פסקי תוספות על מסכת קידושין דף ד׳ עמוד א

המקדש אשה בשטר שאמר לה בשעת נתינה הרי את מקודשת לי אבל בסתם לא מהני אלא א"כ דבר עמה על עסקי קדושין:

יכול לעשות הרשאה ליתן לעובד כוכבים כחו אך אין לכתוב בה וקנינא מיניה אלא וקנה פלוני העובד כוכבים: ד"ה ואשה: דף ג

המורשה הוא שליח ואם בא לעכב הפקדון מפקינן מיניה:

אב מקבל גט לבתו קטנה אף בעל כרחה: ד"ה שכן:

נתנה היא ואמר הוא הוי קדושין באדם חשוב: ד"ה הא נתן: ע"ב

נתן גט לאשתו ולא אמר לה הרי זה גיטיך ולא אמר לעדים ראו גט שאני נותן לה אפי' ריח גט אין כאן אבל היה מדבר עמה על עסקי גיטין והוא הדין אם אחרים מדברים עמה בפניה מהני:

שרי למימר לחבריה שקול זוזי ואוזפי לפלוני זוזי שאין הלוה נותן כלום לנותן וכן לומר שקול זוזי ואימא לפלוני דלוזפן זוזי: ד"ה דארווח ד"ו ע"ב:

בעינן בתנאי הן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ותנאי כפול: ד"ה לא החזיר:

חליפין אי בעי מעכב סודריה בידיה: ד"ה לבר:

בפדיון הבן אם הכהן מקבל על מנת להחזיר שמה מתנה:

אין שותפין עושין תמורה: ד"ה וחזר: דף ז

שתי בנותיו בפרוטה והם גדולו ועשאו שליח אין כאן קידושין: ד"ה שתי בנותיך: ע"ב

משכון שלא נתן על חוב אלא על הבטחת העתיד לא הוי משכון אבל אומר לחבירו הא לך משכון לכשאלונה ממך ולוה נתפס המשכון ואם אמר התקדשי בחפץ ואל תחזירהו עד שאתן לך מנה מקודשת דהוי כאילו אומר החפץ לך ממש עד שתחזירהו לי במנה ופועל החוזר בו ובאה החבילה ליד ב"ה אפי' לא נתן לו הפועל בתורת משכון כיון שב"ה תופס משלו והפועל עשה שלא כהוגן שחזר והוי בדבר האבד מותר לב"ה לעכב את שתפס: ד"ה מנה: דף ח ע"ב

האומר לחברו אני נותן לך מנה והניח לו משכון על אותו מנה אין בדבריו כלום וצריך ליזהר בשעת השידוכים שלא יאמר אם לא אקיים אתן לך מנה אלא יאמר אני מקנה לך מנה על דבר זה אם לא אקיים וגם שלא יהא אסמכתא: בא"ד

ב"ח קונה משכון להיות עליו כשומר שכר ולא להתחייב באונסין. ד"ה מנין:

צ"ע אם אמר לה אם אתן לך דבר זה מקודשת לי והיא אומרת הבה מיהב אי הוי קידושין: ד"ה הב אשקי דף ט

מידי דטעו ביה אינשי לכ"ע צריכין שומא כגון אבנים טובות ומרגליות ולכך אין לקדש בטבעת שבו אבן: ד"ה והלכתא

בשטר קדושין יכתוב פלוני אמר לפלוני בתך מקודשת לי ויחתום עדים: ד"ה כתב

צ"ע אדם הנודר לחתנו אי קני באמירה בעלמא בלא כתיבה ודוקא שקידשו מתוך אותן הדברים שלא שהו הקדושין אבל שהו לא ודוקא אבי הבת לבתו ובנשואין הראשונים אבל אח המשיא אחותו לא. ד"ה הן הן: ע"ב

אשה נקנית בהעראה כשפירש מיד אבל גמר ביאתו לא. ד"ה כל: דף י

נערה ארוסה אביה מקבל גיטה ולא נשואה. ד"ה ומקבל:

ליסטים מזויין או מוכתב למלכות וקבל המוכר כבר מעות אומר לו הרי שלך לפניך: ד"ה הנהו: דף יא

נהגו חתנים דדרו בבית חמיהן. ד"ה בכולהו: דף יב ע"ב

לא חיישינן לקלא כשיש אמתלא שהקול אינו אמת. בא"ד

קדשה בגזל דאחרים צריכי יאוש.

חטאת קודמת לעולה למצוה ולא לעכב. ד"ה האשה. דף יג

מלוה הכתובה בתורה היינו דבר שאם לא פירש בתורה לא יתחייב כעין ערכין. ד"ה מלוה. ע"ב

מלוה על פה גובה מן היורשין כשיש עדים שהודה בשעת מותו אבל בעדי הלואה לא דהמלוה לחבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ואביו מצי למימר פרעתי. (ד"ה אמר רב פפא)

הנושה בחבירו וחבירו בחבירו מוציאין מזה ונותנין לשני. ד"ה ואידך: דף טו

גזל העובד כוכבים לא שרי בדבר שעובד כוכבים נתן עליו מעותיו. ד"ה בעובד גלולים. דף טו

פשרה צריכה קנין ולא מחילה. ד"ה אמר רבא.

לוה מעותיו מגר שאביו ואמו גרים ולידתם בקדושה יחזיר לו אבל גר שאמו מישראל אין צריך להחזירו לו וי"מ תורתו ולידתו שלא בקדושה יחזיר לו אבל לידתו בקדושה אין צריך להחזיר לו: ד"ה כאן שהורתו: דף יח

כופין האב לפדות בנו כשיש לו וכן את המשפחה כופין. ד"ה אמר אביי:

אומר אדם לבתו צאי וקבלי קדושיך אפילו לא אמר למקדש תחילה. ד"ה אומר אדם: דף יט

תן לפלוני מנה ותתקדש בתי לך מקודשת. בא"ד:

המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת אף על פי שהמשכון בשעת הקידושין הוא בבית המקדש ואף ע"ג שאמר לה בשעת הלואה במחילת מלוה בלא משכון מקודשת וכן במשכון דאחרים (ד"ה מלוה):

גיורת שנתגיירה פחותה מבת ג' שנים ויום אחד אסורה לכהן: ד"ה בביאה: דף כא

הבא על העובדת כוכבים אית בה עשה דאורייתא אפי' פנוייה ודוקא בצנעא אבל בפרהסיא היו הקנאין פוגעין בו: ד"ה אשת.

יפת תואר אסורה במלחמה תמר לא היתה בת דוד אלא אמה היתה מעוברת כשלקחה דוד ור"ת פירש דביאה ראשונה מותרת במלחמה אך דלא ילחצנה במלחמה למנות שלשים יום סדר הפרשה: ד"ה שלא: דף כב

הגבהה קונה אפי' ברשות מוכר ברשות הרבים:

גר שמת והניח עבדים קטנים כל המחזיק בהם זכה בהם. ד"ה ואיכא דאמרי קטן: ע"ב

הרב שנתן מתנה לעבדו לא קנהו ואם נתנו לו אחרים מתנות זוכה הרב בין בפירות בין בגוף והבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואפי' על ידי עצמו ואם נתנו לה אחרים אין לבעל כי אם פירות: ד"ה ורבי אליעזר: דף כג

המקנה לאשה על מנת שאין לבעלה רשות בה קנתה. ד"ה אלא בזוזי: דף כד

מסירה בעינן מיד מוכר ליד לוקח ולרש"י בהמה גסה מסירה ולא משיכה לר"ח כל שכן משיכה: מסירה קונה בר"ה ובחצר של שניהם משיכה קונה בסימטא ובחצר שאינו של שניהם: ד"ה בהמה גסה: דף כד ע"ב

הגבהה לרש"י ג' טפחים ולר"ת טפח. הגבהת בהמה תולה חבילי זמורות באויר והיא קופצת: ד"ה אי נמי: דף כו

מתנה דאית בה אחריות אית בה משום דינא דבר מצרא: ד"ה ולמה:

זוכין בסודר על ידי אחר. ד"ה אלא מאי: ע"ב

ערב י"ט של פסח של שנה רביעית ושביעית היה הביעור נותן תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר עני לבעליהן. היו פירותיהן רחוקים ממנו מניח שם לבעליהן: ד"ה מעשה בר"ג:

שאלת קרקע אין נקנה בחליפין. ד"ה ומקומו: דף כז

סתם קנין לכתיבה עומד ומכל מקום כל זמן שלא נכתב יכול למחות שלא לכתוב וכשמוכר חוזר בשטר גם הלוקח חוזר במקח: ד"ה חוזר

לא על כל ספקות מתגלגלים אם אדם מתחייב שבועה לחבירו אין יכול לגלגל עליו שלא גנבת לי דבר מעולם אלא בספק שיש לחוש קצת כגון אריסין ושותפין. ד"ה נאמרה: דף כח

הקורא לחבירו רשע מותר לשנאותו ולא לירד לאומנתו: ד"ה הקורא:

במקח וממכר שייך אמירה לגבוה כששם אותו בפחות משוין ומכוין לוותר להקדש: ד"ה משכו: דף כט

גיורת מעוברת בכור לכהן כהנת שנתעברה מן העובד כוכבים חייבת ה' סלעים כהן שמת תוך ל' והניח בן חלל חייב הבן לפדות עצמו:

כשישא אשה אין דרך לצאת לחוץ שצריך למשכן עצמו לפרנסה. ד"ה הא לן: דף כט ע"ב

יש להוכיח את בנו הגדול ולא יכהו:

ישלש אדם שנותיו וע"כ אומר קודם פסוקי דזמרה בכל יום מקרא ומשנה: ד"ה לא צריכא: דף ל

גמרת בבל בלול בכולן: בא"ד:

נשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא ואשה עולה למנין: ד"ה דלא מפקדינא: דף לא

כשאביו מכובד כמוהו יאמר שלחוני בשביל אבא וכשהוא מכובד יותר הוי בשת לו: ד"ז בגמרא:

כשיש לאב ממון יפרנסהו משל אביו וכשאין לו יפרנסהו משלו: ד"ה אורי ליה: דף לב

אסור ליתן מעשרותיו לאביו אפילו להעדפה: ד"ז בגמרא:

אמר ליה אביו אל תחזיר אל ישמע לו בשאי אפשר לעשות ע"י אחרים: ד"ז בגמרא:

רב הונא קרע בגדיו בפני הבן לנסותו ומחל על כבודו אף אם יכעוס: ד"ז בגמרא:

זקן ורשע היה מצוה להכותו ולקללו: ד"ה זקן אשמאי: דף לב ע"ב

בעלי אומניות העסוקין בשל אחרים אין רשאין לעמוד בפני תלמיד חכם. ד"ה אין: דף לג

יש לקום מפני זקני עובדי כוכבים מפני דרכי שלום:

אין חייב לעמוד בפני רבו אלא שחרית וערבית [כשדר בבית הרב]. ד"ה אין תלמיד חכם: ע"ב

כסות המיוחד ללילה פטור מן הציצית אבל כסות יום חייב אף כשלבשו קודם היום אינו מברך עליו אלא כשיגיע זמנו וימשמש בהן מעט: ד"ה תפילין:

השר לא היה מתעטף קודם השחר בסליחות וצוה להתעטף בציצית של אחר:

לא עשה מעקה לא עבר על לאו דלא תשים אלא כשבנה שלא לעשות מעקה אך איכא עשה: ד"ה מעקה:

אשה אין חובת שמחה עליה אלא על בעלה והשרוי אצלה. ד"ה אשה: ע"ב

שני כתובין הבאין כאחד גמר גזרה שוה מינייהו וגם איפכא גמרינן מנייהו אם חייב בהן אם כן בעלמא הוה להפך: ד"ה אלא למ"ד: דף לה

נשים חייבות בקדוש היום דבר תורה. ד"ה משום:

הביא שתי שערות אחר רוב שנותיו אכתי הוי סריס: ד"ה הרי הוא: ע"ב

תרומות ומעשרות אין נוהגין בחו"ל כמו חלה אלא [בעיירות] הסמוכים לא"י ערלה וכלאים נוהגות בשל עובד כוכבים וספק ערלה מותר ספק חדש אסור ומה שאין אנו נזהרין מחדש משום דרוב תבואה נשרשת קודם הפסח ואי ודאי לא נשרשת צריך ליזהר ותימה דבהרבה כרמים יש הברכה ויש בה דין ערלה אך יש לומר אין חותכין אותן מחיבור ראשון: ד"ה כל מצוה: דף לו ע"ב

אין צריך ליזהר בחוצה לארץ לא מכלאי זרעים ולא מכלאי הכרם אלא מחטה ושעורה וחרצן במפולת ומהרכבת האילן: ד"ה לא קי"ל: דף לט

אי לבש גבר יצרו עליו ילבש שחורים. מה שלבו חפץ לא שמותר אלא כלומר אז יכנע לבבו. ד"ה ויעשה: דף מ

החוטף משל אחרים ואוכל בשוק הרי זה כלב ובאין בו שוה פרוטה או אין מקפידין ובשל עצמו אין קפידא דווקא בת"ח: ד"ה ויש אומרים אף: ע"ב

זכייה וקניינא בעי בהמנאת פסח ולא סגי בדבור בעלמא:

שליח כדיינים בפחות משתות מכרו קיים: ד"ה אבל: דף מב ע"ב

אין אונאה לקרקעות עד פלגא: ד"ה ה"ג

כל דב שבמשקל ומנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר איירי נמי בקרקעות:

לא שייך דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין בדבר שאינו יודע שעושה אסור: ד"ה אמאי מעל:

נתן גנב לבכורות בנו מחייב גנב במשיכת שומר: בא"ד

סך שמן והוא של הקדש אין הגזבר חייב כיון דשליח נהנה: ד"ה שלא מצינו: דף מג

אומר לחבירו אתה חייב לי מנה והודה ולא אמר אתם עדיי או הלוה או המלוה יכול לומר שוב משטה אני בך ואי לא טעין לא טענינן ליה אבל אומר מעצמו אני חייב מנה לפלוני אפילו לא טעין משטה אני טענינן ליה: ד"ה ולא אמר:

לית הילכתא כבן ננס דאמר דהיאך אלו ואלו באין לידי שבועת שוא ולא כסומכוס דאמר ממון כו':

אמר לשניהם קדשו לי אשה הן הן שלוחיו ועדיו וכשקדש בשטר או אם מודה האשה שקבלה הקדושין אבל בכסף ואינה מודה נוגעים הן בעדות אחר שנתקנה שבועות היסת: ד"ה וכן בד"מ: ע"ב

קטנה מקבל אביה גיטה ולא היא שוטה אביה מקבל גיטה וכן קטנה שאינה יודעה לשמור את גיטה ור"ת הצריכה גט כשגדלה: ד"ה וכל שאינה:

קטנה לא שייך בה קידושין כי אם ע"י אביה: ד"ה צווח: דף מד

כפות בידיו ורגליו אפי' ניעור מהני או ישן וכפות באחד מהן:

נערה או קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אין צריכה גט ומיאון: ד"ה קטנה: ע"ב

קטנה שהלך אביה למדינת הים יכולה להתקדש: ד"ה בפירוש אמר: דף מה ע"ב

נתקדשה לדעת אביה והלך למדינת הים וניסת אוכלת בתרומה עד שיבא האב: ד"ז בגמרא:

מגילה שלא בזמנה קורין בעשרה בזמנה אפי' ביחיד: ד"ה הוה עובדא:

מתה אינו יורשה ואין מטמא לה אם נתקדשה לדעת אביה והלך למדינת הים ונישאת: ד"ז בגמרא:

השואל חייב באונסים משעת משיכה: ד"ה אלא הא: דף מז ע"ב

מסירת אותיות היינו משיכה וימסור מיד ליד גם דעת המקנה בעי לאפוקי שטר הפקר לא קנה במשיכה: ד"ה דכ"ע לית להו:

אותיות אינם נקנות במסירה: בא"ד:

המוכר שטר לחבירו במעמד שלשתן אינו יכול למחול: ד"ה כי קאמר: דף מח

ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף ואינו משתלמת אלא לבסוף: ד"ה דכ"ע ישנה:

י"מ דגט מקושר אין חלק בין שיטה לשיטה כי אם ככל גיטין דהוי מלא שיטה ביניהן והעדים חותמים בכתיבה דקה מאחוריו בין שיטה לשיטה גט מאוחר כשר:

ג' ענינים הן היכא דאיכא הוכחה קצת סגי בגלוי דעת בלא תנאי כפול ובליכא הוכחה כגון בכל גיטין בעי תנאי כפול ויש שאפילו גלוי לא בעי (דאמר) [כגון] מי שהלך בנו למה"י ושמע שמת בנו וכתב נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו חוזר בו וכן הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס וכן נדרי אונסין וזירוזין וזבין ולא צריך לזוזי: ד"ה דברים שבלב: דף מט ע"ב

לרש"י שידך ושלח סבלונות חוששין שמא הן הן הקידושין ור"י פירש חיישינן שמא קדשה כבר. ד"ה חוששין: דף נ ע"ב

באתרא דמקדשי והדר מסבלי אפילו מיעוטא חיישינן כמים שאין להן סוף דאשה אסורה מסבלי והדר מקדשי כולהו לא חיישינן: ד"ה ה"ג דמקדשי:

המרבה במעשרות ופירש ואמר דבר הצריך למעשר מעשר והשאר מתנה ללוי מעשרותיו מתוקנין:

שידך אחת מבנותיו ושוב אומר המשדך לאב בתך מקודשת לי המשודכת מקודשת אם אמר בתך הגדולה או הקטנה מקודשת לי ואין לו בנות כי אם מאשה אחת גדולה גדולה ממש קטנה קטנה ממש: ד"ה והלכתא: דף נב

אין דרך נשים ליכנס לעזרה אלא סוטה ונזירה (עיין בפנים): ד"ה וכי אשה: ע"ב

שתים שבקעו בקורדום של הקדש זה אחר זה כולם מעלו נתנו לחבירו הוא מעל ולא חבירו: ד"ה אין מועל: דף נה

שלמים טעונין נסכים ולא אשם. נסכי חובה לספלים ונסכי נדבה לאישים: ד"ה ודלמא אשם הוא: ע"ב

עבודת כוכבים תופס דמיו ואם מכרה וקידש בדמיהם אינה מקודשת: ד"ה המקדש בערלה: דף נו ע"ב

ציפורי מצורע קודם שלוח שניהם אסורים ואחר שילוח מותר המשולחת: ד"ה משעת שחיטה: דף נז

כשמשלח צפורים עומד חוץ לעיר ומשלחה שלא כנגד העיר: ד"ה כל שעומד: ע"ב

בן פקוע אינו טעון שחיטה:

שייך גבי יראת השם שלומדים ומלמדים תורה בחנם: ד"ה מימיו מי: דף נח ע"ב

האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה והשליח אומר בשעת קידושין פלוני שלחני לקדשך והרי את מקודשת לי מקודשת לשני: ד"ה האומר

עני המהפך להשתכר ובא אחר ונטלה נקרא רשע כיון שימצא שישתכר במקום אחר אבל במידי דהפקר לא: ד"ה עני: דף נט:

נכסי העובד כוכבים שנקנו בכסף ונסתלק העובד כוכבים ובא אחר והחזיק בהן אפי' רשע לא מיקרי וריצב"א אומר שצריך לשלם מעותיו:

גט שנחתם אין יכול לבטלו שלא יגרש בו עוד אבל לא נחתם יכול לבטלו: ד"ה מתורת גט: ע"ב

ה"ז גיטך ע"מ שתעשה כך וכך במחוסר מעשה לא תנשא עד שתעשה ובאין מחוסר מעשה מותרת מיד: (ד"ז בגמרא):

אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ד"ה ואמר ר' חנינא. דף סב ע"ב:

כשיש שערות גדולות לאשה אפילו לא ידעינן שנותיה מחזיקין לה גדולה לחלוץ. ד"ה בני זה בן י"ג: דף סג ע"ב

מוחזק לו באח ואומר בשעת מיתה יש לי בנים אינו נאמן דשמא אין כח אז לפטרה: ד"ה רבי סבר: דף סד ע"ב:

אפי' אחר שתקנו הגאונים דכתובה גבי מטלטלי לא גבי ממקבל מתנה:

הרוצה להפקיע כתובה ימכור כל נכסיו בפרוטה:

אם ידוע שנעשה קנין אפילו ביחיד הוה קנין: ד"ה לא איברו: דף סה ע"ב

האומר לחבירו נתנסך יינך נאמן אם בעל הבית שותק אם לא יאמר תוך כדי דבור אינו יודע או יכחישנו ושתיקה כהודאה והני מילי בדבר שיש בו דעת אבל דבר שאין לו לידע כגון דאמר ליה יינך במקום פלוני נתנסך אינו נאמן אבל בידו כגון שהוא שומר עליו ואומר נתנסך יינך נאמן אפילו הלה מכחישו אם היה כבר שומר ובשעה שאומר לו פסק שמירתו נאמן אם אמר ליה מיד כשמצאוהו אבל אם לא אמר לו מיד ואח"כ אמר ליה אינו נאמן ובכל הני אי מהימן ליה כבי תרי עבירה גדולה להכחישו: ד"ה נטמאו טהרותיך:

כל דבר שיוכל להתברר עד אחד נאמן עליו אפילו אחר מכחישו: בא"ד

היכא דמחייב לאחריני לא הוי שתיקה כהודאה. שניהם מודים דנתקדשה בלא עדים לא הוי קידושין:

חזקת האב והאם מועילין גם לבן: ד"ה מאי חזית: דף סו

קדושין תופסין בחייבי לאוין: ד"ה מנא ה"מ: דף סז ע"ב

ממזר מותר בשפחה ובמשוחררת: (ד"ז בגמרא): דף סט

אומות הבאים לקבל תשובה מקבלין בחוצה לארץ ולא בא"י:

שאלת שלום ועצה מותר לאשה על ידי בעלה אבל לשלוח לה שלום ואפילו ע"י בעלה אסור: ד"ה אין שואלים: דף ע ע"ב

עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ואסור לכהונה: ד"ה כאן: דף עא ע"ב

אבוה דשמואל בא ממקום רחוק ע"י שם ושמש והוליד שמואל ומכל מקום לא שכיח: ד"ה מאי איכא: דף עג

עד אחד מחייב וגם פוטר המחוייב שבועה: ד"ה בד"א בזמן: ע"ב

שודא דדיינא נותן הדיין למי שירצה: ד"ה שודא: דף עד

נאמן אדם לומר בני ממזר הוא או פסול הוא: ד"ה כשם:

נאמנת אשה לומר לכשר נבעלתי: ד"ה אי התם:

אם עובד כוכבים הבא על בת ישראל הולד כשר הוי עובד כוכבים: ד"ה ר' ישמעאל: דף עה ע"ב

כהן בודק לישא מיוחסת להכשיר בניו לעבודה אבל לאכול תרומה אין צריך בדיקה: ד"ה צריך שיבדוק דף עו

לא הוזהרו כשירות לינשא לפסולין: בא"ד

שחיטה והפשט אע"פ שמותרות בזרים לכתחילה לא היו עושין כי אם כשרין מיוחסין: ד"ה אין בודקין: ע"ב

נשים האסורות לכהן גדול אסורות אף למשוח מלחמה:

גבי חליצה סגי אביו מישראל וא"צ גם אמו:

גוסס אע"ג דנדרו נדר והקדשו הקדש מכל מקום אין נותן גט ואפי' יש בו דעת ורמז לכתוב גט אין כותבין ור"י פירש דיכול לרמוז לתת לה גט: ד"ה לא צריכא: דף עח ע"ב

אמירתו לגבוה לא עדיף ממסירתו להדיוט: בא"ד

קדשה עצמה וחזר וקדשה אביה והרי היא בוגרת לפנינו אין כאן קדושין ביומא דמשלים שית: ד"ה מי איכא: דף עט ע"ב

כותבין בשטר שכיב מרע כד קציר ורמי בערסיה ובמתנת בריא כדמהלך על רגלוהי:

תפיסה אחר שנולד הספק לא מהני:

אפי' עם אשה אחת מתייחד כשאשתו עמו: ד"ה רש"א: דף פ ע"ב

סקבא דשתא רגלא לכך נהגו להתענות אחר הפסח ואחר סוכות: ד"ה סקבה דשתא: דף פא

אסור להתייחד אפי' עם ארבע וחמשה נשים מי שעסקו עמהן לא יתייחד אפילו באשתו עמו אע"ג דאיכא למימר בעבודתו טריד: ד"ה לא יתייחד: דף פב