פסקי תוספות על מסכת מעילה דף ד׳ עמוד ב

קדשי קדשים גם קבול דמן בכלי שרת בצפון:

אשם מצורע קבול דמו ביד:

הבא על יבמתו אפילו שניהם שוגגין קנאה:

מי שיש בו היתר לכהנים אין בו מעילה מזריקה ואילך:

מחשבת חוץ לזמנו צריך שלא יהא שאר מחשבות אלא דחוץ לזמנו:

אין מעילה בקדשים קלים ולא בחזה ושוק וזרוע בשלה ולא באמורים:

לא שייך לא זו אף זו בדבר אחר:

אין מחשבין אלא בד' עבודות דם ושלא בשעת שפיכת דם ליסוד ולהקטרת אמורים חשו לשפוך דם ליסוד מהני מחשבה:

פר ושעיר של ע"ז ופר העלם דבר הוי לכל שבט ושבט:

קטורת שנתנה במכתשת נפסלה בט"י ולא בלינה:

תרומת הדשן שיעורו כמו שיכול לקמוץ בקומצו:

אברים שפקעו מעל המזבח קודם חצות לא יחזיר ומועלין בהם ולא אחר חצות:

אין מעילה במחובר לקרקע:

אפי' בשנה פשוטה מפ' מנין כמנין ימות החמה:

בשר מן החי אינו מטמא אלא אבר מטמא אפי' בכל שהוא:

כל שהוא מכמה מינים אין מצטרפין למזון ב' סעודות ולעירוב:

כל ששיעורו בכותבת צריך למעך חלל הכותבת לגרעין. וצ"ע בכזית מלא לוגמיו היינו שיסלקנו למקום אחר ויראה כמלא לוגמיו:

אין היתר מצטרף לאיסור אלא בנבלע בו:

צרף המעילה לזמן מרובה אם לא נודע לו בינתים:

שולח יד בפקדון והגבהו ע"מ לגוזלו חייב:

אין מעילה במעות הקדש בידו וסבור שהם שלו ולא נתכוין להוציאם מרשות מי שהן:

אין מעילה במחובר אם לא שהי' קדוש קודם לכן ושוב בנאן במחובר:

בשחיטה הוי תלוש ולבסוף חברו כמחובר ובע"ז הוי תלוש ובהכשר פליגי:

כל אדם יכול לפדות הקדש אף אינו ברשותו ואינו שלו:

דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל אפי' בדרבנן: