א׳
דִּבְּרָה תּוֹרָה לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ נְבִיאִים לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי. דִּבְּרוּ חֲכָמִים לְשׁוֹן הֲבַאי (דברים א, כח). יש להקשות מה הכריח למקראות ולחכמים לדבר לשון הבאי? ונראה לי בס"ד לכל מקרא ולכל מאמרי רבותינו ז"ל יש סוד ולפי ביאור שיש לזה בדרך הסוד אין זה לשון הבאי אלא לשון אמיתי ומדוייק היטב ורק הפשט שלו שהיא כמו משל הוא לשון הבאי ולפי הכונה הסודית מוכרח לדבר בלשון זה ואינו הבאי.ונראה לי מה שאמר הֲבַאי היינו רצונו לומר 'הבא יוד' כי ד' חלקים פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] רמוזים בד' אותיות השם וחלק הסוד רמוז באות יו"ד דשם הוי־ה ולזה אמר הֲבַאי כלומר הבא ללשון זה חלק הסוד שהוא ביו"ד ואז תדע אמיתותו.