14 קטעי גמרא, ולצידם רש״י ובן יהוידע ופני יהושע ופסקי תוספות ורש״ש וחידושי הריטב״א ורא״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
קידושין · דף מ״ט עמוד א
א׳
גט פשוט עדיו מתוכו מקושר עדיו מאחוריו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולים ר' חנינא בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר שיכול לעשותו פשוט רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה
ב׳
והוינן בה ותנא קמא לית ליה מנהג המדינה ואמר רב אשי באתרא דנהיגי בפשוט ועבד ליה מקושר א"נ באתרא דנהיגי במקושר ועבד ליה פשוט כולי עלמא לא פליגי דודאי קפידא
ג׳
כי פליגי באתרא דנהיגי בין בפשוט בין במקושר ואמר ליה עביד לי פשוט ואזל ועבד ליה מקושר מר סבר קפידא ומר סבר מראה מקום הוא לו
ד׳
ר' אלעזר דתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי ממקום פלוני וקבל לה גיטה ממקום אחר פסול ורבי אלעזר מכשיר אלמא קסבר מראה מקום היא לו
ה׳
אמר עולא מחלוקת בשבח ממון אבל בשבח יוחסין דברי הכל אינה מקודשת מאי טעמא מסאנא דרב מכרעאי לא בעינא תניא נמי הכי מודה ר' שמעון אם הטעה לשבח יוחסים אינה מקודשת
ו׳
אמר רב אשי מתניתין נמי דיקא דקתני ע"מ שאני כהן ונמצא לוי לוי ונמצא כהן נתין ונמצא ממזר ממזר ונמצא נתין ולא פליג ר"ש
ז׳
מתקיף לה מר בר רב אשי אלא דקתני ע"מ שיש לי בת או שפחה מגודלת ואין לו על מנת שאין לו ויש לו דשבח ממון הוא הכי נמי דלא פליג
הכי השתא התם אידי ואידי דשבח ממון פליג ברישא והוא הדין בסיפא הכא דשבח יוחסים הוא אם איתא דפליג נתני
י׳
איבעית אימא הכא נמי שבח יוחסים מי סברת מאי מגודלת גדולה ממש מאי מגודלת גדלת דאמרה היא לא ניחא לי דשקלה מילי מינאי ואזלא נדיא קמי שיבבותיי
י״א
תנו רבנן על מנת שאני קריינא כיון שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת הרי זו מקודשת ר' יהודה אומר עד שיקרא ויתרגם יתרגם מדעתיה והתניא ר' יהודה אומר המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף אלא מאי תרגום תרגום דידן
י״ב
והני מילי דא"ל קריינ' אבל אמר לה קרא אנא עד דקרי אורייתא נביאי וכתובי בדיוקא
י״ג
על מנת שאני שונה חזקיה אמר הלכות ור' יוחנן אמר תורה
י״ד
מיתיבי איזו היא משנה ר' מאיר אומר הלכות ר' יהודה אומר מדרש
גט פשוט - העשוי כעין שלנו: עדיו מתוכו - תחת הכתב: מקושר - התם מפרש לה בבבא בתרא שתקנוהו לכהנים שאין יכולין להחזיר גרושותיהן וכשהיו כועסין הולכין אל הסופר דממהר לכתוב גט ונותנו לה ומתחרט לאחר זמן תקנו להו מקושר שיש בו טורח לעשותו ואדהכי והכי מייתבא דעתיה מניח בראשו שיטה חלק וכותב שיטה ושיטה חלק וכותב שיטה וכן עד שלשה או ארבעה או יותר שיטין חלק וכופל חלק הראשון על הכתב ותופר וחוזר וכופל חלק השני על שיטת הכתב שתחתיו ותופר וכן שלישי והעדים חותמין מבחוץ בין קשר לקשר וילפינן התם דגט פשוט עדיו שנים מקושר עדיו שלשה וכל כפל וכפל קרוי קשר ושלשה קשרין יש בו ואם בא להרבות קשרים מרבה בעדים ושאר טופס השטר כתוב כדרכו: שניהם פסולין - שלא נעשו כתקון חכמים: שיכול לעשותו פשוט - שלא לתפור הקשרים ואם מפסיק אויר בין שיטות העליונות מה בכך וטעמא דת"ק מפרש התם (דף קסד:) דקסבר אין יכול לעשותו פשוט מפני שהמקושר והפשוט אין זמנו שוה שאין כותבין זמן למקושר מאותה שנה אלא משנה של אחריה: הכל כמנהג המדינה - מקום שנהגו בפשוט ועשאו מקושר מקושר ועשאו פשוט פסול דכי עבדיה בעל שליח לכתוב על מנהג המדינה הוא דשויה ובהאי לא איירי תנאי קמאי אלא כשאינה במקום עדים והיינו דהוינן בה ות"ק לית ליה מנהג המדינה ומאן פליג עליה בהאי:
ב׳
ומשני - ודאי פלוגתא אחריתא היא ומיהו באתרא דנהיגי כו':
ג׳
עביד לי פשוט - שליחות קלה: ועבד מקושר - שליחות כבידה רשב"ג סבר מראה מקום הוא לו דאמר די לך בפשוט וכי עביד מקושר הואיל ומנהג מדינה אף במקושר כשר ותנאי קמאי פליגי עליה ואמרי קפידא הוא ודווקא אמר ליה לעשותו פשוט: מראה מקום היא לו - שם תמצאנו ולתנא קמא הוי קפידא אי איפשי שתקבלנו אלא שם ואין זה שלוחה במקום אחר:
ד׳
מראה מקום היא לו - שם תמצאנו ולתנא קמא הוי קפידא אי איפשי שתקבלנו אלא שם ואין זה שלוחה במקום אחר:
ה׳
בשבח ממון - הוא דאמר ר"ש דאע"פ שהטעה מקודשת דמסתמא ניחא לה: אבל בשבח יוחסין - על מנת שאני ממזר ונמצא שהוא נתין לא ניחא לה בשבחו מפני שהוא מתגאה עליה: מסאנא דרב מכרעאי - מנעל גדול ממדת רגלי איני חפיצה בו שאיני יכולה להלך בו ומשל הוא:
ו׳
נתין - זה גבעוני על שם ויתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים ואמרי' ביבמות (דף עח:) דוד גזר עליהם:
ז׳
מגודלת - גדולה וראויה לשמשני:
ח׳
אלא פליג ברישא - בבבא קמייתא גבי עני ונמצא עשיר: וה"ה - דפליג בבבא בתרייתא גבי שפחה וכיון דפליג ברישא דאם הטעה לשבח לאו טעותא היא לא איצטריך למהדר אפלוגי בסיפא הכי נמי גבי שבח יוחסין לא איצטריך אפלוגי דפליג ברישא בשבח ממון וה"ה דפליג בסיפא לשבח יוחסין:
ט׳
התם - גבי בת או שפחה מגודלת: אידי ואידי - רישא דעני ונמצא עשיר וסיפא דאין לו שפחה ויש לו תרוייהו לשבח ממון הוא כיון דגלי ר"ש פלוגתא ברישא לא איצטריך למהדר אפלוגי בסיפא: הכא - גבי לוי ונמצא כהן: דשבח יוחסין הוא - ואיכא למימר דמודה ר' שמעון בהא משום דמסאנא דרב מכרעאי הוא אם איתא דפליג ר' שמעון עליה נתנייה:
י׳
גדלת - חשובה: לא ניחא לי - שתהא שפחה חשובה לי דשקלה מילי מינאי ואזלא נדיא גבי שבבתאי משום שהיא חשובה מצויה לספר עם שכינותיה ותשמע ממני דברים ותסדר אותם לפני שכינותי ותתן אותי בפיהם ללעג וקלס:
י״א
יתרגם אפי' מדעתיה - בתמיה שלא כתרגום שלנו: המתרגם פסוק כצורתו - שבא לחסר תוספת התרגום שלנו לומר לא אתרגם פסוק זה אלא כצורתו כגון לא תענה על ריב (שמות כג) לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי: והמוסיף עליו - שבא לומר הואיל וניתן רשות להוסיף אוסיף גם אני בכל מקום שארצה: הרי זה מחרף - מבזה את המקום משנה את דבריו ואונקלוס כשהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן אלא שנשתכח וחזר ויסדו כדאמרי' במגילה (דף ג.) ושום שכל זה תרגום:
י״ב
והני מילי - דסגי בשלשה פסוקים דאמר לה קריינא:
י״ג
הלכות - הלכה למשה מסיני: תורה - קס"ד תורה שבכתב:
י״ד
מדרש - ספרא וספרי שהן הלכות של [מדרשי] מקראות (ספר ויקרא):
רש״י · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
בן יהוידע · דף מ״ט עמוד א
א׳
הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ, הֲרֵי זֶה בַּדַּאי. לולי דמסתפינא הייתי גורס כך 'הַמְתַרְגֵּם פָּסוּק כְּצוּרָתוֹ הֲרֵי זֶה מְחָרֵף וּמְגַדֵּף וְהַמּוֹסִיף עָלָיו הֲרֵי זֶה בַּדַּאי' וספר המעתיק נסחאות תלמודים כתב יד ודפוסים ישנים לא נמצא אתנו על מסכת קידושין.
בן יהוידע · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
פני יהושע · דף מ״ט עמוד א
א׳
גמרא רבי אלעזר דתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי במקום פלוני כו' אלמא קסבר מראה מקום הוא לו. וקשיא לי טובא דשם בפ' התקבל מסיק הש"ס להדיא דהא דלא פליג ר"א שם ברישא באומר תן גט לאשתי במקום פלוני היינו משום דאיהו דמדעתיה מגרש קפיד משא"כ בסיפא דאיהי בע"כ מתגרשת מש"ה סובר דמראה מקום הוא לו דא"כ לפ"ז לא שייכא הא דר"א כלל בהנך דמייתי הכא מדר' שמעון ורשב"ג דהא בהנך תליין בדעת האומר וא"כ מודה ר"ש דלא אמרי' מראה מקום הוא ויש ליישב בדוחק לפמ"ש התוספות והקדמונים בכמה דוכתי דכל היכא דאמרינן כולהו ס"ל לאו ס"ל כי הדדי ממש אלא דקצת בשיטה א' עומדין וה"נ דכוותיה דכיון דרבנן דר"א ס"ל דאף באשה דבע"כ מתגרשת אפ"ה לא אמרינן מראה מקום אלא קפידא וכ"ש בהנך א"כ שפיר שייך לשון כולהו ס"ל בכה"ג ועדיין צ"ע ובחידושי לגיטין הארכתי יותר ע"ש:
פני יהושע · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
רש״ש · דף מ״ט עמוד א
א׳
רש"י ד"ה אבל בשבח יוחסין. ע"מ שאני ממזר ונמצא שהוא נתין. וצ"ע דהרי בסוף הוריות משמע דממזר עדיף מנתין ע"ש. ואולי לענין יוחסין נתין עדיף דאף לרבא בפ' הערל דלא תתחתן בם היינו בגירותן מ"מ אינו רק אותן שנתגיירו עצמן אבל בניהם מותרין מה"ת ודוד גזר עליהם וזוהי שטת רש"י עי' ר"ן ר"פ עשרה יוחסין. משא"כ ממזר דאיסור דורות בו הוא מה"ת:
רש״ש · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
חידושי הריטב״א · דף מ״ט עמוד א
א׳
אבל בשבח יוחסין יכלה למימר מסאנא דרב מכרעאי לא בעינא ובלוי ונמצא כהן אמרו בירושלמי דיכלה למימר לא בעינא טרחא דכהנות ובנתין ונמצא ממזר זרעא דישראל בעינא:
ב׳
המתרגם פסוק כצורתו הרי זה בדאי והמוסיף עליו הרי זה מחרף ומגדף. פר"ת ז"ל כגון ויראו את אלהי ישראל שהמתרגם אותו כצורתו וחזו ית אלהא דישראל הרי זה בדאי דהא כתיב כי לא יראני האדם וחי והמוסיף עליו שמתרגם וחזו ית מלאכיא דאלהא דישראל מחרף ומגדף שנותן כבוד המקום למלאכים אלא כמו שתרגם אונקלס וחזו יתיקר אלהא דישראל. ורש"י ז"ל פי' בע"א וזה יותר נכון:
ג׳
על מנת שאני שונה ורבי יוחנן אומר תורה. תימא מה ענין תורה אצל שונה והנכון כמו שפי' הראב"ד ז"ל ה"ק מדרש תורה ואקשינן ליה מדתניא רבי יהודה מדרש כלומר כולהו מדרשות ואפי' דנביאי וכתובי במשמע ופריך דמאי מדרש דקתני נמי רבי יהודה מדרש דעל תורה:
שיכול לעשותו פשוט - פי' בקונטרס אי משום שיש אויר בין שיטה לשיטה כשפושטו אין לחוש שיש סופרים הרבה שאינם אומנים לסדר כתיבתן ומניחין אויר בין השיטות ונראה דאפי' יש חלק הרבה אין לחוש ואע"ג דגט קרח פסול לא מיקרי קרח אלא כשיש שיטות של חלק טפי מן העדים החתומים בו אבל אם יש עדים החתומים בו כשיטות של חלק לא מיקרי קרח:
י׳
מאי מגודלת גדלת - פי' הקונטרס חשובה ומתוך שהיא חשובה בעיני האנשים דבריה מקובלים ורבינו חננאל פי' מגדלת שער כמו מגדלא שער נשייא (חגיגה דף ד:) ומתוך שהולכת מבית לבית לקלוע מספרת כל הדברים ממנה:
י״א
המתרגם פסוק כצורתו - פירוש כמשמעותו כגון לא תענה על ריב מתרגם לא תסהיד על דינא הרי זה בדאי דאדרבה מצוה הוא להוציא הדין לאורה אלא הכי מתרגם לא תתמנע מלאלפא למאן דמתבעי מינך בדינא והמוסיף עליו פי' בקונטרס שבא לומר הואיל וניתן רשות להוסיף אוסיף אני בכל מקום שארצה הרי זה מחרף פירוש מבזה את השם משנה את דבריו ואונקלוס שהוסיף לא מדעתו הוסיף שהרי בסיני ניתן התרגום שנשתכח וחזר ויסדו כדאמר במגילה (דף ג.) ורבינו חננאל פירש. המתרגם פסוק כצורתו כגון ויראו את אלהי ישראל (שמות כ״ד:י׳) דמתרגם וחזו ית אלהא דישראל הרי זה בדאי דשכינה ממש לא ראו דכתיב (שם לג) כי לא יראני האדם וחי והמוסיף עליו דאמר וחזו ית מלאכא דאלהא הרי זה מחרף שתולה שבח המקום במלאך אלא הכי מתרגמי' וחזו ית יקרא דאלהא דישראל:
תלמוד בבלי קידושין מ״ט ע״א, מתוך מסכת קידושין. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו רש״י ובן יהוידע ופני יהושע ופסקי תוספות ורש״ש וחידושי הריטב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
