תלמוד בבלי - מסכת ברכות · דף י׳ עמוד ב

אבי אבא שחפה את ההיכל - שלמה:

שגנז ספר רפואות - כדי שיבקשו רחמים:

גירר עצמות אביו - לפי שהיה רשע בזהו ולא נהג בו כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במטות זהב וכסף:

סתם מי גיחון - מי שלוח בדברי הימים (ב לב) ולמה כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות ולא זהו גיחון הנהר הגדול דההוא לאו בא"י הוא אלא מעין קטן הוא סמוך לירושלים שנאמר והורדתם אותו אל גיחון (מלכים א א׳:ל״ג) ומתרגמינן ותחתון יתיה לשילוחא: עבר ניסן בניסן - קס"ד משנתקדש החדש לשם ניסן נמלך לעבר את השנה ועשאו אדר כמו שנאמר בדברי הימים (ב ל) ויועץ המלך (חזקיהו) לעשות הפסח בחדש השני:

ביום שלשים של אדר - ואע"פ שלא נתקדש החדש שעדיין לא באו עדים:

התולה בזכות עצמו - שאומר בתפלתו עשה לי בזכותי כגון חזקיהו שאמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך וגו':

פרועה - מגולה שניטלה תקרה שלה:

הרוצה להנות - משל אחרים: יהנה - ואין איסור בדבר: כאלישע - כמו שמצינו באלישע שנהנה: והרוצה שלא להנות - משל אחרים: אל יהנה - ואין בדבר לא משום גסות רוח ולא משום שנאה: כשמואל הרמתי - כמו שמצינו בשמואל הרמתי שלא רצה להנות: כי שם ביתו - לעיל מיניה כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וכי איני יודע ששם ביתו אלא אכולהו מקומות דקרא דלעיל מיניה קאי שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי בית עמו ואהל חנייתו שלא להנות מן אחרים:

בהוד יפיה - בדדיה:

תפלה לעני - דרך עניות:

יכוין את רגליו - זו אצל זו: ורגליהם רגל ישרה - נראין כרגל אחד:

מתני' יטה - על צדו: יעמוד - דכתיב ובקומך: בשכבך - דרך שכיבה:

כדרכו - או בקימה או בשכיבה או בישיבה או מהלך:

גמ' מאי קיר. ירושלמי [ברכות פ"ד] ופ' חלק ושם איתא עוד דרשות בזה:

שם כל המארח ת"ח. עי' יומא ע"א א ובכתובות קה ב:

במשנה והטיתי כו'. עי' תוס' יבמות יד א ד"ה לא עשו:

בתר"י ד"ה ואע"פ כו' דפשטיה דקרא על אמ"ה.תמוה לי הא אמ"ה נפקא מקרא אחרינ' דלא תאכל הנפש עם הבשר, כדאיתא בחולין (דף קב), ובסנהדרין (דף סג) דרשינן מנין לאוכל מן הבהמה קודם שתצא נפשה דהוא עובר בל"ת, ת"ל לא תאכלו על הדם, והיינו בחותך כזית בשר אחר שחיטה בעת הפרכוס, דצריך להמתין מלאכול עד שתצא נפשה לגמרי, עי' רש"י חולין (דף לג ע"א) אבל על אמ"ה לא קאי:

[במשנה א"ל כדי כו' שעברת ע"ד ב"ה. עי' תור"ע שהתפלא על הרמ"א בתשובה שלא הביא דברי הרא"ש כו' א"כ ממילא לק"מ כו'. ואנכי אתפלא גם עליו שלא הביא מתר"י שכתבו שם להדיא כדברי הרא"ש על ישוב הסתירה הלזו בעצמה] :

מאי והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאולה לתפלה. לפי שבעסק תפלה היה עסוק כלומר זכרני בתפלה זו בשכר תפלותי שהיו כתקנן:

כל התולה בזכות עצמו וכו'. עד וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי, וכתיב בסופיה ואותך אציל מיד מלך אשור ששגר לו הקב"ה שלום. מר הוא לו שלא עשה בזכותו:

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה. תיובתא דרב חסדא. וא"ת ולסבר' דרב חסדא מאי קמ"ל מתניתין שלא הפסיד כאדם שקורא בתורה שזה דבר פשוט הוא. ויש אומרים דקמ"ל דאע"ג דפשע ולא קרא בעונתה לא חשיב כמזכיר עון כשקורא שלא בעונתה אלא הרי הוא כקורא בתורה:

הקורא מכאן ואילך וכו'. וכתב רבינו האי גאון ז"ל ואף כל שעה רביעית אף ע"פ שאין עונתה מברך שתי' לפניה ושתי' לאחריה. ומשמע מדבריו דלאחר ד' אינו מברך ונסיב לה כר' יהודה דאמר תפלת השחר עד ד' שעות. אבל ר' יצחק ז"ל פירש אפילו עד [חצות] דהוא זמן תפלה לתנא קמא:

גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מהעוסק בתורה - תימה אפ' תפלה נמי דהא אמרינן פ"ק דשבת ( ד' יא.) כגון אנן מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה. וי"ל דהכי קאמר יותר מהעוסק בתורה פעם אחרת שלא בשעת ק"ש. אבל העוסק בתורה בשעת ק"ש לא מיירי ואפ' בתפלה פוסק: