תלמוד בבלי - מסכת ברכות · דף ס״ד עמוד א

שנאמר פעלתי השמיני - בני עובד אדום קא חשיב בדברי הימים וקא חשיב תמניא והיא תשיעית כל אחת ילדה ששה הם חמשים וארבע הוסיף עליהם שמונה בנים הראשונים הרי ששים ושנים לעובד אדום:

הדוחק את השעה - כגון אבשלום שבקש למלוך בחזקה:

אצטריכא להו שעתא - להיות אחד מהם ראש ישיבה. אצטריכא להו גרסי' הוצרכו להם חכמים: סיני - היו קורין לרב יוסף שהיה בקי בברייתות הרבה: עוקר הרים - לרבה בר נחמני שהיה מחודד יותר בפלפול: למרי חטיא - למי שקבץ תבואה למכור כלומר למי שקבץ שמועות: דאמרי ליה כלדאי - לרב יוסף: מלכת תרתין שנין - אמר אם אמלוך תחלה אמות לסוף שנתים ונדחה מפני השעה ולא אבה למלוך והשעה עמדה לו שלא הפסיד שנותיו בכך:

אומנא לביתיה לא קרא - לא נהג כל אותן השנים שום צד שררה וכשהיה צריך להקיז דם היה הולך לבית הרופא ולא היה שולח לבא אליו:

שיאחז בעובי הקורה - אם בא לטלטלה ממקום למקום לתתה בבנין כלומר יעקב שכל הבנים שלו וטרח בגידולם יבקש עליהם רחמים:

הנפטר מן המת - כשהיו מוליכים ארונות ממקום למקום לקבורה היו מלוים אותו מעיר לעיר וחוזרים אלו ואחרים מלוים אותו משם והלאה והחוזרים קרי נפטרים נוטלין רשות להפטר ממנו:

אין להם מנוחה - מישיבה לישיבה וממדרש למדרש:

הדרן עלך הרואה וסליקא לה מסכת ברכות

גמ' כל הדוחק את השעה. מג"א רסי' קנו ע"א:

שם כל הנהנה מסעודה. מג"א סוף סי' קנו ורס"י תקס"ח סק"ה: