תלמוד בבלי - מסכת ברכות · דף נ״ח עמוד ב

ברוך מציב גבול אלמנה - כגון בישוב בית שני: אומר ברוך דיין האמת - דומיא דקטע וקטע בתר דאתיליד הוא:

אמאי - קא מתנחת:

נפל ליה בתלא - שנפל לו ונעשה תל:

דיו לעבד שיהא כרבו - שהרי בית המקדש חרב שהוא ביתו של הקב"ה:

ככלי אובד - וסתם כלי לאחר י"ב חדש משתכח מן הלב דיאוש בעלים לאחר י"ב חדש בפרק אלו מציאות (בבא מציעא ד' כח.) מי שמצא כלי או שום מציאה חייב להכריז שלש רגלים ואם נמצא אחר הסוכות צריך להמתין ולהכריז בפסח ובעצרת ובחג דהיינו י"ב חדש ושוב אין צריך להכריז:

אשר חלק ושהחיינו - דלאחר שלשים יום הוה: מחכמתו ליראיו - כרב חנינא דחכים טפי:

בהקנים - לינטייליו"ש כעדשים: כושי - שחור הרבה: גיחור - אדום הרבה רו"ש בלע"ז: לווקן - לבן יותר מדאי: קפח - בטן גדול מתוך עוביו נראית קומתו מקופחת לשון אחר קפח ארוך הרבה ופרצופו שמוט ובולט דמכוער הוי: הדרניקוס - רודא"ש לשון אחר פיו עקום: אומר ברוך משנה את הבריות - דממעי אמן הוו: קטע - שנקטעו ידיו הכא הוא דקטע משמע דידים הוא משום דקתני תרתי קטע וחגר אבל היכא דקתני קטע לחוד משמע דרגלים כדתנן (שבת פ"ו ד' סה:) הקטע יוצא בקב שלו: פתויי ראש - ששערו כנמטא כל שערו דבוק זה בזה פלטדי"ר בלע"ז:

היכא דאיתרע ליה בתר דאתיליד - לאחר שנולד נולדו בו: דומיא דקטע - וקטע בתר דאיתיליד הוא:

קפוף - עוף שקורין וולטו"ר ויש לו לסתות ולחיים כאדם:

כוכבא דשביט - כוכב היורד כחץ ברקיע ממקום למקום וארוך כשבט שהוא יורה ונראה כמו שפותח רקיע: וגמירי דלא עבר כסלא - שאינו מעביר מזל כסיל כשהוא שביט: כסלא - כסיל: רב הונא אמר - מאי זיקין וילון הוא דמקרע ומתחזי רקיע דרך הקריעה כרומח:

כתיב עושה עש כסיל וכימה - דקדמיה ליה כסיל לכימה: הא כיצד - מלמד ששניהן שוין: שאלמלא חמה של כסיל וכו' - כסיל שולט בימות החמה להכי אקדמיה קרא כימה שולט בימות הגשמים ולהכי אקדמיה קרא:

עקרב - היינו כימה וממזל טלה הוא: עוקצא דעקרבא - זנב העקרב: נהר דינור - מתשת כחו של עקרב: מעדנות כימה - קשרים של כימה:

כמאה ככבי - יש בין הכוכבים של כימה שהן כחה של כימה: אמרי לה דמכנפי - אותן שהן כחה של כימה ואמרי לה דמבדרן:

יותא אמרי לה - דקיימא בזנב טלה ואמרי לה דקיימא בריש עגלא: רישא דעגלא - ראשו של עגל והיינו מזל שור והוא נמשך אחר מזל טלה ראש השור סמוך לזנב טלה שכן הסדר טלה שור תאומים: ומסתברא כמאן דאמר זנב - היינו כוכבים העשויין כזנב מדכתיב ועיש על בניה תנחם: אלמא חסרה - והאי זנב מחזי כטרפא דטריף:

גמרא כמאה כוכבי. פי' ולא מאה ממש רק דנראין כמאה וע"ז אמר א"ל דמכנפי וכו' והוא כדלעיל (מ"ז ב') גבי תשעה נראין כעשרה כנ"ל נכון בעז"ה:

רש"י ד"ה ככלי אובד. דיאוש בעלים לאחר יב"ח בב"מ פ"ב. ע"ש (כ"ד ב') בעובדא דאבוה דשמואל:

הרואה את חברו לאחר ל' יום מברך שהחיינו לאחר י"ב חודש מברך ברוך מחיה מתים. ודוקא חברו החביב לו ונהנה ממנו. אסיקנא דעל כל דבר לקות ושינוי אם הוא ממעי אמו אומר ברוך משנה הבריות ואם לקה אח"כ אומר דיין האמת, וכתב הראב"ד ז"ל נ"ל כל זה על אדם שהוא מצטער עליו דומיא דרואה בריות טובות שיש בהן הנאה לרואה אבל בענין אחר אינו מברך, וכתב שאינו מברך על היפים ועל המכוערים אלא פעם ראשונה ודוקא שלא ראה נאים מהם:

על הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים וכו' אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם. איתמר בירושלמי אם בטורדים דיו בפעם אחת אם במפסיקין מברך על כל פעם ופעם וגמר לה מחנותו של בשם. וא"ת והא ברואה את הים הגדול בעינן הפסק ל' יום, התם הוא שרואה פעם ראשונה הוא שרואה עכשו אבל הכא דבר מחודש הוא וכל אחד בפני עצמו. וא"ת והא חנותו של בשם הוא הוא שמריח פעם ראשונה וחוזר ומברך התם על הנאתו שהיא עכשו מתחדשת הוא מברך וטורדין היינו שלא נתפזרו העבים מפסיקין שנתפזרו העבים בינתים (בתוספות) [ברא"ש עיי"ש]:

הרואה חבירו אחר שלשים יום אומר שהחיינו - אומר ר"י דוקא חבירו החביב עליו אבל בענין אחר לא:

וילון הוא דמקרע ומחזי נהורא ברקיע - לפי הענין משמע דבא רב הונא לתרץ דלא עבר כסלא ולא קאי אמתניתין לפרושי מאי זיקין דהא רב אשי דבתריה קאי אשנויא דלא עבר כסלא ודלא כפירוש רש"י: