א׳
זווי זוזי קתני. פי׳ אבל אין ס״ל דלאו זוגי זוגי נינהו: שתי נשים שלקחו קיניהם בעירוב וכו׳ פי׳ וקי״ל ודאי דקן סתמא כהן רשאי איזו פרידה תהא עולה אי חטאת אבל אין לו רשות לפ׳ בשני קנין סתומי׳ לשני בעלים אי זה קן מהם יהא לרחל ואיז׳ מהם יהא ללאה אלא א״כ נתנו לו רשות וכדין ברירה כיון דקתני הכא דסבר רבי יוסי היו קנ ה׳ של רחל ושל לאה מעורבין שלא נתפרשו מעול׳ איזה של לאה ואיזה של רחל שהכהן יכול לברר איזה מהם ללאה ואיזה מהם לרחל א״כ ס״ל לר׳ יוסף שיש ברירה דאמר׳ כי כשבררם הכהן הוברר הדבר למפרע שעל מנת כן לקחום מתחלה שיהא קן זה של לאה וקן זה של רחל דאי לא דילמא איפכא הוה מעקרא ונמצא הכהן מקריב קרבן של זו לזו ואיכא שינוי בעלים וכל הזבחים שנזבחו שלא לשם בעלים אם חטאת היא פסולה ואם עולה כשרה ולא עלתה לשם חובה כדאי׳ בפ״ק דזבחים ופרקי׳ הב״ע כשהתנו פירש״י ז״ל שהתנו הנשים ביניהם שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה. והקשו בתוספות דכי התנו ומאי הוי אם רוצה לומר שהתנו שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה מתחלתו הלקיחה ולא יחול בו זכות לחברתה א״כ היינו ברירה ואם ר״ל שכל מי שיקריב הכהן לשמה יהא שלה כי חברתה נותנת לה זכות שהיה לה בקן ההוא בשעת הקרבה א״כ הוה ליה כאלו נשתתפה עמה באותו קרבן וקי״ל שאין אדם מוכר עולתו ולא חטאתו לפי׳ פר״י ז״ל דהא דקתני שנתערבו קניהם לא שנתערבו גופן של קנים שלקחום בעירוב אלא שנתערבו המעות ובשעת המקח לקחו כל אחת מהם שלה והתנו הנשים ואמרה כל אח׳ מהן קדושת מעותי בכל מקום שהן תהא חלה על שתי פרוטות אלו ושוב לא נתערבו או שנתנו מעותיהן לכהן מעורבין והתנה הכהן כן בשעת מקח על כן קל וקן בפני עצמו על זה יתחללו מעותיה של לאה ועל זה יתחלנו מעותיה של רחל ובהא לא שייך דין ברירה כלל והא דקתני לאיזה שירצה כהן יקריב עולה לפי שבשע׳ המקח אע״פ שנתבררו הקינים לא נתפרש וכ״א מהן איזה יהא עולה ואיזה יהא חטאת וקמ״ל שהכהן מפרישה בשעת הקרבה וכי תימא כיון שהתנו פשיטא דה״ק תלמודא דקמ״ל דלא גזרי׳ התנו אטו לא התנו וקמ״ל כדרב חסדיא כדקא מפרש ואזיל: