תלמוד בבלי - מסכת גיטין · דף פ״ה עמוד א

ואוקימנא בחוץ - בריש פירקין ושמעינן מינה דאילו בעל מנת אפילו כתבו בתוכו כשר:

אימא דברי הכל כשר כו' - ר' זירא לטעמיה דאוקי פלוגתא בלפני התורף הלכך ד"ה פסול לא משכחת לה:

ולימא - ליה רבי זירא לתנא תני ה"ז פסול ולא תיתני דברי הכל ונימא רבי היא: תנא ד"ה אתנייה - ע"כ דברי הכל אתנייה רביה לתנא דאי אתנייה הרי זה לא הוה מיחלף ליה בדברי הכל אפילו שכח גירסא שלו אבל כשר בפסול מיחלף ליה אם שכח שמועתו להכי אמר ליה תני דברי הכל כשר דמסתברא דהכי אגמריה רביה:

מתני' אלא לאבא ולאביך כו' - לאו שיורא הוא דבלאו איסור אישות נמי לא תפסי להו בה קידושין:

אלמנה לכהן גדול - כיון דקדושין תופסין בחייבי לאוין כדאמרינן בפ"ק דקדושין (דף יח:) ולהאי לא תפסי משום איסור אישות שבה אשתכח דשייר בגיטא: ולכל מי שיש לה עליו קדושין - אם היתה פנויה ואפילו בעבירה דאיסור לאו: פסול - דהוי שיור:

גמ' כללא דרישא - ולכל מי שאין לה עליו קדושין: נתיני - מן הגבעונין שהיו משבעה אומות ואיכא לאו דלא תתחתן בם: מצרי ואדומי - בתוך שלשה דורות שהם באיסור עשה:

חוץ מקידושי קטן - חוץ מפלוני וקטן הוא:

קטנה מתגרשת - אם קיבלה גיטה לאחר מיתת אביה: בקידושי אביה - כלומר ואפילו קידשה אביה לאיש הזה דהוו להו קדושין גמורין:

והא בעינן ויצאה והיתה - דלא מיגרשה אא"כ ראויה לקדש את עצמה לאיש אחר: אלא אתיא לכלל הויה - לאחר זמן וקא חשיב ליה מעכשיו דלא דק קרא למימר דתיהוי השתא בת הויה לענין שיורא נמי הוי שיור:

הנולדים - עתידין להולד: או דלמא עתידין דמתילדי - ומיתסרא עליהן מפני (אשתו) של זה הלכך הוי שיור:

עבד ועובד כוכבים נמי - הא מצית למימר בהו עתידי דמיגיירי ואפ"ה לא הוי שיור:

השתא מיהת לא חזיא ליה - כל זמן שאחותה קיימת ולא הוי שיור:

חוץ מזנותיך - שלא תבעלי בזנות: או דלמא שייר בביאה - בעלמא וצד אישות קרינן בה:

אבא ואביך בני נישואין נינהו - דתיסק אדעתיה דבעי לאתנויי בהדה הא לא תפסי בה קדושין: אלא לאו בזנות - ואבא ואביך הוא דלא הוי שיור דבלאו הכי נמי אסירא להו:

ודלמא בנישואין - קתני מתני' ואף על גב דלאו אורחא הוא הלכך לאחר הוי שיור אבל בזנות אימא לא הוי שיור:

משכבי אשה כתיב - הקיש שני משכבי' לכל דבר:

ואישה יפרנו - וכיון דשייר הפרת נדרים לגביה אישה קרינא ביה:

מתרומתיך - שאם תנשאי לכהן לא יאכילך בתרומה: קנין כספו - הוא יאכל בו כתיב והאי כיון דלאו בר הכי הוא לא הויא קנין כספו ואשתכח דשייר בקדושין אצל כהנים:

חוץ מירושתך - שאם תמותי אני יורשך: ממשפחתו וירש אותה - מכאן שהבעל יורש את אשתו וכיון דאיהו ירית לה אשתו היא:

חוץ מקידושיך בשטר - שאם יקדשוך בשטר לא יהיו קידושין כלומר ששייר אחד מדרכי קדושין ולא שייר את כולם: ואיתקש הוויות להדדי - והיכא דשייר חדא מינייהו לא קרינא ביה ויצאה:

מתני' גופו של גט - עיקר כתב הגט כך יכתבו בו:

קְטַנָּה מִתְגָּרֶשֶׁת בְּקִדּוּשֵׁי אָבִיהָ אַמַּאי וְהָא בְּעֵינָן וְיָצְאָה וְהָיְתָה. עיין בהמאסף שנה שניה גליון י"ט סימן פ"ד מה שכתבתי אנא עבדא בדבר זה ועוד עיין שם בגליון ל"ה סימן קמ"ז מה שכתבתי בס"ד עוד באותו ענין, עיין שם.

תוס' ד"ה תניתוה קטנה וכו' בסה"ד דביש לה אב עסקינן. עי' לעיל דף סד ע"ב תד"ה נערה:

מתני': הרי את מותרת לכל אדם אלא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. לא הוה ליה למיתני הכא אלא הרי את מותרת לכל אדם אלא לכהן גדול ולכהן הדיוט הכא משום גרושין האלו עצמן היא אסורה לכל כהן, אלא הכא משום סירכיה נקט ליה משום דבכולי תלמודא נקט להו הכין.

גמרא: בעא מיניה רבא מרב נחמן חוץ מקדושי קטן מהו וכו' אמר ליה תניתוה מתגרשת בקדושי אביה אמאי והא בעינן ויצאה והיתה אלא אתיא לכלל הויה הכא נמי אתיא לכלל הויה. כך היא גירסת הספרים, ולפי גירסא זו איפשיטא לה בעיין וחוץ מקדושי קטן הרי זה פסול ובמקום יבם הרי זו מתיבמת וכן כתב הרמב"ם ז"ל, ואינו דומה לחוץ מן הנולדים דלא איפשיטא דהתם מחוסר לידה וגופא ליתא בעולם כלל אבל הכא גופא מיהא איתיה בעולם, ועוד דנולדים מחוסרים שתים לידה וגדלות, אבל רבנו חננאל ז"ל נראה דלא גריס בהא תניתוה דהאי נמי סלקא בתיקו, וחוץ מקדושי קטן וחוץ מן הנולדים וחוץ מבעל אחותיך בכולן הויא ספק מגורשת.

גירות לא שכיחא מיתה שכיחא. פירוש שכיחא טפי מגירות.

דברי הכל כשר - אע"ג דבחוץ פסול אפילו אחר התורף כדאמרינן בסמוך ואי בעית אימא לאחר התורף ודברי הכל מ"מ לא גזרינן ביה ע"מ אטו חוץ דחוץ אחר התורף אינו פסול אלא מדרבנן גזירה אטו לפני תורף ולא גזרינן גזירה לגזירה:

רבא אמר מחלוקת לאחר התורף - דרבי גזר ע"מ דלאחר התורף אטו ע"מ דלפני התורף אע"ג דלפני התורף נמי אינו אלא גזירה אטו חוץ כולה חדא גזירה היא: אבל לפני התורף דברי הכל פסול - דגזרינן אטו חוץ ובחוץ הוא פסול גמור אפילו על פה דסבר רבא דלא נכתב לשם כריתות:

ומתני' דקתני כתבו ואוקימנא בחוץ אבל על מנת לא פסול לאחר התורף ורבנן - והוא הדין דבלאו האי טעמא צריך לאוקומי מתני' אחר התורף מדקתני כתבו דמשמע אבל על פה כשר:

תניתוה קטנה מתגרשת בקידושי אביה - וא"ת ודלמא מן הארוסין איירי וביש לה אב דבת הויה היא ועוד אמאי לא קא מייתי מתניתין דפרק התקבל (לעיל גיטין דף סה.) קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה ומוקמינן לה בפ"ב דקדושין (דף מד:) באין לה אב ואור"י דהך ברייתא משמע ליה בכל ענין אפילו אין לה אב או מן הנשואין דאין לאביה רשות בה אבל מתניתין דהתקבל מצי למדחיה בדיש לה אב כדמשמע פשט דמתניתין דקתני בתר הכי ואם אמר אביה כו' והכי הוה בעי למידק בפרק שני דקדושין (דף מד:) דביש לה אב עסקינן:

חוץ מתרומתיך מהו - פי' בקונטרס שאם תנשאי לכהן לא תאכל בתרומה ואין נראה לר"י דבלאו הכי לא אכלה בתרומה דגרושה מתחללת בביאת כהן ואפילו קידשה ונשאה ולא בא עליה דמשתמרת לביאה פסולה היא אע"ג דאהני מה שמשייר שתהא אסורה לאכול מן התורה מכל מקום נראה דוחק לפרש כן ונראה לפרש חוץ מתרומה שהוא כהן ומגרשה לכל דבר חוץ שלא תיאסר באכילתה אי הוי שיור דקנין כספו אמר רחמנא דע"י קידושין אוכלת בתרומה אם כן עדיין קידושין עליה ואין זה כריתות או דילמא בקידושין הא לא שייר שתוכל להתקדש למי שתרצה וכי האי גוונא פי' בקונטרס עצמו גבי חוץ מירושתך ומהפרת נדריך: