תלמוד בבלי - מסכת חולין · דף מ״ה עמוד א

אתייקורי מתייקרי בי - נכבדין הם במה שאני סועד אצלם והנאתם היא ואין זו מתנה:

כנפה - הגרגרת סביב סביב להיקפה נקבים דקים כנפה: מצטרפין הנקבים לרובא - אילו היו כולן מחוברים יחד היה רובא נפסק טרפה:

ובגולגולת - לגבי אהל המת תניא (אהלות פ"ב משנה ג) בההיא דכמה חסרון בשדרה קתני סיפא ובגולגולת כדי שינטל מן החי וימות הוי חסרון ולא מטמא ואמרינן בבכורות (דף לח.) כמה ינטל מן החי וימות כמלא מקדח של רופאים ותני עלה דאם יש בו נקב אחד ארוך שאין עגול רואים אותו אם יתנו ארכו לעגלו והוי כמלא מקדח הוי חסרון או אפילו יש בו נקבים קטנים הרבה כולן מצטרפין לכמלא מקדח: אלמא כיון - דשיעור חסרון גולגולת כמלא מקדח הוא מצטרפין נקבים הקטנים לכמלא מקדח כאילו הוי חד נקב ולא יהבינן בהו שיעורא אחרינא: והכא נמי - אע"ג דבפסוקות שיעורא לרובא גבי נקובה תנן במתניתין (לקמן חולין דף נד.) עד כמה תחסר עד כאיסר האיטלקי אלמא נקב הקנה טריפתו בכאיסר וגבי נקבים קטנים בעי כאיסר לשעורינהו:

אישתמיטתיה - להאי מקשה: מצטרפין לרובא - דהוו כפסיקה בעלמא דלא מיחסרא וניקבה כנפה נמי בדליכא חסרון:

ניטלה הימנה רצועה - לארכה דאיכא חסרון: מצטרפת לכאיסר - אי כי מעגלת לה הויא איסר טרפה:

בעופא - נקבים דחסרון בעוף דליכא למימר בגרגרת דידיה כאיסר בכמה הוי שיעוריה:

מקפלו - חותך למטה מן הנקבים ובצדיהם עד שיוכל לקפל הרצועה שהן בה כלפי פי הקנה ומניחו למקום הנקבים ע"פ הקנה: אם חופה - בין הנקבים והשלם שבין נקב לנקב את רוב הקנה אע"ג דבנקבים גרידי ליכא רובא: טריפה - הואיל ויש בהן חסרון ושיעור סמיכת נקבים זה לזה כנפה דהא אניקבה כנפה קיימינן: וסימניך - שלא תשכח שמועה זו ולא תימא כאיסר או מצטרפין לרובא: נפיא - כעין שעושין הנפה שמניחין שם יריעות זנב הסוס על פי העוגל. וזה סימן יהא לך נקבה כנפה שאלת ומעשה נפה השיבוך:

נפחתה כמין דלת - ולא נטל הפחת אלא תלוי ועומד זקוף שם כעין דלת במזוזתו: כדי שיכנס איסר לרחבו - ושיעור גדול הוא זה מאיסר דהכא בעינן נכנס ויוצא משום דאין כאן חסרון והדלת סותם את הנקב: נסדקה - לארכה. וקילא מכולהו דהיכא דנפסק לרחבה ברובא מתוך שהריאה מושכת למטה והצואר מושך למעלה ניתק והולך לגמרי ולא הדר חלים שולדר"א בלע"ז אבל לארכה כל כמה שהצואר נמשך הסדק סוגר והולך הלכך הדר חלים: חוליא - טבעת שמעתי. ובעיני נראה שהן שלש טבעות כדאמרינן במנחות (דף לט.) כדי שיכרוך וישנה וישלש הויא חוליא לגבי ציצית:

מה חוליא ומה חוליא - למה לכם החוליות הללו דקאמר רב:

הכי גרסינן אמרוה קמיה דרבי יוחנן משמיה דרבי יונתן הכי ולא גרסינן איכא דאמרי: הכי - כדקאמר רבי יוחנן משהו למעלה ומשהו למטה אמרוה קמיה משמיה דרבי יונתן: חברין בבלאי - רבי יונתן מבבל סליק: כי האי טעמא - לשבח קאמר:

מטבעת הגדולה - כרבי יוסי ברבי יהודה ומחלוקתו בפ"ק (לעיל חולין דף יח.) נקט לה מיהו אנן קיימא לן כרבי חנינא בן אנטיגנוס דמשפוי כובע ולמטה כשרה דהיינו למעלה מן הטבעת: כנפי ריאה - אוני ריאה: התחתונה - כדמפרש רבא תחתונה כשהבהמה תלויה דהיינו אונות קטנות שהיא עליונה כשאוחזין בקנה והריאה תלויה למטה: כנפי - כמות שהן נמתחין ופורשין כנפים למעלה אע"פ שהקנה יורד ביניהם עד מקום חיבורן: שאני אומר כל שפושטת צוארה ורועה - ולא יותר לכך אני מפרש תחתונה שהיא עליונה שלא תאמר תחתונה כשאוחזין הקנה דהיינו כנגד כל הריאה: שלא תאנס - למשוך הסימנים חוץ לחזה בידי אדם:

אנסה עצמה - לפשוט מאד צוארה בשעת שחיטה מהו: תיקו - ולחומרא וכן הלכה: למטה מן החזה - למקום שאין ראוי לשחיטה: נידון כריאה - בנקב משהו ולא ברוב כגרגרת:

ת"ר איזהו חזה - לגבי חזה ושוק של שלמים הניתן לכהנים: הרואה את הקרקע - אינו משבר מן הצלעות בגובה הצדדין כלום אלא השומן התחתון כמות שהוא בחסחוס שבראשי הצלעות: למעלה עד הכרס וכו' - ושיעור ארכו למעלה עד הכרס כשהבהמה תלויה להפשיט היו נוטלים אותו וחותך ב' צלעות הקטנות העליונות עמו משתי דפנות אחד מכאן ואחד מכאן והן שסביב הקנה ונקראין פורציל"א:

קרמא עילאה - המחובר לגולגולת מבפנים: ואע"ג דלא אינקיב תתאה - הקרום הרך שהמוח מונח בתוכו: חייתא - שק כמו (ב"מ דף יד:) חייתא דקיטרי: דמתנח ביה מוחא - שהמוח מונח בתוכו:

כנגדו בביצים ניכר - בביצי זכר אתה יכול להכיר רביצת המוח שגם להן יש שני קרומים לבד הכיס והאחד חיצון ואחד שהביצים מונחים בו. ומתוך שקרום התחתון של מוח דק מאד ואין ניכר לגמרי ונראה כמוח עצמו הוא נותן לו סימן בביצים: כל מה שבקדרה - בגולגולת עד שלא התחיל לצאת מן הקדרה ליעשות חוט שהרי חוט השדרה מן המוח הוא בא: נידון כמוח - בנקב משהו: לימשך - לצאת מן הקדרה לצד החוט: נידון כחוט - בפסיקת הרוב:

אִתְיַקּוּרִי הוּא דְּמִתְיַקְּרוּ בִּי. יש להקשות למה כפל לשונו? ונראה לי בס"ד דרבי זירא מלבד שהיה חכם גדול ומתייקרו ביה מצד חכמתו היה עשיר גם כן ומתייקרו ביה נמי מפני עושרו ועוד נמי היה לו גדולה מצד המלכות וכמו שאמרו לקמן (דף מו.) בההוא פולמסא דאתא לפומבדיתא ולכן כפל לשון היקרות ובזה ניחא דרבי אלעזר לא הוה אזיל ולא סמך על טעמו של רבי זירא דהוא טעמא דמסתבר אך רבי אלעזר היה עני ולא הוו מתייקרין בו אלא רק מצד חכמתו ואם ילך ויהנה בשביל טעם זה נמצא הוא נהנה מכבוד תורה מה שאין כן רבי זירא שהיה עשיר גם כן ומתייקרי ביה גם מצד עושרו אינו חושש לזה.

גמרא לתני נקובת הדופן וכו'. דברי הש"ס הללו תמוהין דממנ"פ אם פירכת הש"ס אמתני' דאלו טרפות דלא חשיב כל הני וכמו שפירש"י. י"ל דאתי בזה הכלל כמו בסגר ושב שמעתתא. ומ"ש התוספות בר"פ א"ט ד"ה ודרוסת הנץ ומה"ט לא תני במתני'. ע' במהר"ם שיף דבאמת מגיה וצ"ל במתני' וכוונתם אברייתא. ואם נאמר דפירכת הש"ס אתנא דבי ר"ח דלא חשיב הני. הא י"ל דכולהו נקיבו חדא נינהו כדמשני הש"ס לעיל. ואף דנקיבת הדופן דהוא בעצמו אינך בבשר לא חשיב כחד וכמ"ש תוס' לעיל ד"ה אלא הנך וכו'. דמ"מ מה פריך הש"ס מכבד דבי' שפיר י"ל דכולהו נקיבה חדא הוא. ועוד ק' דלא פריך מידי מכבד. די"ל דלא ס"ל כריב"י דנקיבת המרה כשרה וכדמשני הש"ס לעיל מרה מאן קתני לה ר"י בר"י וכו' אף אליבא דאמת דכולהו נקבים חדא נינהו אין ההכרח לשנוי' דסבר כריב"י. מ"מ מנ"ל הכא למיפרך. וצע"ג:

גמרא ניקבה כנפה מצטרפין לרובה. ולשון הרי"ף כלומר כו' שאין בכ"א מהם כאיסר כו'. ותימה כיון דבאין בהם חסרון מיירי כדמסיק מאי שייטא בהם איסר ששיעורו אינו אלא בחסרון:

רש"י ד"ה מצטרפין הנקבים לרובה. אילו היו כולן מחוברין כו'. משמע להדיא דהשלם שביניהם אין מצטרף. אבל לקמן גבי עוף בנקבים שיש בהם חסרון כתב דגם השלם מצטרף. והטוש"ע כתבו כן גם בבהמה. אמנם דעת הר"ן דגם באין חסרון מצטרף השלם. ולכאורה משמע כן מלישני דר' חלבו ודריב"ל שלא חילקו בין יש בהן חסרון לאין בהן אלא לענין שיעור דאלו לכאיסר ואלו לרובה. אבל לענין צירוף משמע דשוין הן. ודעת הגהת מרדכי בר"פ משמע ג"כ דאין חילוק בין יש בהם חסרון לאין בהן רק דמחלק בין בהמה לעוף ע"ש:

רש"י ד"ה טרפה. ושיעור סמיכת נקבים זל"ז כנפה. והר"ן באר יותר דהיינו שאין בין נקב לנקב כמלא נקב וכ"ה בשו"ע:

ואמרי לה עד דאינקיב קרמא תתאה. יש לפרש עד דאינקיב קרמא תתאה הא אינקיב תתאה טריפה דהיא עיקר, אבל עילאה לא מעלה ולא מוריד, וכן נראה מדברי הרב אלפסי ז"ל, ומיהו אי אפשר לומר כן, אלא עד דאינקוב אף קרמא תתאה קאמר, ותרוייהו בעינן, וכן פירש רש"י ז"ל, וכן בתוס', והכין מוכח לקמן גמ' אלו טריפות בעוף (נ, א) דאיתמר התם רב ושמואל ולוי דאמרי מכניס ידו לתוך פיו אי מבצבץ ועולה טריפה ואי לא כשירה, הא ניחא למאן דאמר עד דאינקוב קרמא תתאה שפיר, אלא למאן דאמר אי אינקוב עילאה אף על גב דלא אינקיב תתאה טריפה ניחוש דלמא עילאה אינקיב תתאה לא אינקיב, ומיהו לא ראיה היא כל כך, דהתם קאי גבי הכתה חולדה על ראשה ועל כרחין אי אינקיב תתאה עילאה לא כל שכן, והכי קאמר הניחא למאן דאמר עד דאינקיב תתאה דה[ו]א העיקר שפיר דודאי אי מבצבץ על כרחין תתאה אינקוב, ואי לא תתאה דלא אינקיב עילאה אינקוב (הזעצער: אולי צריך להיות בין אינקוב] בין לא אינקוב לא איכפת לן אלא למאן דאמר אינקיב עלאה לחוד טריפה כי לא מבצבץ מאי הוי, דלמא עילאה אינקיב, והאי דלא מבצבץ משום דתתאה לא אינקוב, ועוד צריכה תלמודא.

מצטרפין לכמלא מקדח - לאו משום דבעו למיסתם כב"ש אלא משום דב"ש פירשו שיעור נקט שיעורא דב"ש:

אישתמיטתיה הא דאמר כו' - ס"ד דרב ירמיה דאפילו בנקבים שיש בהם חסרון קאמר דמצטרפין לרובה מדנקט כנפה דמשמע כנקבי נפה שיש בהם חסרון איירי ומסיק דבשאין בהן חסרון איירי ולא נקט נפה אלא לומר דמלאה נקבים כנפה ולשון אישתמיטתי' קשה:

ניטלה ממנה רצועה מצטרפת לכאיסר - תימה לישמועינן ניקבה וכ"ש רצועה:

כדי שיכנס איסר לרחבו - פירוש לרחבו של איסר שיושיבהו שם על רחבו ויכנס לאפוקי דרך עוביו:

אנסה עצמה - שפשטה ראשה יותר מדאי ליטול ירק בבור:

חותך שתי צלעות מכאן ומכאן - פירש ר"ח שתים מכאן ושתים מכאן והאי חזה לא הוי כההוא דמסכת תמיד (דף לא.) שלא היו שם שום צלעות כדתנן בפ' לא היו כופתין: