א׳
גמרא בתחילה קבעוה בשושן ולבסוף בכה"ע כולו. לכאורה תמוה דהרי גם במכתב הראשון דמרדכי כתיב אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך כו' והרחוקים כו' וקבל היהודים כו' קיימו וקבלו כו' ונ"ל דאף שאחשורוש מלך בכיפה כדלקמן (יא) והם קכ"ז מדינות מהודו ועד כוש מ"מ היו חלוקים בממשלתו עליהם על איזה מהם לא היה רק מלך הכולל. ומ"מ היה מלך פרטי זולתו לכאו"א ומתנהלים ע"פ דתו ועל איזה מהם היה הוא גם מלך הפרטי ובכ"מ שאומר מדינות המלך סתם הכוונה על מדינות שהיה הוא המלך הפרטי עליהם רק במקום שהוא אומר קכ"ז מדינות מהודו ועד כוש כולל כל הכיפה וגזירת המן לא היתה רק על מדינות שהיה אחשורוש המלך הפרטי עליהם וזה משני טעמים. א' שחשש אולי לא ישמעו אליו המלכים הפרטים למעשה רצח כזה להרוג אומה שלימה על לא חמס בכפיהם. ב' כי ודאי ידרשו מאתו על מה יצא קצף כזה עליהם ואולי ימצאו מהם אשר ידברו עליהם טוב ויניאוהו מעשות זאת וינחם ויפרע עצתו בכלל לכן התחכם שלא לדרוש רק על היהודים אשר הוא שליט פרטי עליהם שאיש לא יעיז לשאלו על ככה ולהניא גזירתו ואולי חשב כשיבצע מחשבתו זאת יניף ידו גם על שאר היהודים ולכן לא נזכר בכל הספור דגזירת המן רק במדינות המלך סתם וכן כתיב ובכל מדינה כו' אשר דבר המלך ודתו מגיע כו'. (ר"ל במדינות המתנהלות ע"פ דתותיו לבד דהם אשר היה הוא גם המלך הפרטי שם היה) אבל גדול כו' זולת באגרות אשר כתב מרדכי (שם ח) כתיב אשר מהודו ועד כוש קכ"ז מדינות אבל מה היה כתוב בהן אשר נתן המלך כו' בכל מדינות המלך אחשורוש והכוונה שהודיע לכל הממלכות אשר נתן רשיון ליהודים אשר במדינותיו (לבד) להקהל כו' והוא בכדי שלא ידמו שהיהודים עושים זאת בלא רשיון וידונום כמורדים ויעלו עליהם לצבא וכן כתיב ובכ"מ כו' אשר דבר המלך ודתו מגיע שמחה כו' יען כי עליהם לבדם היתה מקודם הגזירה לרעה והיה להם לבדם אבל גדול עכשיו שנתהפך הגלגל היתה השמחה ג"כ להם לבדם ולכן גם מרדכי במכתבו הראשון לא כתב שיקבעו פורים רק להם לבדם. אמנם בשנה הב' נמלך לכתוב אל כל היהודים אל קכ"ז מדינה לקיים כו' ולכן הוצרך לכתוב להם את כל תוקף (עי' לקמן יט מה שדרשו בו) משא"כ בכתבו אל היהודים אשר במדינות המלך דהם כבר ידעו את הכל וזה שאמר כאן מתחילה קבעוה בשושן ור"ל מלוכת שושן ולבסוף בכהע"כ ובזה תראה שדברי רש"י לעיל (ב ב) ד"ה מהודו ועד כוש כתיב אינם מדוייקים וכוונת הש"ס על פסוק דסוף המגילה: