתב דמאה אותיות בהאי קרא: ד"ה שואל: דף מג ע"ב:

ושלא עשאני אשה ועבד יש לברך ולא בור: ד"ה זיל: דף מד:

השואל טלית יכול לברך מיד כמו נשים המברכות אבל חובה אינה אלא לאחר שלשים יום:

וכן כהנים המתעטפים כשעולים לדוכן בטלית שאינו שלהם וכן חתנים ביום חתונתם אבל בית חובה במזוזה מיד:

כהן בבית הכנסת ואמרו לו עלה ולא עלה עובר בעשה: ד"ה כל:

אבל אם הוא חוץ לבית הכנסת לא: בא"ד:

רבי אליעזר נפיק לבראי או לאחורי העמודים: בא"ד:

נראה שאין לומר אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו אלא מיד כשסיים הברכה קורא אותם כהנים כדאמר אין הקורא רשאי לקרא כהנים עד שיכלה אמן מפי הציבור: בא"ד:

אחר תמיד של בין הערבים שרי להקריב קרבנות ציבור. ד"ה ציבור: דף מו ע"ב:

לא נתקלקלו הלוים אלא בשיר של מוסף:

אין אומרים לאדם חטא (כשיזכה) [כדי שיזכה] חבירך כשפשע: ד"ה חטא: דף מח:

כשמודדין מדה בפסח או לצורך חלה אין להכביד ידו על סולת: ד"ה חסרה: דף נב ע"ב:

בברכת מילה אשר קדש ידיד מבטן זהו אברהם חק בשאירו זה יצחק וצאצאיו זה יעקב: ד"ה בן: דף נג ע"ב:

עיסה שנילושה במי פירות בלי שום מים אין מחמיץ בהם כלל וכשיש מים מחמיצים: ד"ה אין: דף נד:

ומותר ללוש עיסה בפסח בביצים רק שלא יערב בו מים אבל מלח שרי וראוי להחמיר אף בלא שום מים: בא"ד:

תרומה גדולה מצוה מאומד והמונה הרי זה משובח והמודד משובח ממנו והשוקל משובח משלשתן: ד"ה ניטלות: ע"ב:

בתרומת מעשר המרבה במעשרות דמקולקל היינו כשמתכוין להוסיף אבל במתכוין לאמוד יפה לא: בא"ד:

נותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר מותר בלא הפרשה ובשתיקה. אלם לא יפרוש: ד"ה במחשבה:

משקרמו פני הלחם לא אתי לידי חימוץ בפסח ושמא הוא כמאכל ב"ד: ד"ה ושמעינן: דף נז ע"ב:

ופלוגתא בקרימות פני תחתון או עליון: בא"ד:

לא קרי לאו שבכללות אלא היכא שלא נתפרש האיסור אבל שאור ודבש נתפרשו ולקי אתרוייהו וכן כל כה"ג: ד"ה אין: ד' נח ע"ב:

כל הלכות הפוכות שבהש"ס זג וחרצן פרק כל שעה נזיר ממורט ובהן יד ורגל הוציאו לו טריפה חיה פ"ק (דברכות) [דבכורות] וההיא מתנה זו תבטל בריש השולח: ד"ה ואיכא:

מלוה על פה בשלהי [ב"ב] אכלה ערלה (בח"ל) [פרק האשה שנפלו] מה דרך בגלוי פרק כיצד צולין: בא"ד:

פירורין שאין בהן כזית פרק אלו דברים עולה ואימורין מצטרפין פרק השוחט ומעלה: בא"ד:

תנופה בבעלים אוחזין בכלי למעלה והכהן בשוליו למטה [ובמנחת סוטה] בכהן זקן ואפי' ילד אין יצר הרע מצוי באותה שעה: ד"ה כהן: דף סא ע"ב:

לולב צריך לנענע בהולכה והובאה ג' פעמים על כל דבר ובעי אי הולכה חשיב חד והובאה חד או שניהם חשובים אחד ועבדינן לכל אחד לחומרא ג' פעמים לכל אחד: ד"ה כדי: דף סב:

ממלאה אשה קדירה בשר ביום טוב אע"פ שאינה צריכה אלא לחתיכה אחת: ד"ה שתים: דף סד:

ינוקא דאשתפך חמימי נחם ליה אגב אימיה משום מילה התירו: בא"ד:

אין מעבירין על המצות דוקא כשיש מצות לפניו אבל לקבוע מקום לא: ד"ה איבעית: ע"ב:

הורקנוס אחי אריסטובלוס (אבי רבי אליעזר): (ד"ז ברש"י):

הבקיאים נקראים בשם מרדכי: ד"ה אמר:

לא תלמד לעשות אבל אתה יכול להורות ולהבין: ד"ה בעלי: דף סה ע"ב:

האוחז עינים פטור: בא"ד:

ביובל ב"ד סופרים ומברכים אבל זבה אינה מברכת שמא תראה ותסתור: ד"ה וספרתם: ע"ב

כל שהגיע לשבוע יזכור [השבוע] והיום (שאנו עושין) ספק חשיכה יכול לברך וא"צ להמתין עד הלילה י"א דלאחר שהתפללו תפילת ערבית כיון דהוי לילה לענין ק"ש ותפילה הוי לילה גם כן לענין עומר: ד"ה זכר: דף סו:

בה"ג שכח ולא ספר בלילה סופר ביום הפסיק יום אחד ולא ספר שוב אינו סופר וא"נ התחיל בברכה וכשהיה לו להזכיר החשבון הטה אוזן לשמוע מחבירו ישלים ברכתו אבל התחיל על דעת שיהיה חשבון י' ימים ושמע מחבירו שהיה י"א אז אין הברכה עולה ויאמר בשכמל"ו ויתחיל ויברך פעם שנייה: (בא"ד):

יש בני אדם בעוד שהיום גדול סופרים בלא ברכה ובלילה מברכין ואין נראה דהא יצאו מספירתן הראשונה דאין ברכות מעכבות והוי ברכה לבטלה: בא"ד:

הר"י פי' אם המתין ליקח החלה עד שנתחמץ אסור לזר כל העיסה אחר שהפריש חלה ועורכין כל לחם בקמח לכך צריך להתנות שתהא החלה עליה כדאמר בירושלמי וי"א דההיא בקמח שנשאר מגיבול הראשון מוסיף עליו קמח אבל אם אין מוסיף מים על אותו קמח אין צריך אפי' תנאי:

חלה טמאה מבטלה ואכל לה בימי טומאתה ודוקא כהן אבל זר לא:

שנים שנותנים לכהן אינה מדמעת ושרי לזר ואפי' אחד באחד שרי ואפי' הוי ככרות של בה"ב:

סדר מנחות נותן שמן בכלי ונותן שמן עליו ולש בפושרין ונותן שמן עליו ובולל וחוזר ונותן כדי לקיים מצות יציקה וקומץ: ד"ה יצק: דף סז ע"ב:

לא בדק תוך הפסח יבדוק אחר הפסח: ד"ה ובשעת:

חדש הוי דאורייתא ואף בשל עובד כוכבים קצת שיפון וכל שעורין זורעין אחר הפסח ואוכלין ועושין מהם שכר ולא המושרש קודם העומר והר"א מבה"ם אומר דבשל עובדי כוכבים הוי דרבנן וספיקה הוי אך הירושלמי לא משמע הכי:

מילי דאורייתא חיישינן לספק ולפי זה יש להתענות ב' ימים יום הכיפורים אך אין גוזרין גזירה על הציבור אלא א"כ הציבור יכולין לעמוד בה ואין לקבוע על הציבור ור"י היה מתענה:

דבר שהיה במשקל במשורה ומנין אפילו פחות מכדי אונאה בטיל מקח אפי' במקרקעי: ד"ה והאמר: דף סט:

דג טהור שבלע דג טמא אסור באכילה לפי שלא נתעכל אם לא נלעס וכן חטים במעי תרנגולת בפסח ראוי להחמיר ולאסור אם נתבשלו או נצלו (תפול) [שיעור כדי שתפול] לאור ותשרף הוי מידי דנלעס ולא היה שלם: ד"ה דבלע:

כלי גללי הם צפיעי בקר ואינו אבן גלל: ד"ה כלי:

כלי אדמה שנתייבשה בחמה ולא נשרפו בכבשן: ד"ה כלי אדמה:

תבואה השוכבת על הארץ והמים שופכין עליה הוי חימוץ במחובר אך רוב שיבולין עומדין ואינן נופלים על הארץ ואגב מדלייהו נפלי:

חמץ הידוע אסור במשהו אבל הכא אזלינן בתר רובא או שמא כי קצרהו בעוד המים על השיבולים:

מחמיצין במחובר אבל כשקוצרין יבשין אפילו הם לחים על ידי גדולים חוזרים לקדמותם ולכך יש אנשי מעשה קוצרים לצורך הפסח כשהשמש זורח:

ילדה שאין לה פירות שסבכה בזקינה ויש לה פירות וקצצה וסבכה בזקינה בטלה ילדה בילדה וכלו שני דערלה דקמייתא מקמי בתרייתא בטל בתרייתא: ד"ה דאמר:

נטע אילן בפני עצמו ונטעו אצל זקינה וסיכך ענפיו בענפי זקינה אם קודם קליטת שרשיו נתאחז זה בזה בטל הילדה בזקינה אבל אם קדמה קליטה שרשים של ילדה מחלוקת ספוק בגפנים ספוק אחר שהבריך: בא"ד:

כוסמין וחיטין כלאים זה בזה ולצאת ידי חובתו בפסח מצטרפין: ד"ה תנא: דף ע:

עשה עיסה מכל מין ומין בפני עצמו אין מצטרפין אלא כמו שמפרש הש"ס כוסמין מין חיטין שיבולת שועל ושיפון מין שעורים אבל לשן כולן כאחד מצטרפין אם יש בכל אחד שיעור חלה אין מצטרפין אלא כדאמר הש"ס: בא"ד:

ה' רביעית חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן בעודן בתוך הקמח אבל הפרישו ונתן בתוכם צריך ה' רביעית בלא הן: בא"ד:

שתי נשים שנגעו עיסותם זה בזה אפי' אשה אחת שאינה חפיצה שיתערבו פטור בשאין בכל אחת שיעור ואם אין מקפידין על תערובתו (פטור) אפי' של שתי נשים חייבות כשאופין הרבה נשים בתנור א' בי"ט של פסח וכי ליכא כהן קטן שאין להפריש חלה אלא אחר אפייה ויזהרו שלא יתחלפו אלא יתנו שאם תחלף יהא שלה:

צריך להפסיק בין שמע ישראל ופשטיה שמע ישראל כי ה' אלהינו ה' אחד גם יש להפסיק בין תיבה לתיבה ובין אחד לברוך: ד"ה וכורכין: דף עא:

בזמן הזה מחללין שוה מנה הקדש על שוה פרוטה בבעלים ולא אדם אחר: ד"ה ומתירין: ע"ב

אין הפקר עד שיפקיר לעניים ולעשירים: ד"ה ונותנין:

אין חולקין מנחות להיות שלו ולקדש בו אשה או חריבה כנגד חריבה אבל מנחה אחת בפני עצמה חולקין: ד"ה איש: דף עג:

חטה שטחנה ואפה ובישלה הפרוסות קיימות מברך המוציא אינה קיימות אפילו יש בה כזית מברך בורא מיני מזונות: ד"ה חביצה: דף עה ע"ב:

המשמרות מתחדשות ומתחלפת פעמים בשנה וכל משמרת נחלקה לבתי אבות נמצא שלא היה מקריב אלא שני ימים בשנה ולכך מברך שהחיינו כשמקריב: ד"ה היה: דף עה ע"ב:

פת צנומה ואפי' בקערות ואין הפרוסות קיימות אין מברכין המוציא ואם חתיכות שלימות ואפילו במבושל בקדירה מברך המוציא: ד"ה אפילו:

לא יבצע קודם הברכה פתיתים גדולים וקטנים מברך על הגדולים: בא"ד:

לחמי תודה לכתחילה עושין ארבעים חלות ובדיעבד אפילו ד' ודרכו לעשות מ' וקודם אפייה מפרישין ומיחדים ד' מהם לעשות נאות ויפות: ד"ה דאפרשינהו: דף עו

אין משתכרין יותר משתות כשאין הלוקח צריך להוציא עליו הוצאות ולטרוח אבל אם צריך להוציא ולטרוח יכול להשתכר יותר: (ד"ז בב"מ דף מ):

פורס ושוב אין חוטין נמשכין ממנה שוב אינו מחמיץ והיינו קרמו פנים בתנור: ד"ה פורסה: דף עח ע"ב:

אסור להכניס חולין לעזרה לעשות בהן כעין עבודה אבל ליכנס במלבוש חול שרי או להביא חולין לתוכה [ולהקדישה שם]: (ד"ה כולהו דף ט ע"ב): [דף פ ע"ב ד"ה וכי]:

כל כדי דיבור כדבור דמיא חוץ ממגדף ועובד ע"ז ומקדש: ד"ה תודה: דף פא ע"ב:

כל קרבנות ציבור ויחיד באין מח"ל ומארץ אפילו מבין העובדי כוכבים חוץ מבכור ומעשר: ד"ה כל: דף פג ע"ב:

שומרי ספחים בשביעית לא היו מונעים בני אדם מליקח אלא מודיעין והן פורשים: ד"ה שומרי: דף פד:

של חרס אין צריך לינקב ור"ת פי' דבשל חרס (לא בעי) [מהני] נקיבה: ד"ה כאן: ע"ב:

כשכתב עזרא התורה עשה נקודה (או אם אמור יאמר משה למה נקדת ישיב) [אמר אם יאמר משה למה נקדת אשיב] הלא לא מחקתי עשרון נקוד ונקרא בלא וא"ו מכח חולם לכן איכא למאן דלא דריש ליה [עיין גמרא דף פ"ז ע"ב] אע"ג דאלו לנ"ו ולבנינ"ו דרש כ"ע:

בפר משים ידו כשסומך בין קרניו וכן בעז ושאר קרבנות ידו על הראש:

בשעת קמיצה ובלילה טעונין כלי כל המנחות:

רבי יהודה היה רגיל לתת סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב זד"ד יה"ז ומביאין בכורין קורין בסדר הכתוב בחומש:

כלי עץ פשוטים דחזו למדרס טמאין מדאורייתא והנך דחזו למדרס כעין דף נחתומים ושאר פשוטי כלי עץ טהורין: ד"ה ולדבריו: דף צו ע"ב:

למ"ד צפון ודרום הוי שולחן רחבו הוי בצד רחב חבירו ואורך כל שולחנו מצפון למ"ד מזרח מערב היו השולחנות ראשו של זה בצד ראשו של זה ובראש כולן של משה: ד"ה תרי: דף צט:

הלוחות היו מרובעים ו' על ו' אלא רחב הלוח ג' ורחבן ג': ד"ה מלמד:

הסגן ממונה על ה' דברים: ד"ה אמר: דף ק:

האומר הרי עלי חצי עשרון יביא עשרון שלם: (ד"ז בגמרא): דף קג

הרי עלי מנחה איזה שירצה מה' מנחות יביא שנים בפני עצמו אבל לא מנחת נסכים: ד"ה הרי: דף קד ע"ב:

שלמים ואשם טעונים נסכים: ד"ה אשם: דף קה ע"ב:

כשיש לך לחשב מאח' ועד ד' תחלוק החשבון שלפני החצי כמו א"ב ג"ד קח ג' ותחלוק לחצי וקח חלק קטן דהיינו א' ואומר שלשה פעמים ג' הוא ט': ד"ה שהן: דף קו:

הרי עלי עצים לא יפחות מב' גזרי חטאות עין יפה בסלע ומן התורה יכול להביא בפרוטה: (ד"ז במשנה): ע"ב:

בספר והזהיר כהן שהמיר דתו לא ישא את כפיו ולא יקרא ראשון ורש"י פי' אם חזר בתשובה הרי הוא כבעל מום ובעל מום אין נפסל אם לא היה לו מום בידיו ובזמן הזה כשר לדוכן ולקרות בתורה לא יאמר איש פלוני שופך דמים ומגלה עריות איך יברכני: ד"ה לא: דף קט:

רוצח שלא עשה תשובה לא ישא כפיו:

אין נעשה כ"ג עד שיעשה תחילה סגן אפי' אין ידוע הבן כמו אביו כיון דיש בו יראת חטא הוי ממלא מקום אביו: ד"ה חוניו:

בתחלה כל האומר לירד כו' גר' בלשון שני שפרש"י ובזבחים פרק ב"ש ואומר ר' ישמעאל כו': ד"ה בתחלה: דף קט:

ובשבועות סכין מושכתו (למושחן) [למשהו] ויש להיות למה שהן כך הגיה בשעת פטירת רבינו קלונימוס אבי רביו משולם מיכאל מקריב קרבן י"א נשמת הצדיקים י"א כבשים של אש והיינו דאמר בי"ח ברכות ואישי ישראל ותפילתם וי"א דקאי אדלעיל והשב העבודה לדביר ביתך ואשי ישראל: בא"ד: