א׳
גמרא א"ב בעולה לכ"ג ומ"ש דה"ל עשה שאש"ב. הגרע"א בחדושיו הקשה דלפ"ז אלמנה לכ"ג וגרושה להדיוט נמי. דה"ל לאו שאש"ב ול"ד ללאו דל"י כנף אביו דמיניה יליף ר"ע דיש ממזר מח"ל (עי' יבמות מט). ותירץ ע"פ תוס' יבמות (ה) ד"ה ואכתי שחילקו בלאו שאש"ב דהיכי דכהנים מוזהרים ולא ישראלים לא מיקרי כ"כ לאו שאש"ב כמו היכא דאף בכהנים עצמן אינם מוזהרין רק האנשים ולא הנשים. ובבעולה לכ"ג היא אינה מצווה. ובתוספותיו למשניות ביבמות אות נ"ז הוסיף ביאור דמה דהוזהרו פסולות להנשא לכשרים (כצ"ל שם) ילפינן שם (פד ב) מדכתיב לא יקחו ל"ר. וא"כ גבי עשה דבתולה דכתיב יקח לש"י היא אינה מצוה. ודבריו תמוהין. (א) דבאלמנה לכה"ג נמי כתיב לא יקח לש"י (וזה י"ל דאחר דגלי לן קרא דלא יקחו דאפי' לאו שאש"ב נוהגת בנשים א"כ ה"ה אלמנה לכ"ג נמי ע"ש בסוגיא דיבמות. וע"כ צ"ל כן אף לפי מה שאכתוב דמיתורא ילפינן ובאלמנה לכ"ג ליכא יתורא והתוס' כתבו שם דגם בזה היא מוזהרת). (ב) דהתם מיתורא דלא יקחו דכתיב תרי זימני הוא דילפינן כדפרש"י שם וא"כ אדרבה בבעולה לכ"ג איכא ג"כ יתורא דכתיב תרי זימני בתולה יקח. הן אמת דלפי פירושו יתיישב קושיית הנו"ב מ"ת חלק או"ח סי' קי"ח דבקדושין (עז ב) דרשינן מלא יקחו השני לחלק עי' פרש"י שם ד"ה כשם. אבל מ"מ פשטות הגמרא משמע כפרש"י דמיתורא ילפינן. (ג) דנעלם מכ"ת דברי התוס' בחגיגה (יד ב) ד"ה בתולה שכתבו להדיא בבעולה לכ"ג דאף היא בכלל האיסור (שוב ראיתי בתוספותיו שם שהרגיש בעצמו בזה). (ד) דמ"מ אף דהיא מוזהרת עכ"ז מיקרי לאו שאש"ב כיון דאינן אלא בכהנים ול"ד ללאו דל"י כנף אביו. ולענין קושייתו נ"ל ליישב. דהא תנא דמתניתין בס"פ החולץ ס"ל אליבא דר"ע דדוקא מח"ל דשאר דומיא דאנוסת אביו. ואמרי' שם ולר"ס כו' ולר' ישבב כו' נ"ל מולא. וע"כ צ"ל לר' ישבב דס"ל דללאו שאינו של שאר לא איצטרך לרבויי שאין סברא לחלק בין שאר לאינו דשאר. אלא כי אצטריך ללאו שאש"ב או לעשה השוה בכל. וילפינן תרוייהו דשקולין הן והי מינייהו מפקת. אבל ח"ע דאש"ב דתרתי לגריעותא ודאי דליכא לרבויי: