פסקי תוספות על מסכת ביצה דף י״א עמוד ב

מוקצה [דב"ח] חמיר מגרוגרות וצמוקים ולא יטול יונים אא"כ נענע מבעוד יום. ד"ה דילמא: דף ב ע"א

מגביהין מעל השלחן קליפין הראויין לבהמה. ד"ה מגביהין:

מעות שעל גבי הכר מנערו כשצריך לגופו אבל לצורך מקומו מטלטל עמו ובמניח ונעשה בסיס לדבר האסור היינו כשמניחו להיות שם כל השבת אבל הניח לפי שעה לא. ד"ה וב"ה:

רבי שמעון מודה במוקצה מחמת חסרון כיס. ד"ה אין: ע"ב

נר שכבה מותר דיושב ומצפה: בא"ד

הכנה לא שייך אלא בדבר חדש כעין ביצה. ד"ה והיה:

דבר שמלאכתו לאיסור דשרי לצורך גופו ומקומו (לטלטל) [מותר להוליכו] לכל מקום שצריך לו. ד"ה אבל: דף ג ע"ב

חמץ אחר הפסח [אסור] בהנאה אבל בטיל שלא במינו:

דבר שיש לו מתירין בטיל בדבר מעורב ולהכי יש מתירין תרנגולת שנמצא בה חטה בפסח וכן פשטיד"א שנלושה מביצה שנולדה ביום טוב. [עי' הגהות אשר"י סימן א]:

תרומה עולה באחד ומאה וצריך להרים אחד מה שאין כן בשאר אסורי הנאה:

לא אמרינן יוליך הנאה לים המלח כי אם בע"ז דתופסת דמיה:

לא אמרינן [בלשעבר מגו] דאתקצאי לבין השמשות דשמא יום הוא. ד"ה נימא: דף ד ע"א

ונויי סוכה דאסורי מצוה [נינהו אמרינן מגו דאתקצאי לשעבר ואסורין] עד מוצאי יום שני [של י"ט אחרון]: בא"ד

אין מבטלין אסור לכתחלה (מדאורייתא אלא מדרבנן) [בדאורייתא אלא בדרבנן] בדבר שאין לו עיקר. ד"ה ותנן: שם ע"ב

ב' ימים טובים של גליות נולדה בזה מותרת בזה ומכל מקום אין מבדילין דלא ליתי לזלזולי:

היכא דלא אפשר מביאין מוסף אחר תמיד של בין הערבים. ד"ה ונתקלקלו: דף ה ע"א

חרמות שהיו עושין הקהל לזמן קבוע אין צריך התרה לאחר אותו זמן. ד"ה כל:

הקדש שוה מנה יכול לחלל לכתחלה בזמן הזה על שוה פרוטה. ד"ה ובקש: שם ע"ב

אין חופרין כוכין במועד להיות מזומנין כשיבאו מתים או למת שאינו מפורסם והאידנא כולם מפורסמי' ומותר לעשות להם כל צרכן ואפילו ביום טוב שני דליכא חברי ואין צריך מנין אחר להתירו ומים מגולין אסורין משום נחש והשתא שרי' ושאינו קובר מתו עובר משום בל תלין. ד"ה והאידנא: דף ו ע"א

אחד שלווהו קרוביו חוץ לתחום וכעס רבינו תם עליהם: בא"ד

כל הנאכל כמו שהוא חי שרי לדידן משום בשולי עכו"ם: בא"ד

אין שוחטין ולד במעי אמו כמו שאין שוחטין בלילה לכתחלה. ד"ה וכי:

ביצת נבלה [אפילו] שכמוה נמכרת בשוק אסור. ד"ה ביצים: שם ע"ב

ביצה שנמצאת בתרנגולת בלא קליפה (אסור) [מותר] לאכלה בחלב: בא"ד

מותר לקנות ביצים מן הנכרי בלילי יום טוב ראשון:

מסלקין אפר כירה ביום טוב ראשון לאפות בו אף על פי שאין ראוי לצלות בו ביצה ומוקצה טלטולו מותר משום שמחת יום טוב. ד"ה אמר: דף ח ע"א

בירושלמי שחט מותר [לכסות באפר] אפילו הוסק ביום טוב משום מצות כסוי: בא"ד

מותר לכסות דם באפר ולא אמרי' ששורף לדם:

גלגל עיסה מעי"ט מפריש חלתה ביום טוב אבל נגמר לישתה לא אלא ישייר חתיכה גדולה ויפריש אחר יום טוב ממנה מעט ובמצות יצרפן לסל. ד"ה גלגל: דף ט ע"א

מותר לצוד יוני שובך שלא פרחו. ד"ה אין: שם

מותר לטלטל סולמות קטנים ולא גדולים [ודוקא] בשבת שרי ולא ביום טוב שמוליכו לרשות הרבים. ד"ה מאי: שם ע"ב

צריך להכין אפר כיסוי דאפילו עפר תיחוח לא שרינן אלא בדקר נעוץ. ד"ה אמר:

תרנגולת העומדת לאכילה אינה צריכה הזמנה:

לצלי לא בעי מליח אלא שנהגו בו למלחו ותרנגולת שלמה צריכה מליחה. ד"ה ושוין: דף יא ע"א

רגילין להערים ולמלוח ואוכלין קצת מן תרנגולת כמו הכבד אבל לאחר אכילה לא. ד"ה מערים: שם ע"ב

מותר להוציא קטן לטייל בו כמו שמשחקים בכדור [בר"ה] ואין להוציא סכין ומפתח בלי צורך יום טוב. ד"ה (טלטול) [ה"ג רש"י]: דף יב ע"א

מפתח שרי כשיש בו צורך אוכלים. (בא"ד):

ספק אם צריך לערב חצרו:

מוליכין מתנות לכהן ברגילין לאכול אצלו דוקא דאין דרך לאכול פירות בבית חברו. ד"ה אין: שם ע"ב

מוללין מלילות לרכך חטין אבל לא להשיר הזרע דהוי דישה. ד"ה ואם: דף יג ע"ב

אסור לתלוש הקטניות מן השבלין ואם נתלשו מערב שבת קולפם מקליפתן החיצונה: בא"ד

מנפח מיד ליד בין קשרי אצבעותיו. ד"ה כיצד:

תבלין ופלפלין נדוכין במדוך של אבן ביום טוב ובשבת אקתא דסכינא חדא חדא. ד"ה ב"ה: דף יד ע"א

מלח של ים צריך שנוי מלח העשויה בידי אדם אין צריך שנוי: בא"ד

כל הנדוכין נידוכין כדרכן לבד ממלח דצריך שנוי להטות מעט. ד"ה איכא:

וילון אסור לעשות מכלאים. ד"ה מפני: שם ע"ב

כשנשאו הפרכת במדבר נשאו להצניע הכלים לתוכו: בא"ד

לבדין הקשין מותרין אפילו ללבוש. ד"ה אלא: דף טו ע"א

ומזי"ל שיש בתוכן גיזי צמר (תופרין) [צ"ל מותרין] אבל בגדי צמר בתוכן אסורין: בא"ד

הא דתנן עשה שבתך חול היינו בנוטל צדקה. ד"ה לוו: שם ע"ב

להוצאת בניו לתלמוד תורה ולהוצאת יום טב אם הוסיף מוסיפין לו ד"ה כל: דף טז ע"א

יש להזכיר דראש חדש בראש השנה לומר מלבד עולת החדש ושני שעירים. ד"ה איזהו:

נכרי שמלח דגים קטנים ובשלן מותרין דאמליחת נכרי לא גזרו ואפילו נאכלים על ידי מליחה. ד"ה דגים: שם ע"ב

אובלייא"ש הנילושים בביצים של נכרים מותרים. ד"ה קמ"ל:

אוכלין הביצים אף בלא בדיקת דם ומה שבודקין כשמשימין ברוטב חומרא בעלמא ואם לא בדקו מותרין: בא"ד

פשטיד"א דגי' שאפה הנכרי אין להתיר ויש קולפין הפת מן השומן והדגים ואוכל: בא"ד

אובלאיי"ש דקבע סעודתיה עלייהו מברכין המוציא: בא"ד

יום טוב בערב שבת אין מערבין כלל. ד"ה רבי: שם

יום טוב שחל להיות בשבת אומר מקדש השבת ישראל והזמנים. ד"ה אין: דף יז ע"א

בשכיב מרע התירו להקנות רשות בשבת וגם לגרש אבל (בדין) [בריא] אין מגרשין ולא מקדשין [אף] ביום טוב. ד"ה מאי:

מי שלא הניח עירובי תבשילין מקנה קמחו לאחרים. ד"ה אי:

מותרין לבשל בקדירה אחת להוסיף אף שלא לצורך בלא עירובי תבשילין. ד"ה ובלבד: שם ע"ב

צריכין שני תבשילין פת ותבשיל וכן עמא דבר. ד"ה אמר:

נדה מערמת וטובלת בבגדיה דשרייתו לא זהו כבוסו דהוי דרך טנוף לכך מנגבין ידים במפה בשבת. ד"ה מערמת: דף יח ע"א

מדיחין כוסות וקערות בשבת. (ד"ה ושוין ע"ב):

מי שידיו מלוכלכות בטיט רוחצן ביום הכפורים וכן בכ"מ לכלוך ושאר הגוף אסור:

בזמן הזה אין טובלין אפילו הנשים ביום הכפורים ובתשעה באב אלא מערב תרחץ ותחוף כדי שתסרוק שערה וחופפת מעט למוצאי יום הכפורים ותשעה באב דבעינן חפיפה סמוך לטבילה. ד"ה כל: שם ע"ב

אסור לבקע עצים בקועים דקים כטחינה:

אמר תנו מנה לפלוני ולנסיב ברתי חייבין לתת לו אף אם לא יקחנה אבל אם אמר לנסיב ותנו לא. ד"ז בגמרא: דף כ ע"א

עיסה שיש לעובד כוכבים חלק בה לא יאפה הישראל רק את שלו אבל בני חילא לא. ד"ה חזינן: דף כא ע"א

אין להביא לעזרה בהמה של חולין:

אין להכין לצורך כלבים ביו"ט. ד"ה הני: שם ע"ב

אין לעשות מלאכה לצורך עובד כוכבים כמו בישול אבל טירחא בעלמא ליתן לפניו מזונות לא: בא"ד

אין לעשות צרכיו בפת [מה שהיה יכול לעשות מעיו"ט]. ד"ה עושה:

מחמם מים לרגליו ולא לכל גופו. ד"ה לא יחם:

צריך להזכיר בעירוב תבשילין יהא שרי לאפויי ולבשולי ולאטמוני ולאדלוקי. ד"ה ומדליקין: דף כב ע"א

מנורה של חוליות אסור להחזירה אבל כולה מחוברת מותר. ד"ה וב"ה:

המסתפק מן הנר אסור משום מכבה. ד"ה והמסתפק:

נר של שעוה מותר לחתוך ממנה על ידי אש ולא בסכין. בא"ד:

מותר להסיר הפחם אחר שכבה. ד"ה קנבא:

חבילי עצים בוערים נוטל אחד שלא אחז בו האור:

לתקן מכשירי אוכל נפש אין מורין להתירו אבל תשמיש אוכל נפש אסור. ד"ה ההיא:

לכחול עיניו מנכרי הוי מסייע ואין בו ממש. דין זה בגמ':

ביום טוב של ר"ה ביצה אסורה דנולדה בזה אסורה בזה. ד"ז [שייך] לעיל דף ה ע"ב ד"ה מי:

מותר לעשות פתים גדולות וחלות גדולות. ד"ה דנפישא: דף כב ע"ב

אסור לכבד הבית אלא בית המטות ביו"ט ולא בשבת ולרבנן מותר. ד"ז בגמרא:

אין לעשות הבערה שלא לצורך יום טוב וכן נר לבטלה. ד"ה ע"ג: דף כג ע"א

מקרדין בהמה ביום טוב במגררת של עץ דאין עושה חבורה ושל ברזל כעין שלנו אסור. ד"ה ושלש:

אריג לא שייך בעץ אלא בצמר או בפשתים. ד"ה משום: שם ע"ב

עגלה קטנה שלומד הקטן ללכת בה טמאה מדרס. ד"ה עגלה:

אין ליתן מזונות לפני דגים וכן לפני חיות בביברים ולא לפני יוני שובך ביום טוב וכל דבר האסור לצוד. ד"ה ואין: שם

נכרי שהביא דורון לישראל ויש במינו במחובר אסור עד מוצאי יום טוב שני אבל בא מאליו או לצורך עצמו או לישראל אחר ביום טוב ראשון מותר בשני בכדי שיעשה שיתלוש ויביא משם ובדגים כדי לפרוס מצודה ויצוד ויביא שם וצ"ע בקופה מלאה פירות אם צריך להמתין בכדי שיתלוש באדם אחד או בכמה בני אדם. ד"ה ולערב: דף כד ע"ב

בפרק בכל מערבין פי' דאין צריך כי אם תלישה וצידה ולא הבאה: בא"ד

(הנאה) הבא לאדם מחוץ לתחום ואין [במינו] במחובר מותר בלא כדי שיעשה ודבר ספק מותר: בא"ד

קונין הפקר בהגבהה או בהבטה שמתעסק בו. ד"ה המקושרין: דף כה ע"א

אין הסומא יוצא במקלו דעביד לתרוצי סוגיא: ד"ז בגמרא שם ע"ב

השוחט בכור ואח"כ הראה מומו אסור. ד"ה בכור: שם ע"ב

אין מוקצה לחצי שבת לענין טלטול אלא לענין אכילה. ד"ה אלא: דף כז ע"א

אין הלכה כרבי מאיר במעוברת חבירו: בא"ד

לא יאמר לטבח הריני עמך בסלע אלא הריני עמך למחצה. ד"ז בגמרא: שם ע"ב

תנור וכירים חדשים שיש בהן עפר ואבנים אסור לגרפן. ד"ה גריפת: דף כח ע"ב

אין למדוד כדי ליטול חלה בעין יפה כיון שנשרפה החלה ובפסח מוסיפין או פוחתין. ד"ה שמואל: דף כט ע"ב

אין לרקד בתחלה ע"י שנוי אם לא נרקד תחילה פעם אחרת. ד"ה אגבא:

לוקח מחנוני הרגיל אצלו ואפילו הוא נכרי. ד"ה אצל:

לא יאמר תן לי עשרה אגוזין וכבר נתת לי שלשים הריני חייב לך ארבעים או תן לי אגוזין בו' פשיטים וכבר נתת לי בו' פשיטים והריני חייב לך י"ב פשיטים. ד"ה שלא:

מפנין ארבע או חמש קופות בשבת ולא ביום טוב וביום טוב מרבה בהלוכא עדיף ולא בשבת. ד"ה המביא: שם

מותר לפרוס עליה סודרין ביין ולא במים דהוי סחיטה. ד"ה זמנין: דף ל ע"א

אין מטפחין משום [שמא יתקן] כלי שיר וה"מ לדידהו דבקיאי בכלי שיר ולדידן שרי. ד"ה ותנן:

מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין ומיהו אי ידיע מילתא דמקבלי מיניה חייבין לאוכחינהו. ד"ז בהרא"ש

שיעור תוספת יום הכפורים אין מפורש ויש ליזהר להפסיק מבעוד יום. ד"ה דהא:

כשחל שמחת תורה בערב שבת אין מסתפקין מנוי סוכה בשבת ויש נזהרין אף אם נפלה. ד"ה עד: שם ע"ב

כשחל באחד בשבת אין אוכלין האתרוג: בא"ד

עצי סוכה שתי דפנות ושלישית טפח אסור מדאוריי' ויתר על כן מדרבנן. ד"ה אבל:

מעמר לא שייך אלא במקום שגדלים שם. ד"ה מן: דף לא ע"א

אין אנו בקיאין בין קרדום לקופיץ ואסור לנו לבקע עצים ביום טוב. ד"ה אבל: שם ע"ב

מוקצה מותר [מדרבנן] במקום שתקן ונסתלק המוקצה כמו בטבל. ד"ה ונפחת:

אין לתחוב אגרופו בביצת יוצר וכן להסיר ממנה קש שמשימין קודם צירופו שלא יפלו מחיצותיהם. ד"ה אין: דף לב ע"א

מותר לסתום חורי תנור באפר (או) [צ"ל ואי] נבלו מערב יום טוב שרי לטוח בו. ד"ה וקטמא: שם ע"ב

מותר לסדר טבלא על גבי רגלים ולהשיב קדרה על גבי כירה אבל לסתום הגיגית אסור. ד"ה מלמטה:

אין דרך לאכול בני מעים ביום טוב. ד"ה ושדי: דף לג ע"א

מטלטלין בשר חי בשבת: בא"ד

כשחל יום טוב במוצאי שבת אין מברכין על הבשמים. ד"ה כי הוינא: שם ע"ב

מותר לבשל בתחלה בקדרה חדשה. ד"ה הכא: דף לד ע"א

מולגין הראש והרגלים ולא כל הגוף. ד"ה מולגין:

אין אופין בפורני גדול. ד"ה ואין אופין:

יש ליזהר שלא לנפח במפוח כלל והעולם נהגו להפך עליונו למטה. ד"ה אין נופחין:

מדרבנן חצר קובעת למעשר:

לא יכסה חלונות במקום שמצוין דבורים דהוי פסיק רישיה: ד"ה אלא: דף לו ע"ב

לשפוך ולטלטל דלף שאינו ראוי מותר. ד"ה שופך:

וכן שיורי כוסות [שהן] אסורים בהנאה:

אפילו י"ב מילין אין איסור תחומין מדאורייתא לרבנן:

אין דנין ואין מקדשין בשבת אפילו אין לו אשה. ד"ה והא

מותר לתת מתנות:

לא שייך מוקצה במה שחבירו נותן לו. ד"ה לאסור: דף לז ע"ב

ברר צרור מתוך גרנו שוב אסור מדאורייתא לערבו:

מין במינו [לא] בטל. ד"ה ולבטיל: דף לח ע"א

השואל כלי ולא נתן לו אלא ביו"ט הרי הוא כרגליו. ד"ה וחדי: שם ע"ב

דבר שיש לו מתירין לא בטיל (אפילו) [דוקא] במינו. ד"ה משום: דף לט ע"א

בית הכנסת דכפרים הוי דיחיד ודכרכין הוי כשל רבים ואפילו טובי העיר אין יכולין למוכרה:

מותר להשקות בהמה שמזונותיה עליך:

לא יתן לכלבים ולא ליוני שובך: