פסקי תוספות על מסכת מגילה דף ח׳ עמוד א

דבר שפשט בכל ישראל גדול יכול לבטל ולא קטן ואי לא פשט אפי' קטן יכול לבטל ואי עמדו עליהם בנפשותם כגון י"ח דבר שנאספו והרגו אלו באלו אפי' אליהו אין יכול לבטל. (דבר זה הוא בתוספות במסכת ע"ז דף ל"ו ע"א):

תענית אסתר קרוי על שם שבי"ג באדר נקהלו להתענות וג' צריך בת"צ כמו במשה שנלחם בעמלק ואהרן וחור שהיו שלשה וכשחל פורים באחד בשבת הוה תענית ביום ה' ולא בע"ש דאין שהות מפני כבוד שבת ומה שאין מתענין בניסן כמעשה שהיה לפי שאין מתענין בניסן (ד"ז ברא"ש):

כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון נוהג אף בח"ל. [ד"ז בר"ן בשם התוס']:

אין נותנין שלום לחבירו בשדה ובלילה. ד"ה חיישינן: דף ג

אין מועד בפני תלמיד חכם ודוקא בפניו ויום שמועה כבפניו דמי: ד"ה אין מועד: ע"ב

מת מצוה וכל מתים הן קודמין לתלמוד תורה. ד"ה מת:

כל זמן שהמת בעיר א"צ לבטל לימודו כי אם בשעת קבורה:

תלמיד חכם שמת בית מדרשו דוקא בטל. (ד"ז במס' מ"ק דף כ"ב ע"ב):

עיר גדולה הויא שיש בה י' בטלנין שמתפללין במנין וקורין בס"ת. הכפרים עם קריאת מגילה קורין גם ויבא עמלק הכפרים קורין בעיר ביום הכניסה. כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן הכא לא שייך לא תתגודדו כיון דשני עיירות הן:

נשים אין מוציאות מקרא מגילה אלא נשים אחרות. ד"ה נשים: דף ד

נשים חייבות בג' סעודות ואם לא הזכירו שבת בסעודה ג' בברכת המזון חוזרות:

גם בי"ט דורשין אע"פ שדורשין לפניו ל' יום. ד"ה מאי:

אומר ר"ת דזמן מברך בלילה וביום. ד"ה חייב:

אין נזהרין בהוצאת י"ט משום דכרכין שלנו מוקפין חומה ובתים ודינן ככרמלית ואין רחבים ט"ז אמות. ד"ה ויעבירנו: דף ד ע"ב

אף בזמנה אין קורין אלא בעשרה והיהודים הדרים בכפרים סומכין על ר"ת לקרותה ביחיד:

דברים שיודעין שהם מותרים ואחרים נהגו בהן איסור אין להתירן אבל אם טעו בהן מתירין. ד"ה דברים: דף ה ע"ב

שבת שחל בו ט' באב ממעטין לקנות צורכי חופה ובנין שמחה אבל שאר בניינים ונטיעות ואפי' אירוסין שרו. ד"ה ממעטין:

פלטירין של אומות לעתיד ילמדו בהן תורה אבל בתי עבודת כוכבים לא אלא לשממה יהיו. ד"ה טרטיאות: דף ו

לומר בסופה ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ברוכים כל ישראלים וחרבונה זכור לטוב. ד"ה דלא: דף ז ע"ב

אוכל נפש שאפשר מעי"ט כגון מגבן אין לעשות בי"ט. ד"ה כאן:

המודר מחבירו מאכל מותר בכלים שאין עושין בהן אוכל נפש בשוה פרוטה ואם משכירין כמוהו אסור. ד"ה אלא: דף ח

דריסת הרגל בחצר קפדי ולא בבקעה. ד"ה דריסת:

אשורית לשון הקודש ולא עברית ומה שקורין ללשון הקודש עברית משום אברהם שסיפר לשון עברי והוא לשון הקודש ונמסר לאשור שיצא מעצת הפלגה:

ס"ת שחסר בו יריעה אין קורין בו חיסר פסוק אחד קורין בו חיסר פסוק וקראו ע"פ כשר עד רובו וכל שכן מקרא שכתבו תרגום. (ד"ה בשלמא): דף ט

תולין בספרים ולא במזוזה ותפילין. ספרים נכתבים על גויל תפילין על קלף מזוזה על דוכסוסטוס:

שאר ספרים שאין כתובין בספר ובדיו מצילין אותן מן הדליקה אבל מגילה דוקא בספר ובדיו. ד"ה ורב אשי:

כרכים המוקפים חומה מימות יהושע בן נון תלו בו לכבוד א"י. לכ"ע לענין מגילה קדושת א"י קיימת (ד"ז משמע בגמ'): דף י ע"ב

מורד במלכות צריך לדונו אך לא הלנת דין. ד"ה מורד: דף יד ע"ב

דין אמת היינו שמרבה לחקור עדים שיכוונו דבריהן לאפוקי דין מרומה שיודע בברור שהדין מרומה. ד"ה זה הדן: דף טו ע"ב

שיטה הארוכה קרויה לבינה והקצרה אריח. שירת הים הלבינה רחבה על גבי קצרה וסתומה מב' ראשיה ושירה זו כל ואת זה למעלה מזה והשמות זה למעלה מזה והיינו לבינה זה למעלה מזה איש בראש הדף ואת בסוף השיטה הראשונה עשרת בסוף הדף וצריך לכתוב בי"א שיטין:

קריאת שמע נאמר בכל לשון לא השמיע לאזניו יצא א"צ לדקדק באותיותיה. ד"ז בגמרא: דף יז ע"א

לא מצינו שצריך לקרות בס"ת מדאורייתא אלא פרשת זכור. ד"ה כל: דף יז ע"ב

טעה ושכח ונזכר יתחיל אותה ברכה שטעה ויגמור על הסדר וכן בקריאת שמע והלל ומגילה. בתענית צבור שאומר ענינו בין גואל לרופא אם לא אמר אין מחזירין אם נזכר אחר שהתחיל ברכה שלאחריה אין להחזירו. ד"ה הסדיר:

אשרי האיש ולמה רגשו שתי פרשיות הן או למנצח על מות לבן ולמה ה' תעמוד שתי פרשיות. ד"ה ודוד:

אין נאה לדרוש ברבים אלא למי שיודע כל התורה כולה שנאמר מי ימלל וגו':

אין להפסיק במגילה ובדיעבד יצא:

אם שהה כדי לגמור כולה אין חוזר לראש. אין הלכה כתלמיד במקום הרב כי לא הוי בתראי כמו מאביי ורבא ואילך:

לרש"י ס"ת צריכה שירטוט לר"ת אין צריכה שירטוט ומזוזה צריכה שירטוט: ד"ה תפילין: דף יח ע"ב

שומרת יבם שנשא אחיו את אחותה או קידשה קודם שנפלה לפניו א"צ להמתין. ד"ה שקידש:

דיו שלנו עושין מקליפת עץ ששמו כשף שקורין פרונשלינ"ש ושורים אותו במים או ביין:

בימי אמוראין לא היו בקיאין כל כך בחסירות ויתירות ומכל מקום יודעין הכל בעל פה:

תפילין אין צריכין שירטוט כי אם שורה עליונה או בד' צדדין [וכן הא] דשלש אין כותבין. (ד"ז ברא"ש):

אדרמינ"ט רגילין לתת לתוך הדיו. ד"ה קנקנתום:

קלפים שלנו שאינן מעופצין כותבין עליהן. ד"ה דפתרא: דף יט

בן עיר שהלך לכרך והיה שם בי"ד חל עליו חובת כרך וקורא כדין כרך וא"צ לקרות בי"ד. בן כפר שהיה בעיר בי"ד דינו כמוהם אפי' קרא כבר ביום הכניסה. ד"ה בן כפר:

תופרין מגילה בגידין מראשה וסופה ואמצעיתה ומראש התפר עד הגיד כממנו ועד השני ומן השני עד השלישי כממנו עד סוף התפר. ד"ה ובלבד:

במגילה ובכל ספרים צריך לשייר התפר שלא יקרע. ד"ה שיור: ע"ב

חרש המדבר ואינו שומע הרי הוא כפקח ואפ"ה לא יקרא המגילה. ד"ה חוץ:

קטן שהגיע לחינוך והוא חייב מדרבנן אין מוציא אחרים דמגילה נמי דרבנן אבל בברכת המזון מוציא אחרים שאכלו שיעור דרבנן. ד"ה ור"י:

הזאה ביום וטבילה שלפניה בלילה ושלאחריה ביום וכן טבילת אזוב. ד"ה ולא טובלין: דף כ

מילה שלא בזמנה אינה אלא ביום. ד"ה דכתיב:

צאת הכוכבים אינן ככוכבים גדולים הנראין ביום ולא כקטנים הנראין בלילה. ד"ה והא קי"ל: ע"ב

לא ספר העומר בלילה ימנה למחר בלא ברכה לא מנה בלילה אפ"ה ימנה בשאר לילות. ד"ה כל הלילה:

אם רצה יקטיר אימורין וחלבים אחר חצות. צריך ליזהר לאכול מצה קודם חצות ואפילו אפיקומן דבמקום פסח קאי. ד"ה לאתויי: דף כא

תרגום כתובים לא תקנו יונתן מפני תרגום דניאל דיש בו הקץ ואחד מן התנאים תקן. ד"ה ובמגילה ע"ב:

אלמלא מקרא כתוב אלמלא בא' כלומר אם לא לא היה כן ואלמלי נגדו ביו"ד אלו נגדו. ד"ה אלמלא:

הראשונים כשגורסין עמדו כולן אבל במסיבה היה הרב יושב ואחרים עומדין. קשות מיושב רכות מעומד (ד"ז בגמ'):

עכשיו קורא השליח צבור עם כל הקרואים שלא לבייש את שאין יודע. ד"ה תנא: ע"ב

מפטירין בשבת קודם מוסף שהעם בטילין ממלאכה:

ויבא עמלק אין בפרשה כי אם ט' פסוקים ואינו מחובר לפרשה שלמעלה. ד"ה אין:

מצוה בראשון לכך נהגו בפסח שעושין שלשה מצות ועושין סימן בכל אחת:

בר"ח יכול השלישי לקרות פרשת וביום השבת. אין משיירין בפרשה פחות מג' פסוקים וכן אין מתחילין. מה שתקנו ברכה תחלה וסוף הוא בשביל זה. ד"ה ואם: דף כב

מה שמתחילין ויחל ואינה כי אם שני פסוקים אחר הפרשה ההפסק אין ידוע כל כך. בא"ד:

אין לחזור ולקרות מה שקראו לפניו אך בחג קורא הרביעי מה שקראו לפניו. ד"ה שאני:

מה שנופל שליח צבור בתחינותיו ברצפה לפי שהופך על צידו. ד"ה ואב"א: ע"ב

ביום הכפורים שמתענין רגילין להרבות בתחינות ותפלות ואף בימיהם אמרו כמו אתה כוננת:

בתעניות ובט' באב במנחה מפטיר השלישי. ד"ה חד אמר: דף כג

בשבת ויום טוב ויוה"כ המפטיר חוזר וקורא הפסוקים שקראו כבר לפי שתקנו לומר קדיש בין הקרואים למפטיר ותקנו ברוך ה' לעולם ויראו עינינו וקדיש בערבית להודיע שתפלת ערבית רשות. וכשיש שתי ספרי תורות כגון בי"ט אומרים קדיש אחר סיום ס"ת הראשון והמפטיר קורא בשנייה וכשיש ג' ספרי תורות אומרים קדיש אחר השנייה והמפטיר קורא בשלישית והקדיש גורם שהמפטיר אינו מן המנין. מה שהקטנים אומרים הפטרות לחנכן כיון דקיי"ל קטן עולה. בכל שבת אין נוטלין ס"ת שנייה לקרות וביום השבת. ד"ה כיון:

אין מנהגינו לתרגם בשאר ימות השנה. ד"ה לא: ע"ב

התחיל השליח צבור להתפלל בעשרה והלכו מקצתן גומרין. אם יש ו' שלא שמעו קדיש וברכו יכולים לפרוס ואפי' בשביל יחיד פורסים ואפי' קרא כבר קריאת שמע יכול בעצמו לחזור ולפרוס כגון שליח צבור שהתפלל בלחש וחוזר ומתפלל בקול רם ואע"פ שכולנו בקיאין עכשיו ור"ת לא רצה לפרוס על שמע כיון ששמעו כולן קדיש וברכו חוץ ממנו ולא לעמוד לפני התיבה לפרוס בברכו. ד"ה ואין:

דבר שבקדושה אומר בעשרה כגון נ"כ ונברך ה' אלהינו ומפטיר וברכו. [ד"ז בגמ']:

ברכת אבלים שבברכת המזון אל אמת דיין אמת שופט כו' לא הוי בעשרה בתשובת הגאונים ברכת אבלים אתם אומרים על הכוס ברוך מנחם אבלים אנן אין אנו נוהגין לומר אבל אתם שתקנו לכם חכמים ואבותיכם ורבותיכם הראשונים אמרו אותה בלא עשרה. (ד"ז ברא"ש):

מנהגינו לקרות פסוק אחד בנביא ובתחלת הפרשה ג'. ד"ה ובנביא: דף כד

תימה שמתרגם ויאמר יהושע אל העם התקדשו ויש שם שלשה פסוקים עד בעת ההיא. ד"ה ואם:

כה אמר ה' חנם נמכרתם בכל ספר שלנו אין פרשה בין אלו פסוקים:

אין עובר לפני התיבה יחף או לבוש בגד קרוע וכתפיו וזרועותיו ערומות. ד"ה פוחח:

לא נתמלא זקנו אין יורד לפני התיבה בתענית אלא זקן ורגיל ובהביא שתי שערות באקראי בעלמא ולא בקביעות. ד"ה ואינו:

נשים פטורות ממ"ע שהזמן גמרא אפי' מדרבנן וסומא חייב מדרבנן. ד"ה מי:

אין להסתכל בכהנים כשנושאין כפיהן במקדש מפני כיהוי עין ועכשיו מפני היסח הדעת:

מה שהורידו את רבי חייא לפני התיבה כשהיה מכוין היה קורא ח' יפה וגם ע"י אליהו שצוהו למהר גאולה. ד"ה כשאתה: ע"ב

סומא בא' מעיניו לא ישא כפיו ואם רגיל בעירו מותר אפי' במומין בידיו. ד"ה אם:

לתפור תפילין שלא יכווצו ויקלקל רבוען לפי שנעשה מעור הבתים אבל אנו נוהגין לעשות תיתורא מעור אחר. ד"ה בתפרן:

אין לומר יברכוך טובים שמוציא את הפושעים מן הכלל בתפלתו. ד"ה יברכוך: דף כה

הפייט יסד צדקו אותו ואת בנו ומביא הפסוק יודע צדיק נפש בהמתו משמע שהן רחמים והא דאין אומרים על קן צפור הגיעו רחמיך מפני שמטיל קנאה. ד"ה מפני:

מפטירין במרכבה. ד"ה אין:

עושה מצות מאהבת שכר ויראת יסורין אינו טוב מאהבת ה' ויראתו הוי לשמה. ואהבה ויראה על כל אהבת אברהם אבינו כעין איוב ועוד יראה ואהבה אחרת הנותן סלע על מנת שיחיו בניו ואינו תוהא אם אין באה שאילתו וכן יראת עונשו:

אנו מפטירין התשפוט את עיר הדמים וכו':

אין להניח נביאים וכתובים על התורה אבל לדבק מותר:

אין מוכרין בית הכנסת של כרכים אפי' לא נתנו לבניינו ואם יש אדם גדול שנתנו על דעתו מותר. ד"ה כיון: דף כו

של כרכין לא מהני שמכרו בשבעה טובי העיר אלא בשל כפרים העומד לימכר. (ד"ז בהרא"ש):

לא לסתור בית הכנסת אלא אם כן יש בית הכנסת אחר:

צ"ע אם מותר ליכנס בבית הכסא בתפילין של יד דמחופין עור:

יריעה שפורסין על הארון בפנים ובחוץ הויא תשמישי דקדושה. ד"ה מריש:

מה שמבטלין כלי עץ בפני הנקב חוצץ מפני הטומאה:

הלכה כריב"ל לגבי ר"י בכל דוכתא. ד"ה כוותיה: דף כז

אין להשתין תוך ד' אמות של תפלה אפי' שהה [כדי] מהלך ארבע אמות. ד"ה לא ע"ב

אין לכנות שם לחבירו אפי' אין גנאי לו המכנה שם היינו כנוי פגם משפחה. ד"ה ולא כניתי:

הזהיר בקידוש היום ממלאין לו גרבי יין. ד"ה הניחה:

אין (דרך) לעשות קפנדריא לבית הכנסת אפי' היה שביל מעיקרא או נכנס שלא לעשות קפנדריא:

בשבת וי"ט אין לישראל גדול לקרות לפני כהן אם לא דכייף ליה ובשני ובחמישי מותר. רשאי לומר לעם הארץ לברך ברכת המזון ואפילו תלמיד חכם בזמן הזה מזמנין על עמי הארץ:

אין נקרא ותרן אלא הגומל חסדים ובעל צדקות:

אע"פ שאסור להשתתף עם עובד כוכבים מ"מ אם כבר בא לידי שבועה מותר לקבלה ר"ת התיר לקבל מהן שבועה בזמן הזה. ד"ה תיתי: דף כח

בתי כנסיות אין אוכלין בהן ואין נכנסין בהן מפני הגשמים ואסור לזורען בחורבנן. ד"ה בתי כנסיות: ע"ב

אין לומר בחיי חכם כגון תלמיד חכם כשימות. כשאדם גדול מספיד באין כ"ע לכבודו:

מת מצוה קונה מקומו ויקברוהו במקום שמוצאין אותו. ד"ה מבטלין: דף כט

אסור לעשות מלאכה בשעת קבורת מת אפילו לעם הארץ. ד"ה הנ"מ:

הגינות והאילנות שנטועין בבית הקברות מותרין כיון שאינן על הקברים עצמן. ד"ה אין:

מה שאין קורין בשבועות שור או כשב לפי שכבר אמרוהו בפסח עם פרשת עומר:

אין מפסיקים בין פרשת פרה לפרשת החדש כדי לטהר ברגל:

מה שקורין במועדים וראש השנה ויום הכפורים בקרבנות היום הן על פי קבלה ויש קצת סמך. ר"ח שחל בא' בשבת מפטירין ביהונתן אף כי לא שייך למה שקראו:

משך תורא כו' לא ישתנה סדרו רק כשחל פסח בחמישי והטעם לעולם יש לקרות בסדר הכתוב בתורה אלא שיום ראשון ושביעי שלי"ט מפסיקין. ד"ה והאידנא: דף לא

במנחת יום כפורים פרשת עריות כדי להבדילן מן הנשים שמתקשטות בו ביום יותר משאר ימים טובים כדאמרינן בשילהי תענית גם לומר כשם שאמרת שלא לגלות ערוה [כך לא תגלה ערותם בעונותם]. ד"ה במנחה:

בשמחת תורה מפטירין ויהי אחרי ואמר שרב האי תקנה וקשה לשנות מן התלמוד. ד"ה למחר:

כשר"ח אדר בא באחד בשבת מפטירין יהוידע וכן ר"ח ניסן מפטירין אתמול באחד לחדש ולא מחר חדש כדי להודיע שיארע ר"ח באותו שבוע. ד"ה מפטיר:

ר"ח אב [שחל] בשבת מפטירין שמעו בשבת שלפני ט' באב חזון ישעיהו ולאחר ט' באב ז' נחמתא ותרתי תשובה. אנן קורין ויחל בתענית. שבת שחל ט' באב בתוכה אסור כיבוס ולא מר"ח. ד"ה ר"ח: ע"ב

גליונים שלמעלה ולמטה יש בהן קדושה. ד"ה הלוחות: דף לב

ס"ת כשמהדקו מהדקו בפנים ולא בחוץ ר"ל קשר מטפחת ס"ת. ד"ה גוללו:

משתמשין בבת קול אע"ג דכתיב לא תנחשו סימן יש. ד"ה מנין:

דרכן היה לשנות משניות בזמרה וע"י כן יזכרו. ד"ה והשונה:

אין לאחוז ס"ת בלא מטפחת. ד"ה בלא: