תלמוד בבלי - מסכת כתובות · דף ק״ד עמוד ב

הרי היא כבתחלה - ומונה כ"ה שנים משעת תביעה:

והלכה כדברי מי - כדברי ר' מאיר או כדברי חכמים:

לא שנו - דבכ"ה שנים מחלה: אלא מנה מאתים - שהם שם כתובה: אבל תוספת יש לה - דמתנה היא ולאו כתובה:

תנאי כתובה - תוספת:

אישתיקן קאמרת או אשקיין קאמרת - האי דמתמהת ואמרת אמר רב הכי משום דלא סבירא לך הוא ולאשתיקן קאמרת או משום דחביבה עלך ולאשקיין קאמרת דאי אמרה רב משקית לי חמרא דשפיר אמר:

אינתת אחוה הואי - ומת בלא בנים וירשו רב חייא אחיו:

לא כתובה ולא מזוני - דאלמנה בבית אביה אינה גובה אלא עד כ"ה שנים כרבנן:

בכתפאי אמטאי לה - מזונותיה מיום ליום:

הא נמי משום כיסופא - מחמת הכבוד הזה שעשית לה:

אדרכתא - פסק דין לגבות נכסיו בכל אשר תמצא:

אמרה ליה - לרבא: ליהדר לי פירי - דארעא דשיעור כתובתאי דאכל מיומא דאיכתיבא לי אדרכתא עלייהו שמאותו היום הם ברשותי דהכי אמר רבה בפ' המפקיד (ב"מ דף לה:) גבי שומת ב"ד לוקח מאימתי אכיל פירי אמר רבה מכי מטי אדרכתא לידיה אביי אמר משנחתמה רבא אמר מכי שלמו יומי אכרזתא: אישתמודענא - הכרנו שהנכסים הללו שכתבנו אדרכתא זו עליהם של מת היו ששיעבוד כתובתה של זו עליהם: לאו שפיר כתיבא - שנכתבה על כל שדות של זה ושדות שלו אינן משועבדות לכתובתיך אלא אותן שירש מבעליך:

תיזיל אדרכתא - דלא שפיר כתיבא: אשקול - פירי מיום שמצאתי שדה משדות המת והראתי אדרכתא שבידי לבית דין ושמאוה והכריזו עליה ל' יום כמשפט דאפילו לרבא דמרע כח הלוקח טפי בפרק המפקיד (בבא מציעא דף לה:) מודה דמכי שלמו יומי אכרזתא אכיל לוקח פירי: אבל היכא - דאדרכתא בטעות כתיבא לא זכית בה עד דמטיא ארעא לידך שהרי מכח אדרכתא שמאוה בית דין והכריזו:

והא מר הוא דאמר - בפרק שנים אוחזין (בבא מציעא דף טו:): אחריות טעות סופר הוא - שטר שאין בו אחריות גובה מנכסים משועבדים שלא הלוה זה מעות אלא באחריות שיעבוד נכסיו והסופר טעה הכא נמי ב"ד צוו לסופר לכתוב אדרכתא הוגנת והוא טעה דלא כתב אישתמודענא והכל יודעים שלא נכתבה אלא על נכסי המת:

בהא רבה בר שילא - שצוה לכתוב ליך אדרכתא טעה וסבור שתגבה מנכסים שלו:

דאזלה ומשבחה להו - לשדה ששמו לה ב"ד: ודבעלה מכספי - שלא ישביחם היורש שהוא בטוח שיחזור ויקח את שלו מידה ויאמר לה טלי שלי המשועבד ליך: ואתי לאפוקי לעז על בית דין - שלא עיינו בתקנתא של זו:

הדרן עלך הנושא

מתני' שני דייני גזירות - מפרש בגמרא: חנן אומר שני דברים - שלא היו חכמים מודים לו:

גמ' אמר רב הכי. בתשובות הרי מיגש סי' לח הגירסא א"ל אישתיק א"ל אישתיק קאמרת אי אשקייין קאמרת וע"ש פירושו:

תוס' ד"ה שני דייני כו' לא גרסינן שבנא. עיין מגילה דף י ע"ב תוס' ד"ה רבה:

רש"י ד"ה ליהדר לי פירא. דהכי א"ר כו' גבי שומת ב"ד לוקח מאימתי כו'. ברש"י שברי"ף ליתא תיבות לוקח ונכון דבבע"ח מיירי. אולם גם לקמן בד"ה אשקול קרי ליה לוקח:

תד"ה ה"ג. דרבה כו' מיומא דכתיבא כו'. וכ"כ לקמן בד"ז ב"פ. וכן לשון רש"י מיומא דאיכתבא כו'. ואינו מדויק דלרבה הוא דוקא מכי מטא לידה:

תד"ה שני. ואבישלום שם אדם כדכתיב כו'. ר"ת לשיטתו בזבחים (נ) בתד"ה אמר ע"ש ובמש"כ שם. וכן על שכנא הביאו ביומא ובשבת שנמצא שם אדם. אבל במגילה על עופרן לא הביאו שנמצא שם כזה. ועי' מש"כ ביומא שם:

בא"ד וי"מ דתרי שבנא היו דכתיב כו' ולאו מילתא היא כו'. אבל בשבת כתבו זה בשם ר"י ועוד חזקו דבריו ממקרא זה:

בא"ד ואת זקני הכהנים מתכסים כו'. כצ"ל:

פרק יג שני דייני גזירות מי שהלך למדינות הים וכו' והלכת' כדתנן כדאפסיק בתלמודא הלכתא ודעת הרמב"ם ז"ל דדוק' מי שהלך בעלה למדינת הים אבל אלמנה אין נותנין מזונותיה אלא בשבוע' דחיישי' לצררי דטפי מתפיס אינש לצררי לאחר מיתה כדי שלא תתבזה אצל היתומים ואינו מחוור דחדא דהא אמר שמואל בתלמודא שאין פוסקין מזונות לא"א וכששמעו בו שמת מודה שפוסקין ועוד דבפרק השולח אמרי' דההוא אתתא דחשודא אשבועתא ואתיא ותבעה כתובה ואמרי' דלית לה כתובה משום דחשודא ואמר והבו לה מזוני נמי אית לך דאמר שמואל דתובעת כתובה בב"ד אין לה מזונות ואי איתא ל"ל לשמואל תיפוק ליה דבעיא שבועה והיא חשודא אלא וודאי דאלמנה נותנין לה מזונות בלא שבועה כל זמן ששטר כתובה יצאו מתחת ידה במקום שכותבין כתובה ותשבע בסוף:

אמר רב הונא אמר רב לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת יש לה - תימה א"כ אמאי קאמר רב לעיל לא שנו אלא כשאין שטר כתובה יוצאה מתחת ידה אבל כששטר כתובה יוצאה מתחת ידה גובה כתובתה לעולם ומאי ראיה היא משום שטר כתובה הואיל ואינה גובה בה לרב:

ה"ג אתיא לקמיה דרבה. דרבה מיבעי ליה למיהדר פירי מיומא דכתיבא אדרכתא דהכי סבירא ליה לרבה בפ' המפקיד (ב"מ דף לה: ושם) אבל רבא סבירא ליה מכי שלימו יומי אכרזתא מיהו מדקאמרה והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא נראה דגרסינן רבא דרבא הוא דאמר הכי בפ"ק דב"מ (דף טו: ושם) ומצינן למימר דשפיר גריס רבא והאי דקאמרה ליה ליזיל ולהדר פירי מן ההוא יומא דכתיבא אדרכתא עד האידנא היא אמרה כן אבל לרבא לא סבירא ליה הכי ומאי דקאמר לה רבא אחוי לי אדרכתא נראה לי לאו משום דאי הוה שפיר כתיבא אדרכתא דליהדר מיומא דכתיבא אדרכתא אלא משום דאי לא כתיבא אדרכתא שפיר דלא מיחייב לאהדורי פירי אפילו מכי שלמו יומי דאכרזתא כיון דבטעות כתיבא אדרכתא כדמסיק:

ה"ג אתיא לקמיה דרבה - דרבה מיבעי ליה למיהדר פירי מיומא דכתיבא אדרכתא דהכי סבירא ליה לרבה בפ' המפקיד (ב"מ דף לה: ושם) אבל רבא סבירא ליה מכי שלימו יומי אכרזתא מיהו מדקאמרה והא מר הוא דאמר אחריות טעות סופר הוא נראה דגרסינן רבא דרבא הוא דאמר הכי בפ"ק דב"מ (דף טו: ושם) ומצינן למימר דשפיר גריס רבא והאי דקאמרה ליה ליזיל ולהדר פירי מן ההוא יומא דכתיבא אדרכתא עד האידנא היא אמרה כן אבל לרבא לא סבירא ליה הכי ומאי דקאמר לה רבא אחוי לי אדרכתא נראה לי לאו משום דאי הוה שפיר כתיבא אדרכתא דליהדר מיומא דכתיבא אדרכתא אלא משום דאי לא כתיבא אדרכתא שפיר דלא מיחייב לאהדורי פירי אפילו מכי שלמו יומי דאכרזתא כיון דבטעות כתיבא אדרכתא כדמסיק:

הדרן עלך הנושא

מתני' שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבישלום - הכי גורס ר"ת דהא לר"מ דאמר בפ' חלק (סנהדרין דף קג:) דאבשלום אין לו חלק לעולם הבא היכי מסקינן בשמיה הא אמרינן ביומא בפ' הממונה (דף לח:) ושם רשעים ירקב דלא מסקינן בשמייהו ואבישלום שם אדם כדכתיב (אביה בן אבישלום) והכי נמי הא דאמר בפ"ק דשבת (דף יב: ושם) שבנא איש ירושלים לא גרסינן שבנא אלא שכנא דשבנא רשע הוה ויש מפרש דתרי שבנא היו דכתיב בישעיה (כ"ב) כה אמר ה' צבאות לך בא אל הסוכן הזה אל שבנא אשר על הבית וכתיב בתריה מה לך פה וגו' הנה ה' מטלטלך וגו' הרי משמע שהיה רשע ואחריו כתוב בסוף (שם לז) ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית ה' וישלח [את] אליקים אשר על הבית ואת שבנא הסופר ואת זקני העם מתכסים בשקים וגו' הרי משמע דשבנא אחרינא היה ולאו מילתא היא דהוא נמי שבנא הראשון ואין מוקדם ומאוחר דבעל כורחיך ההוא בתרא דהיה במעשה דסנחריב רשע הוה דאמרי' (סנהדרין דף כו.) ששלח לסנחריב שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו וכשרצה לצאת הוא וסיעתו חוץ לחומה יצא הוא תחלה ובא גבריאל וסגר הדלת והרגו סנחריב ואז נתנבא עליו ישעיה הנה ה' מטלטלך ואף על גב דהכא קרי ליה סופר והתם על הבית מכל מקום אחד הוא. מ"ר: