רש״ש על מסכת קידושין דף נ״ב עמוד א

רש"י ד"ה דוקא קתני. ומשום הקדמת חליצת א' מן השנים ליבום של שני כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה כל אחת. מכולן. הס"ד ואח"כ מתחיל ד"ח וחליצה:

רש"י ד"ה יע"ל קג"ם (בסופו). מומר אוכל נבלות להכעיס. כצ"ל:

רש"י ד"ה המקדש בפירות שביעית. אלא כיון דזכה בהן ממונו הוא לכ"ד. מזה ראיה למש"כ בפ"ט דשביעית מ"ט ובר"ה (ט) בתד"ה וקציר ע"ש:

רש"י ד"ה ואפי' בגזל דידה. כצ"ל:

רש"י ד"ה ונחשבי'. הא נמי ש"מ כו' לא הוו קידושין. נ"ל למחוק מלת לא דפשטה משמע כאביי דדוקא כאחת א"מ הא אחת מהן מקודשת. או דצ"ל אי הוו קידושין:

תד"ה ביע"ל. היינו פלוגתא דפ' כ"ש אפשר ולא קמכוון כו'. כצ"ל ע"ש והלמ"ד הוא סימן על לא קמכוון:

בא"ד והלכה כאביי דהא מסקינן והלכתא כו'. נראה דר"ל דהתם גופא גבי פלוגתתם מסקינן כו' וע"ש ברי"ף. וע"ז כתבו ובספרים לא כתוב כו' אלא גבי המפקיד כו' בעובדא כו'. והמציין טעה:

בסה"ד ברבנן סבוראי. כצ"ל בבית:

תד"ה המקדש. ל"א לאו ממונו כו' כיון דלא בא אלא מטעם זכייה. א"כ אפי' זכה מן הפקר גמור נמי. וברש"י שלפנינו ליתא. וכוונתו דל"ת ממון גבוה הוא כמו מע"ש לר"מ לקמן:

תד"ה ואפי'. אבל עדות במעשה נאמנת. תמוה מאי שיטא דנאמנות הכא. ודאי מיירי כאן שקדש בפני עדים כשרים. ולשון רש"י שלפנינו מזוקק:

תד"ה והוא. וא"ת מאי אתא ריו"ח לאשמעינן בהא דאמר דאינו כו'. כצ"ל: