תלמוד בבלי - מסכת ברכות · דף ג׳ עמוד ב

בחדתי - שנפלה מחדש שהחומה שלה נפלה ועודנה בחזקתה:

חשד נמי ליכא - דתנן (במסכת קדושין דף פ:) אבל אשה מתיחדת עם שני אנשים: בתרי ופריצי - דאמרינן התם לא שנו אלא בכשרים:

במקומן חיישינן - במקום שהם מצויין תדיר חיישינן אפילו בתרי: בדברא - בשדה:

קדמו עיני אשמורות - אלמא חצות לילה שהיה דוד עומד שתי משמרות יש בהם:

ורבי נתן - אמר לך האי קדמו עיני אשמורות דקאמר דוד קדמו לשאר מלכים קאמר שדרכן לעמוד בשלש שעות ביום בתחלת שעה שלישית: שית דליליא - חצות לילה הוי שש שעות: ותרתי דיממא - ששאר מלכים ישנים הוו להו תרתי משמרות של שמונה שעות:

אלא לדבר הלכה - אסור לספר לפניו שהכל חייבין לספר בהן והמת דומם והוה ליה לועג לרש חרף עושהו (משלי י״ז:ה׳): אבל מילי דעלמא - שאין גנאי למחריש בהן לית לן בה:

מאורתא - מתחלת הלילה: בנשף בערב יום - בהעריב היום קרוי נשף:

ה"ק - קרא דחצות לילה: מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה - שקודם לכן הייתי עומד:

מתנמנם כסוס - עוסק בתורה כשהוא מתנמנם. כסוס הזה שאינו נרדם לעולם אלא מתנמנם ונעור תמיד: בשירות ותשבחות - והכי מפרש בההוא קרא להודות לך וגו':

למחרתם - ליום מחרת של חנייתם שם:

ה"ג אי הכי לכתוב מהנשף ועד הנשף או מהערב ועד הערב אלא אמר רב אשי תרי נשפי הוו:

נשף יממא - קפץ ועלה כמו לנשוף מדוכתיה (מגילה ג.) כמו האי בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה (חולין מב:):

ואתא איהו ואמר כחצות - לפי שלא היה יודע לכוין השעה ולהעמיד דבריו בשעת המאורע:

כנור היה תלוי למעלה ממטתו - ונקביו לצד צפון כיון שהגיע חצות הלילה רוח צפונית מנשבת בו דאמר מר (בב"ב כה.) ארבע רוחות מנשבות בכל יום ויום שש שעות ראשונות של יום מנשבת רוח מזרחית מהלוך החמה ושש אחרונות רוח דרומית ובתחלת הלילה רוח מערבית ובחצות הלילה רוח צפונית: אין הבור מתמלא מחוליתו - העוקר חוליא מבור כרוי וחוזר ומשליכו לתוכו אין מתמלא בכך. אף כאן אם אין אתה מכין לעניים שבנו מזונות ממקום אחר אין אנו יכולין לפרנסם משל עצמנו:

יועצים באחיתופל - איזה הדרך ילכו והיאך יציבו מצב ומשחית וטכסיסי מארב מלחמה: ונמלכין בסנהדרין - נוטלין מהם רשות כדי שיתפללו עליהם: ושואלין באורים ותומי' - אם יצליחו:

ה"ג מאי קרא ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב אחיתופל זה יועץ:

גמ' בתרי חשד נמי ליכא. עש"ך יו"ד סי' קמ"א ס"ק כ"ז:

שם וכה"א ועצת אחיתופל כו'. עיין תשובת רשב"א סי' מ"ח:

תוס' ד"ה אין אומרין כו'. ודו קא בד' אמות שלו. עי' תוס' ב"ק ט"ז:

ד"ה שהושיבו. שמשם ראיה לזה:

גמרא ורבי מאי תיכונה תיכונה שבתיכונות. כ"ה גי' הילקוט בשופטים והגירסא שבגמרות שלפנינו אינה מובנת. ועמ"ש בס"ד בק"א להט"א במגילה פ"ג על הא דואמצעי דולג:

רש"י ד"ה בחדתי. שנפלה מחדש כו'. יותר הנל"פ שנבנה מחדש ועדיין לא נתיישבה בב"א. שזה נקרא גם כן חורבה כמו שאמרו במגילה (ג:) כרך שחרב כו' מעשרה בטלנין או שעדיין לא נגמר הבנין עד תכליתו:

[שם גמרא ור"נ ס"ל כר' יהושע כו'. הרש"א בח"א כתב דהמ"ל דמאשמורה השניה עד חצות היה עוסק בתורה כו' ע"ש. ותימה שלא הביא שרש"י לא פירש כן באמת בתהלים:

שם מעולם לא עבר עלי חצות לילה בשינה. נראה דר"ל שזה לא אירע לעולם שאהיה ישן בחצות ולפעמים הייתי מקדים עוד מהנשף] :

הכנור היה מנגן מאליו. פירש רב האי גאון ז"ל: שהיה לדוד סימנא בכנור לידע חצות לילה, כגון פנאגן שהוא אבן שעות, אף כנור יש לומר מחמת רוח צפונית, וי"ל דברים אחרים שתנודותיהן משוערות במים או באויר מצד אחד וכל לילה ולילה מציבים אותו לפי שיעור אותו הלילה שבשעת חציה נשמע קול מאותו הכנור, עד כאן.

אין הבור מתמלא מחוליתו. פירש רש"י ז"ל: אם עקר חוליא מבור כרויה וחזר והשליכה לתוכה אין הבור מתמלא ממנה. והקשה רבנו תם ז"ל שאין המשל דומה לענין, שאלו היו נוטלין מן העניים וחוזרין ונותנין להם היה דומה זה המשל. לפיכך פירש הוא ז"ל שאין הבור מתמלא מים מן המקור הנמשך ונובע מתוך חוליתו, וכן מוכח במדרש שמואל דאמרינן התם (כז, ב): אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן ממשיכין לו אמת המים ממקום אחר.

באתרא דשכיחי. כלומר בחורבה שהיא חורבה מזמן גדול חיישינן אפי' בתרי:

ואין תיכונה אלא שיש לפניה ולאחריה. היינו לשון תיכון שהוא ממוצע בין שתים שכמותו ממש:

וכ"ש מילי דעלמ'. מפני שיהו עסוקין בהספדו. ויש מפרשים מפני שהמת יודע כל מה שאומרים לפניו עד שיסתם הגולל ומצטער כששומע שמדברים שלא מצרכיו וכתיב ועשית הישר והטוב ואין טוב כשמצטער המת:

ודוד בפלגא דליליא וכו'. ואסיקנא דתרי נשפי הוו נשף יממא כלומר קפץ ונסתלק היום בא הלילה מיד כמו לינשוף מדוכתיה נשף. לילה אתא יממא ויש אומרים נשף כמו נשב וכן נשפת ברוחך כמו נשבת והוא לשון פריחה כדכתיב וישב אותם אברם ומתרגמינן ואפרח וכך הוא זה פרח היום ובא הלילה פרח הלילה ובא היום:

אמרו לו אין הקומץ משביע את הארי. דקומץ אחד ממאכל אינו משביעו. ויש אומרים דמשום הכי נקט ארי שדרכו של ארי כשהוא רעב מלחך את קומצו לצורך מאכל ואינו שבע אם אינו צד מאכל אחר. ע"א אין הקומץ לשון ארבה כלומר אם אוכל הארי ארבה אחד אינו שבע בכך. כחגבים, כקומצין:

א"ר יוסף מאי קראה. כלומר שיהיה הסדר כך אחיתופל תחלה והדר סנהד' והדר אורים ותומי':

אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת - ופסק רב אלפס משום רב האי דווקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודווקא בארבע אמות שלו:

במקומן חיישינן - פי' שידוע שרגילין שם המזיקין. וההיא דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין איירי בסתם שאין רגילין:

אין אומרין בפני המת אלא דבריו של מת - ופסק רב אלפס משום רב האי דוקא דברי תורה אבל דברים דעלמא לית לן בה. ודוקא בארבע אמות שלו:

[שם מעולם לא עבר עליי חצות לילה בשינה - נראה דר"ל שזה לא אירע לעולם שאהיה ישן בחצות ולפעמים הייתי מקדים עוד מהנשף]

ואתא איהו ואמר כחצות - ואם תאמר מכל מקום לימא בחצות כמו שאמרו לו מן השמים דהא אמת אמרו לו. וי"ל שלא רצה לומר להם דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו לו:

רוח צפונית מנשבת - פי' לבדה דהא אמרינן בפרק לא יחפור (בבא בתרא כה א) שהיא מנשבת עם על אחד ואחד: ואין הבור מתמלא מחוליתו - פירש רש"י אם יחפור ויחזיר בו עפרו לא יהא מלא. ותימא דאין הנדון דומה לראיה שהרי לא היה אומר להם אלא ליטול מן העשירים וליתן לעניים. אם היה מצוה ליטול מן העניים ולחזור וליתן להם אז היה דומה למשל. ומפרש רבינו תם מחוליתו מנביעתו כלומר אין הבור מתמלא מן המים הנובעים בו. ובתוספתא יש אין הבור מתמלא מחוליתו אלא אם כן מושכין לו מים מצד אחר. ור"י פירש שאם תחפור מצד זה ותניח מצד אחר לא תמלא שמה שנותן כאן חסר כאן. כמו כן מה שנוטל מן העשירים יתחסר מן העשירים :