תלמוד בבלי - מסכת ברכות · דף ל״ג עמוד ב

הלכתא מאי - המבדיל בתפילה צריך שיבדיל על הכוס או לא:

ביום טוב שחל להיות אחר השבת - שאין מתפללין אתה חונן:

ה"ג הלכה מכלל דפליגי ולא פליגי והא פליגי רבנן אימר דפליגי רבנן בשאר ימות השנה בי"ט שחל להיות אחר השבת מי פליגי והא פליג ר"ע אטו כל השנה מי עבדינן כר"ע דהשתא נעביד וכו' - והכי פריך א"ל רבי זירא הלכה מכלל דפליגי בתמיה ופריך הגמרא ולא פליגי והא פליגי רבנן וכו':

והא פליג ר' עקיבא - לומרה ברכה רביעית לעצמה ואצטרי' למימר הלכה כר"א לאפוקי מדר"ע:

אטו כל השנה כולה מי עבדינן כר"ע דהשתא נעביד כותיה - דאצטריך למימר הלכה כר"א:

הלכה - מ"ד הלכה דרשינן לה בפרקין ומ"ד מטין מדרש לא דרשינן ברבים אבל אורויי מורינן ליחיד לעשות כר"א בי"ט שחל להיות בא' בשבת ומ"ד נראין אורויי נמי לא מורינן ואי עביד לא מהדרינן עובדא:

מודים - חכמים לר"א בי"ט שחל להיות אחר השבת:

נקוט דר' חייא בר אבא בידך - שהוא מדקדק בלשון רבו וקובע בו סימנים שלא יתחלף לו נראין במטין או במודים: כרחבא - שהיה מדקדק בלשון רבו ואומר סטיו כפול היה ואע"פ שבלשון משנה קורהו אצטבא בפסחים ובסוכה על גב האצטבא הוא דקדק בלשון רבו ולא אמר אצטבא כפולה היתה יש פותרין הא דרחבא מדאמר ר' יהודה דדייק ספיקי דרבוותיה אי מדרבי יהודה אי מדרב יהודה וקשיא לי בגוה טובא חדא דרחבא לא ראה רבי יהודה מימיו לא רבי יהודה ברבי אלעאי ולא ר' יהודה נשיאה ועוד כולהו אמוראי נמי דייקו לומר דבר בשם אומרו ועוד ליכא למימר מהא דדייק לישנא דשמעתא אלא ספיקי דרבוותא:

סטיו כפול - אצטבאות זו לפנים מזו בהיקף עגול לישב שם:

לא האי ידענא כו' - לא נראין ולא מודים ולא מטים:

ותודיענו - לומר במקום ותתן לנו ולכשיגיע בין קדושת שבת לקדושת י"ט וכו' הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך יאמר ותתן לנו ה' אלהינו מועדים לשמחה וכו' ומסיים מקדש ישראל והזמנים:

מתני' האומר - בתפלתו: על קן צפור יגיעו רחמיך - אנשים שהיו מראים עצמם כמתכונים להעמיק בלשון תחנונים ואומרים רחום וחנון אתה ועל קן צפור יגיעו רחמיך שאמרת לשלח את האם או שאומר על טוב שאתה עושה לנו יזכר שמך או שאומר מודים מודים משתקין אותו:

גמ' שמטיל קנאה - לומר על אלה חס ולא על שאר בריותיו: מדותיו - מצותיו והוא לא לרחמים עשה אלא להטיל על ישראל חקי גזרותיו להודיע שהם עבדיו ושומרי מצותיו וגזרות חקותיו אף בדברי' שיש לשטן ולעכו"ם להשיב עליהם ולומר מה צורך במצוה זו:

ורבה נמי לחדודי לאביי הוא דבעי - שישיב לו מה שהשיב:

אי לאו דאמרינהו משה - האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י׳:י״ז): ותקנינהו בתפלה - כשהתפלל עזרא על מעל הגולה בספר עזרא (נחמיה ט):

הכל בידי שמים - כל הבא על האדם ביד הקב"ה הוא כגון ארוך קצר עני עשיר חכם שוטה לבן שחור הכל בידי שמים הוא אבל צדיק ורשע אינו בא על ידי שמים את זו מסר בידו של אדם ונתן לפניו שני דרכים והוא יבחר לו יראת שמים:

מילתא מילתא ותני לה - כל תיבה ותיבה חוזר ושונה מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה שאין זה דומה למקבל עליו שתי מלכיות אלא למתלוצץ אמר פסוק שלם ותני ליה משתקינן ליה דמחזי כשתי רשויות:

גמ' אלא מטין אתמר. עיין תשובת דבר שמואל (סימן קיד):

במתני' האומר על קן צפור. ע' זוה"ק פ' אמור על פסוק אדם ובהמה תושיע ה'. ובמדרש רבה פרשת כי תצא (פ"ו):

גמרא אלא מטין אתמר דאתמר כו'. עי' בס' שע"ח שער י"א אות כ"ג מש"כ בסוגיא זו אך ק"ל דהא בדאתמר דמייתי ליכא למ"ד דריו"ח אמר מטין אשר מפני כן נראה דהגיה הגר"א ז"ל אתמר תחת דאתמר ולענ"ד ה"נ רק להפוך הגי' ושכצ"ל ריב"א אמר משום רבינו הלכה וריו"ח אמר מודים וא"ל (פי' משמי' דריו"ח) מטין ורחב"א אמר ג"כ משמי' דריו"ח נראין וכ"נ לי מלשון רש"י בד"ה נקוט דרחב"א בידך וכ"מ קצת עוד בד"ה לא האי ידענא:

אטו כל השנה כולה מי עבדינן כרבי עקיבא דהשתא ניקום ונעביד. כתב רבנו האי גאון ז"ל: ואמרו שבא"י עדיין חותמין אותה ברכה רביעית בפני עצמה, ומיהו אנן הא תקינו לן רב ושמואל מרגניתא בבבל ותודיענו.

הני תלת דאמרינן אי לאו דאמרינהו משה רבנו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה לא הוו יכולין למימרא להו. כתב רב האי גאון ז"ל דהני מילי בתפלה שאין מקלסים בתפלה יותר מדאי, אבל בחוץ מן התפלה כל זמן שאינו טועה יקלס.

לא קשיא הא דאמר מילתא ותני לה, הא דאמר פסוקא פסוקא ותני לה. פירש רב האי גאון ז"ל דפסוקא פסוקא מגונה הוי שתוקי לא משתקינן ליה, אבל מילתא מילתא סלוקי נמי מסלקינן ליה. ונראה שפירש כן משום דמילתא מילתא הוי כמודים מודים, אבל שאר המפרשים פירשו בהיפך.

אמר מודים מודים משתקין אותו - ירושלמי הדא דתימא בצבור אבל ביחיד תחנונים הם:

אמר פסוקא פסוקא וכפליה - פי' בקונטרס משתקין אותו דמחזי כעושה ב' רשויות ובה"ג ובפר"ח מפרש איפכא פסוקא אין משתקין אותו מיהו מגונה הוי אך לשון הגמרא לא משמע כפי' ואותן בני אדם שאומרים ב' או ג' פעמים שמע ישראל ביוה"כ משתקין אותם לפירש"י ולפר"ח מגונה מיהא הוי או שמא אין לחוש רק כשקורא ק"ש בעונתה ומקבל עליו עול מלכות שמים ומ"מ טוב שלא לומר אך מה שאומרים ה' הוא האלהים ז' פעמים ביוה"כ ויום ערבה כנגד ז' רקיעים משבחים לבורא שהוא דר למעלה מז' מנהג כשר הוא וגם מצינו בקרא שתי פעמים ה' הוא האלהים גבי אליהו (מלכים א י״ח:ל״ט-מ׳):