תלמוד בבלי - מסכת כתובות · דף ק״ה עמוד ב

אינו נפטר מן העולם - והכי קאמר ק"ו שיסמא את עיניו כשיהא טפש בסופו וישב לדון:

שאינו צריך כלום - שהוא עשיר ואין צריך להחניף:

דשאיל שאילתא - דרגיל לישאל מבני עירו בהמות וכלים:

מאי טעמא דשוחדא - למה אסור ליטלו לזכות את הזכאי: אין אדם רואה חובה לעצמו - אין דעתו מתקרב לצד החובה לחייב את עצמו ואפילו מתכוין לדין אמת: שהוא חד - הנותן והמקבל נעשים לב אחד:

בני מחוזא - עירו של רבא: מינייהו - מקצתם אוהבים אותי אותם שזכיתי: אם מרחם - אם אוהבים נעשו כולם אוהביי:

במברא - גשר: יהיב ליה ידא - לסומכו:

כנתא דפירי - סל פירות מפרדס של רבי ישמעאל:

זוזא - זוג: בהדי דאזיל ואתי - בכל אשר הולך ובא היה לבו לזכותו של אותו אריס ובאין לו פתחי זכיות ואומר בלבו הלואי ויטעון כך וכך ויזכה בדין:

ראשית הגז - בכל שנה שגוזז אותן חייב ליתן לכהן אחד מששים:

גילדני דבי גילי - דגים קטנים:

וכי אלישע אוכל ביכורים היה - והלא לא כהן היה שהרי מצינו בדברי הימים שנתייחס אביו על שבט גד דכתי' ויעני ושפט בבשן ומצינו במסכת פסחים באלו דברים (פסחים דף סח.) דשפט דהאי קרא הוא אביו של אלישע:

שמע מינה קריביה הוא - להכי פסול ליה לדינא:

מַאי 'שֹׁחַד'? שֶׁהוּא חַד. נראה לי בס"ד כונת השואל בכמה מקומות מצינו שנקרא בצע דכתיב (שמות יח, כא) אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע וכן (שמואל א' ח, ג) וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, ולמה במקום שהזהיר עליו הכתוב קראו בשם שחד דכתיב (דברים טז, יט) לֹא תִקַּח שֹׁחַד ולא קראו בצע? ומשני 'שֶׁהוּא חַד' כלומר בשם זה מפורש הגנות והרע שבו.

גמרא דגילדני דבי גילי. עי' ברכות (מד ב) בפרש"י:

רש"י ד"ה וכי אלישע. דכתיב ויעני ושפט בבשן. הוא שם (א ה יב):

תד"ה וכי. והלא בשומרון היה. מסדר הכתובים משמע שהיה אז בגלגל:

והא דאמר דומה הדיין וכו'. פי' בפ"ק דסנהדרין ומדאייתי לה הכא על עסקי שוחד ממון מוכח שהוא כפי' רש"י ז"ל. הא דאמר לקמן אינש למאן דרחים לי כולהו עובדא דלקמן דאמרי פסילנא לך לדינא פי' רבותי' ז"ל דלפני' משורת הדין ולמדת חסידות דאלו מדינא לא פסלו שא"כ אין לך דיין לדין והכי מוכח במסכת סנהדרין וכ"כ שם רא"ה ז"ל:

וכי אלישע אוכל בכורים הוה פירוש רש"י ז"ל והלא לא היה כהן כי בדברי הימים מייחס אותו לשבט גד וכתבו בתוספת שלא היה צריך רבינו לכך דאפי' היה כהן לא היה אוכל בכורים היה והלא אין שם לא כהן ולא מקדש ולא מזבח וכו':

אפילו צדיק גמור ונוטל שוחד - והיינו ק"ו לרשעים שכבר נטל שוחד בפעם ראשונה דבפעם ראשונה כשנוטל אכתי צדיק הוי שעדיין לא נטלו וק"ו לטפשים בפעם שניה שנוטל שוחד שכבר נעשה טפש מפעם ראשונה שנטלו. מ"ר. ורשב"ם פי' דהאי קל וחומר לטפשים אינו מן הברייתא אלא מדתניא חכמים וצדיקים משמע שרוצה לומר ק"ו לטפשים ולכך מתמה וכי הם בני דינא ומשני הכי קאמר ולא נידוק כמו שאמר והכי נמי אמרינן בהמקבל בסופו (ב"מ דף קיד:) ת"ר אם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו ומשמע הא עשיר שכב ומשני הכי קאמר:

מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ אם דומה דיין למלך שאינו צריך לכלום - הכא משמע דצריכות ממון קאמר משום שוחד מדמסיק עליה האי דיינא דשאיל שאילתא ולעיל נמי ממילי דשוחד איירי ובסנהדרין בפ"ק (דף ז: ושם) מייתי הך דרשא גופה דרב נחמן בר כהן אדיין שאינו בקי וצריך לשאול הוראות ודינין דמסיק התם דרש רב נחמן בר כהן מאי דכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ ובתר הכי מסיק דבי נשיאה אוקמו דיינא דלא גמיר וכולה שמעתא דהתם מיירי בדיינא שאינו הגון מחמת שאינו בקי ואומר ר"ת דמהאי קרא איכא למידק שאינו צריך לא לממון ולא לדברי תורה. מ"ר:

לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליה - לאו באוהב ושונא דאיירי ביה רבי יהודה ורבנן גבי עדות איירי דלגבי דיין אפי' רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא בפ' זה בורר (סנהדרין דף כט.) דא"כ הוה ליה לאתויי הכא קרא דהתם אלא התם באוהב כגון שושבינו ושונא שלא דיבר עמו שלשה ימים אבל הכא באוהב כי הנך דפרח גדפא ארישא אתא ההוא גברא שקליה דאינו אלא חומרא בעלמא שהיו מחמירין על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסולין לא הוו. מ"ר:

לא למאן דסני ליה ולא למאן דרחים ליה. לאו באוהב ושונא דאיירי ביה רבי יהודה ורבנן. גבי עדות איירי דלגבי דיין אפי' רבנן מודו דפסול כדמסיק מקרא בפ' זה בורר (סנהדרין דף כט.) דא"כ הוה ליה לאתויי הכא קרא דהתם אלא התם באוהב כגון שושבינו ושונא שלא דיבר עמו שלשה ימים אבל הכא באוהב כי הנך דפרח גדפא ארישא אתא ההוא גברא שקליה דאינו אלא חומרא בעלמא שהיו מחמירין על עצמן כדאשכחן בכמה דברים אבל פסולין לא הוו. מ"ר:

וכי אלישע אוכל בכורים היה - אין צריך לדחוק כפי' הקונטרס דהכי פי' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא בשומרון היה ואין בכורים נאכלין חוץ לחומה כדמוכח בריש אלו הן הלוקין (מכות יז.) ובפ' בהמה המקשה (חולין דף סח: ושם) והכי איתא בהדיא בסדר אליהו זוטא דתלמידי חכמים כפרה להם לישראל בכל מקום מושבותיהם שנא' תקריב מנחת בכורים ואומר ואיש בא מבעל שלישה וגו' וכי אלישע אוכל בכורים היה והלא אין שם מקדש ולא מזבח ולא כהן גדול אלא אלישע ותלמידיו יושבין לפניו מכאן אמרו וכו':