פסקי תוספות על מסכת ברכות דף ל״ז עמוד א

קריאת שמע של בית הכנסת עיקר מ"מ טוב לקרותה (כולה) לפני מטתו ובלא ברכה [וצ"ע דכולה אינו משמע בתוס']. ד"ה מאימתי: דף ב ע"א

זמן תפלת המנחה עד הערב ותפלת מעריב מפלג המנחה. בא"ד שם

הביננו להתפלל בשדה ולא בעיר: ד"ה היה לך דף ג' ע"א

פירוש יהא שמיה רבא: ד"ה ועונין יהא שמיה: שם

אין לדבר דברי תורה בתוך ד' אמות של מת. ד"ה אין אומרים: ע"ב

אין לאכול (תחלת) סעודה משהגיע זמן ק"ש של לילה עד [שיקרא ק"ש] ויתפלל. ד"ה וקורא: דף ד ע"ב

טעם על הפסוקים דקודם יראו עינינו ואותה ברכה למה נתקנה. ד"ה אמר ר"י: דף ד ע"ב ובדף ב' ע"א ד"ה מברך:

לסמוך גאולה לתפלה שחרית וערבית: ד"ה אמר ר"י: שם

שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר [אבל מילתא דקביע כגון ארון ותיבה מותר] ד"ה שלא: דף ה ע"ב

אין לעשות מלאכה בבקר קודם תפלתו [אבל לימוד מותר]. ד"ה אלא: שם

שלא לשום ראש או רגל מטתו בין מזרח למערב [כן פירש"י ובתוס' פי' דוקא כשישן עם אשתו]. ד"ה כל הנותן: שם

אין צריך להמתין לחברו בבתי כנסיות שלנו [כפר"ת. ור"י היה ממתין ונאה להחמיר אף לנו]. ד"ה המתפלל ובדף ב ע"א ד"ה מברך: דף ו' ע"א

צריך לקבוע מקום לתפלתו אפילו בחד בית הכנסת [לא נמצא כך בתוס' שלנו כ"א באשר"י סי' ז]:

מה פירוש של אחורי בית הכנסת. ד"ה אחורי: שם ע"א

פירוש מורידין הצדוקים. ד"ה ההוא צדוקי: דף ז ע"א

יחיד המתפלל בביתו יכוין להתפלל בעידן צלותא דצבורא. [כן מפורש בגמרא]: שם ע"ב

פי' דצריך ליכנס שני פתחים בבית הכנסת קודם שיתפלל. [דין זה באשר"י סימן ז']: [בתוס' רי"ח]: דף ח ע"א

אסור ללמוד בשעת הקריאה [אבל מי שתורתו אומנתו מותר כמו רב ששת] ד"ה רב ששת: דף ח ע"א

שנים מקרא ואחד תרגום ולא בלשון לעז ופסוקים בלשון תרגום. ד"ה שנים מקרא שם

פרשיות המועדות. [זה לפי גירסת הערוך פרשיות דכלה אשר דרשו אז מהלכות המועד והוא בתוספות רבי יהודה חסיד ע"ש]

פירוש כאלו התענה תשיעי ועשירי. ד"ה כאלו: דף ח ע"ב

השלמת פרשיות עם הצבור. [מזמן מנחת שבת ואילך עד שבת הבאה לאחר אכילה ומצוה מן המובחר קודם אכילה]. ד"ה ישלים: שם

פי' משיכיר את חבירו ברחוק ד"א. ד"ה אחרים: דף ט ע"ב

לכתחילה יכונו לקרות ק"ש סמוך להנץ החמה ואם לא קראו בההוא זמנא קורא עד שלש שעות ביום. ד"ה לק"ש כותיקין: שם

פי' דכל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום [היינו כותיקין]. ד"ה כל הסומך: שם

לא עשה ולא כלום מן התורה. יש לדקדק על סייג שהוסיפו חכמים על כל מצוה אף אם קיים עיקר המצוה כהלכתה בלא התוספת שהוסיפו חכמים הוה כאילו לא קיים כלום. [א"ה זה לא נמצא בתוס' ואפשר שדקדק כן לפי פירוש התוספת ודו"ק]. ד"ה תני רב יחזקאל: דף יא ע"א

ברכת התורה וברכת סוכה באיזה ענין פוטרים. ד"ה שכבר: שם ע"ב

פתח בדחמרא וסיים בדשכרא לחומרא. ד"ה לא לאתויי: דף יב ע"א

היה יודע שהוא יין וטעה בלשונו וכן בין י"ט לשבת בחתימת ברכתו. בא"ד: שם

פירוש ואמונתך בלילות. ד"ה להגיד: שם

היאך כורע במודים. ולא בתחלה או בסיום שאר ברכות [וצ"ל בר"ה וי"כ]. ד"ה כר"ע: שם ע"ב

המלך הקדוש והמלך המשפט וטעותו. ד"ה והלכתא: שם

וכן מה שהוסיפו בעשרת ימי תשובה וספקו. בא"ד: שם

[דין] ותן טל ומטר [כשמסופק אם אמרו]. בא"ד: שם

היאך כלולים עשרת הדברות בקריאת שמע. ד"ה בקשו: שם

בק"ש ובתפלה וכל מקום שאסור לדבר אסור גם כן בלשון הקודש. ד"ה ובאמצע: דף יג ע"א

בתפלה אין להשיב מפני הכבוד. בא"ד: שם

לקרות שמע בכל (לב) [לשון]. ד"ה וחכמים: שם

שמע ישראל עד אחד צריך כוונת הלב. ד"ה אמר רבא: ע"ב

מלת אחד וכוונתו [זהו מפורש בגמרא וברא"ש סי' ג]: שם

המתפלל בדרך צריך לעמוד בפסוק ראשון. ד"ה על לבבך: שם

מותר לענות קדושה באמצע ק"ש ולא בתפלת י"ח. ד"ה שואל: שם

ואיך יעשה כשיגיע שליח צבור למודים. בא"ד: שם

[דין] ברכת הלל אף כשאמר הלל בדלוג וברכת הלל בלילי פסח. ד"ה ימים: דף יד ע"א

דין טעימה בתענית יחיד. ד"ה או דילמא: שם

אם ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל. ד"ה במשכים: שם

כסות שאינו מיוחד אלא ליום אם לברך עליו בלילה: ד"ה ויאמר: שם ע"ב:

אם מותר לברך אציצית או אתפילין בין קריאת שמע לתפלה וחיובם בשעת קריאת שמע ותפלה. ד"ה ומנח תפילין: שם

שלא להדר אמיא בעידן ק"ש ותפלה ולילך ד' מילין כדי להתפלל במנין. ד"ה אמאן: דף טו ע"א

ליתן ריוח בין הדבקים ויתר דקדוקים. ד"ה בין הדבקים: ע"ב

קרא שמע וטעה וכן הלל ומגילה. ד"ה הקורא: דף טז ע"א

לא יעמוד במקום גבוה ויתפלל [היינו שעומד ע"ג כסא]. ד"ה לפי: שם

דין רחיצה וחפיפה בימי אבלו ורחיצת יולדת בימי אבלה. ד"ה אסטניס: ע"ב

וכן בתשעה באב וסיכה ביום כפור. בא"ד: שם

עד מתי נקרא אונן. ד"ה אנינות [והעיקר ברא"ש סי' ט"ו]: שם

העוסק בתורה שלא לשמה נוח לו שלא נברא [היינו כשלומד לקנטר]. ד"ה העושה: דף יז ע"א

יש לגרוס בתקיעות כי הם בזרוע עדיך באו. ד"ה והן: ע"ב

חתן חייב עכשיו בקריאת שמע ושלא יעשו מלאכה בתשעה באב. ד"ה רב שישא: שם

אונן פטור מברכות ואינו רשאי להכניס עצמו לחיוב בחול. ובשבת ויום טוב. יש חילוק ופלוגתא. ד"ה ואינו מברך. [א"ה זה החילוק בין י"ט לשבת אינו בתוספת כ"א ברא"ש סימן א' ואדרבא מתוספות מוכח דאין חילוק דאם כן מאי הקשו מסיפא דאיירי בשבת]: דף יח ע"א

לנהוג אנינות בחול המועד. בא"ד:

עד מתי נקרא אונן מי שמת בבית האסורים שתפסו מושל והיכא שאין מוטל עליו לקברו. בא"ד:

שק מלא ספרים או עצמות של מת מפשילן לאחריו וירכוב וספר תורה לפניו ובמקום לסטים מותר לרכוב עליהן. ד"ה וירכוב: שם

אם מסירין ציצית מטליתו של מת. ד"ה למחר: שם

מתי קטן חייב בק"ש ומתי חייב בתפילין. ד"ה וקטנים. דף כ ע"א

אם נשים חייבות בהלל ואם עונין אחריהן. ד"ה בתפלה: שם ע"ב

אינו יוצא בק"ש בהרהור. ד"ה ורב חסדא: שם

אם הוציא בפיו ולא השמיע לאזניו יצא. [דין זה ברא"ש סימן י"ד]:

מתפלל אדם כל היום פי' בספק אם התפלל אבל נזכר שהתפלל כבר פוסק. ד"ה ור' יוחנן: דף כא ע"א:

מצא צבור מתפללים מתי יתחיל להתפלל י"ח ואם הגיע ש"ץ למודים והוא מתפלל ושומע כעונה ואמן דהאל הקדוש ודשומע תפלה. ד"ה עד: שם ע"ב

אין יחיד אומר נקדש אבל עם החזן מתפלל קדושה משלם. ד"ה אין: שם

אין צריך טבילה לא לדברי תורה ולא לתפלה והטובל ליום הכפורים אי מברך הוי ברכה לבטלה. ד"ה ולית הלכתא: דף כב ע"ב

שהה כדי לגמור את כולה במגילה ושופר במקום דגברא חזי אינו חוזר לראש ואי לא חזי חוזר. ד"ה אלא לכ"ע: שם

המתפלל ומצא צואה במקומו תפלתו תועבה פירוש יחזור ויתפלל. ד"ה אע"פ: שם

[דין] היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו. ד"ה ממתין: שם

מותר להשתין בבית הכסא עראי ותפילין בראשו אבל בידו לא. ד"ה חיישינן: דף כג ע"א

שער באשה ערוה ולא בבתולות [ד"ז ברא"ש סימן ל"ז]:

אף בבית סגי בהרחקת ארבע אמות לאחוריו ולפניו מלא עיניו:

ממשמש בבגדיו ופירושו בשעת נפילה. ד"ה וממשמש: דף כד ע"ב

אם מותר לקרות ק"ש וצואה על בשרו תחת בגדיו. ד"ה פסק: שם

אם צריך להרחיק מצואת כלבים וחזירין ותרנגולין ההולכין בבית. ד"ה לית הלכתא: דף כה ע"א

[דין] בתי כסאות שלנו שהן בעומק. ד"ה ריח: שם

[דין] לבו רואה את הערוה. ד"ה והרי לבו: שם ע"ב

גרף של רעי של חרס או זכוכית. ד"ה גרף: שם

ספר תורה וחומש אם אין לו בית אחר עושה לו מחיצה עשרה ושאר ספרים סגי בכיסוי בעלמא. ד"ה ספר תורה: דף כו ע"א

תפלת מוספין כולי יומא אפילו משחרית. ד"ה תפלת השחר: שם

אין לבטל תפלת ערבית חנם. ד"ה טעה: שם

טעה ולא התפלל מוסף עבר יומו בטל קרבנו. ד"ה איבעיא להו: שם

טעה ולא התפלל יעלה ויבוא במנחה ולא אתה אחד אלא י"ח ברכות. ד"ה טעה: שם ע"ב

כשנותן שלום לרבו אומר שלום עליך רבי. ד"ה והנותן: דף כז ע"ב

מתפלל אדם של מוצאי שבת בשבת ואומר הבדלה על הכוס כשיש צורך מצוה. ד"ה צלי: שם

דין משיב הרוח ותן טל ומטר. ד"ה הא דאידכר: דף כט ע"ב

פסק רב אלפס דבעי לא עקר רגליו ורגיל לומר תחנונים. ד"ה א"ד: שם

תפלת הדרך מעומד עדיפא. ד"ה והיכא: דף ל ע"א

היה רוכב ישב במקומו ויתפלל וכן המהלך אינו צריך להפוך פניו למזרח. ד"ה הלכה כרבי: שם

בין שתי תפלות ישהה כדי הלוך ארבע אמות. ד"ה כדי: שם ע"ב

[למה] נהגו לומר פסוקי דזמרה ואשרי קודם תפלה. ד"ה רבנן: דף לא ע"א

אסור לשחות בסוף כל ברכה אבל באמצע יכול לשחות. ד"ה ומוצאו: שם

שכור אסור להתפלל ויכול לברך בה"מ אפי' מדומדם. ד"ה מכאן: שם ע"ב

העוסק בתפלה יכול לישב תוך ד' אמות של מתפלל. ד"ה מכאן שאסור: שם

דין עננו המתענה בשבת. ד"ה כל היושב: שם

[יש ב' ענייני] עיון תפלה. ד"ה כל המאריך: דף לב ע"ב

אם היה נחש מרתיע נגדו [פוסק וחוזר לתחלת ברכה]. ד"ה אבל: דף לג ע"א

אין להאריך בתפלה להוסיף על מטבע חכמים בשבח של הקדוש ב"ה אבל בתחנונים יוסיף. [ד"ז ברא"ש סימן טז]:

אמר פסוק וכפליה משתקין אותו. ד"ה אמר פסוקא: דף לד ע"א

אם נשתתק שליח צבור [באופנים]. ד"ה מהיכן: שם

ש"צ אם קורא כהנים ולענות אמן אחריהם. ד"ה לא יענה: שם

אם טעה באמצעיות ובהמלך המשפט או בג' ראשונות או אחרונות. ד"ה אמצעיות: שם

אם שכח לומר עננו: בא"ד

צרכי רבים שואלים בג' ראשונות וכן בג' אחרונות. ד"ה אל ישאל:

כרם רבעי נוהג אף בחוצה לארץ ודוקא כרם ומחללו על שוה פרוטה

ושוחקו ומטילו לנהר. ד"ה ולמאן: דף לה ע"א

אין לשתות יין מועט בערב פסח בערב כי אם הרבה. ד"ה טובא: דף לה ע"ב

השותה לרפואה אם מצטער בו פטור ואם נהנה חייב לברך. ד"ה כיון: דף לו ע"א

קמחא דחטי פוסק בה"ג שהכל. (ד"ה והלכתא) [בתוספות רי"ח]: שם

על כל גרעיני פירות מברך כמו על הפרי. ד"ה קליפי: דף לו ע"ב

אילן (הראוי לבנין) אי לא טעון קבא אי נמי מעולה בדמים לבנין [מותר לקוצצו זולת בשני שביעית]. ד"ה אין: שם

על בוסר שהוא פחות מפול הלבן ב"פ האדמה. ד"ה שיעורו: שם

זנגבילא פילפלין גירו"פלא בישין אין מברכין עליהן כלל. ד"ה ברטיבא: שם

על קני"לא בורא פרי האדמה על צוקר"ו ואגוז מושק"ט בורא פרי העץ: בא"ד

ברכות פנקוכין או אם עושין קמח לתוך תבשיל של פולים או שקדים אם לדבק או לסעוד. ד"ה כל: שם

פירוש בורא נפשות וחתימתה. ד"ה בורא: דף לז ע"א

בזמן שהפרוסות קיימות פירוש כשהלחם אין שרוי כל כך במים כו'. ד"ה אם: שם

הכוסס החטה מברך [ויש להחמיר שאין לאכול קליות וחטים שלוקות אלא בתוך הסעודה כשלא נתמעכו יפה]. ד"ה הכוסס: שם

פירוש תוריתא דנהמא [היינו כשאין המים מתלבנים מהפרורים שבתוכו]. ד"ה תוריתא: שם ע"ב

פירוש טרוקנין חייבין בחלה: [בתוס' רי"ח].

מגרמל"ן וקרפפלי"ן ופארטלא"ש וניליא"ש ואובלאי"ש [שם]:

פירוש מברכת המוציא ויש לבצוע בעשר אצבעות. ד"ה והלכתא: דף לח ע"ב

על ענינים שמשתנים על ידי בשול לגריעותא או למעליותא ועל נוי"ט (פי' אגוז מטוגן בדבש) בורא פרי העץ. ד"ה משכחת: שם

ברכה שלפניו אפי' כל שהוא ולאחריו צריך שיעור אבל בריה אין צריך שיעור. ד"ה בצר: דף לט ע"א

פירוש מדורמסקין [הוא מין כרוב]: ד"ה דורמסקין: שם

אין לנו הסיבה אלא בפת הלכך כל אחד מברך לעצמו הן בפירות הן ביין אפילו ברכה שלפניו. ד"ה נתן: שם

איזה מין מוקדם לברכה: ד"ה חביב: שם

שיחתוך ואחר כך יברך בחול ולא בשבת. ד"ה והלכתא: שם ע"ב

אם ברך על הפת ונפל מידו. בא"ד ועל כל ברכה לבטלה אומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד: [בא"ד] [ד"ז ברא"ש סימן כ]:

פתיתין גדולים ושלמות קטנות. ד"ה מברך: שם

של חטים פרוסים ושל שעורים שלמים או שניהם ממין אחד ואחד יפה מחברו או אחד מפת ישראל. ד"ה אבל: שם

בציעת ליל פסח. ד"ה הכל: שם

היכא דשח בין ברכת המוציא לאכילה או בין בורא פרי הגפן לשתייה בין ברכה לשחיטה. ד"ה הביאו: דף מ ע"א

[אף אנו] אין רשאין לבצוע עד שיביאו לפניו מלח או לפתן אז יברך. בא"ד:

על בירביר"ן ואירביר"ן בורא פרי העץ [ד"ה איתיה]: שם

כל ברכה שאין עמה מלכות [אינה ברכה]. ד"ה אמר אביי: שם ע"ב

(מבושלים במים) [בושלי כמרא. בתוספות ר"י חסיד: שם]

כל מיני פירות איזו מהן מוקדם לברכה. ד"ה אבל וברא"ש סי' כה: דף מא ע"א

פת הבאה בכסנין. ד"ה אלא. ודברים שבתוך הסעודה ולאחר הסעודה: ד"ה הלכתא: שם ע"ב

מים ושאר משקין כעין מים אין לברך בתוך הסעודה. ד"ה א"ה: שם

משאמר הב לן ונבריך ודין אפיקומן. ד"ה אתכא: דף מב ע"א

ברכת המוציא בשנים אחד פוטר את חבירו אם ישבו. ד"ה הסבו: שם

יין שלפני המזון (אין) [אימתי] פוטר יין שבתוך המזון וחלוקיו. ד"ה ור"ש: שם ע"ב

יין בתוך הסעודה והטוב והמטיב אם אחד פוטר לחברו. היאך יוצאים בהבדלה בעמידה. ד"ה הואיל: דף מג ע"א

חתימה מעין שלש על יין ואם אכל תאנים ודייסא ושתי חמרא. ד"ה על העץ: דף מד ע"א

ואם מזכיר בשבת ויו"ט ור"ח מעין המאורע במעין ג': בא"ד

אין צריך לברך לשמור חקיו בסלוק תפילין. ד"ה ולבני: שם ע"ב

השותה מים או שאר משקין לרפואה ד"ה דחנקתיה: דף מה ע"א

המודר הנאה מחברו או ג' מודרים וכן הנזהר מפת של עכו"ם. ד"ה אכל טבל: שם

שנים שאכלו מצוה לחלק בברכה שלאחריה ולא בברכת המוציא. ד"ה אם רצו: שם

[אם] נשים יוצאות בברכת המזון אע"פ שאין מבינות. ד"ה שאני: שם ע"ב

[דין] נשים מזמנות לעצמן (אם רצו). בא"ד: שם

השומע ברכת הזימון (או ברכה אחרת) מה יאמר. ד"ה רב זביד: שם

לדידן דליכא חשש דפועלים יאמר בלחישה אמן דבונה ירושלים. ד"ה ר"א: שם

יחיד יברך ברכת הזן. ד"ה עד היכן: דף מו ע"א

עד היכן אחד מפסיק לשנים: בא"ד

ברכות המתחילות או מסיימות בברוך. ד"ה כל הברכות: שם

יחיד שהפסיק לשנים חוזר לראש. ד"ה להיכן: שם ע"ב

המברך יחזור ויאמר ברוך וכו': בא"ד

אחד מן השוק שקראו לזמן והלך לו וחזר להיכן יתחיל בא"ד

אין מכבדין בדרכים [אם לא יצאו מתחלה כאחד] ד"ה אין: שם

א"צ לשפוך מכוס של ברכה לשאר כוסות וא"צ להמתין עד שישתה המברך היכא דכל אחד כוסו לפניו וכן בברכת המוציא. ד"ה אין מסובין: דף מ"ז ע"א

אנו מזמנין על עם הארץ. ד"ה אמר ר"ה: שם ע"ב

אף יום טוב שני דוחה אבלות. ד"ה מצוה: שם

קטן פורח [תוך י"ג שנה] אין עושין אותו סניף לתפלה ולא לברכת המזון עד שיביא שתי שערות. ד"ה ולית הלכתא: דף מח ע"א

שנים אכלו פת ואחד ירק ודין להשלים לעשרה אפי' איכא שלשה דשתו מצטרפין. ד"ה תשעה: שם

אי אומר בשבת רחם או נחמנו ואומר בשבת רענו זוננו כו'. ד"ה מתחיל: שם ע"ב

בסעודה שלישית אם שכח של שבת צריך לחזור אבל לא בסעודה רביעית. ד"ה אי בעי: דף מט ע"ב

בעשרה אם רוצה להזכיר על המזון שאכלנו כו'. ד"ה אמר: דף נ ע"א

שמש מצרף אפילו בשני בתים וכן בבית חתונה. ד"ה שמש: ע"ב

מותר לסמוך קערה בפת היכא דלא ממאיס. ד"ה כמאן: שם

אסור לאכול עם האוכלין אלא א"כ אוכלן בבת אחת: בא"ד

כשזורקין חטים בבית חתן יזרקום במקום נקי. ד"ה ולא: שם

ד' דברים נאמרו בכוס [ובכוס בה"מ יש להחמיר בכולן]. ד"ה אין: דף נא ע"א

שטיפה מבחוץ והדחה מבפנים אבל אם אין בו שיורי כוסות לא צריך ד"ה שטיפה: שם

לא ישיח המברך וכן שאר המסובין בשעת הברכה אי לאו הכי אפילו דיעבד לא יצא ד"ה אין מסיחין: שם ע"ב

טעם דבקדוש והבדלה מברך תחלה איין ובבה"מ בסופו ד"ה ור"י: דף נב ע"א

טעמו פגמו היינו בברכת המזון או קדוש והבדלה דבעי כוס ולא לגבי ברכת נהנין. ד"ה טעמו: שם

לדידן אין מים אחרונים מעכבין אבל אנשים מעונגים הרגילים בכך צריכין ליטול קודם ברכת המזון. ד"ה והייתם: דף נג ע"ב

דוקא משלשים יום לשלשים יום [מברך ברכת הראיה]. ד"ה הרואה: דף נד ע"א

כל הני ברכות צריכות שם ומלכות: שם

על הנהרות מברך ודוקא אותן דכתיבי כמו חדקל ופרת. ד"ה על: שם

כל אדם מברך אניסו אף על פי שאינו ניכר מתוך המקום. ד"ה אבני: שם ע"ב

גומל חסדים נוהגין לברכו אחר קריאת התורה. וחולה שמוטל במטה [ודוקא]. ד"ה ואימא: שם

על הברקים אין לברך בכל פעם כי אם לאחר פזור העבים: [דין זה ברא"ש סימן י"ג]:

מנהג חלמא טבא. ד"ה שב זימנין: דף נה ע"ב

אין אנו מברכין על עכו"ם ברוך שנתן ארך אפים. ד"ה הרואה: דף נז ע"ב

הרואה חבירו לאחר שלשים יום מברך שהחיינו ודוקא בחביב עליו ושמח לראותו. ד"ה הרואה: דף נח ע"א

על הרוחות שכחו וגבורתו מלא עולם ודוקא אם באים בזעף אבל באים בנחת אומר ברוך עושה מעשה בראשית. ד"ה על: דף נט ע"ב

על הקשת אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הנאמן בבריתו וקיים בשבועתו וזוכר הברית ואינו חותם בברוך. ד"ה הלכך: שם

ברכת הטוב והמטיב ויין חדש וישן ולמה אין מברכין כן אבשר ופת. ד"ה הטוב: שם ע"ב

על מלבושים חדשים מברך שהחיינו ודוקא חשובים ואפי' קנה וחזר וקנה כיוצא בהן. ד"ה ור"י: שם

ברכת תפילין היכא שסח או אין לו אלא אחת. ד"ה אשר: דף ס ע"ב

ר"ע אוסר בכל מקום לפנות בין מזרח למערב ומפרש בירושלמי ובלבד שאין שם כותל. ד"ה ר"ע: דף סא ע"ב