תלמוד בבלי - מסכת בבא מציעא · דף מ״ח עמוד ב

אלא קשיא - הך מתני' דלוי לריש לקיש: ר' שמעון היא - דאמר במתני' לוקח לא מצי הדר ביה דקסבר מעות קונות:

מודעינן ליה - דע שאם תחזור סופך להפרע ממך:

בעושה מעשה עמך - בעמך דרשינן הכי והאי לאו עושה מעשה עמך הוא דכתיב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב:

אייקר מלחא - ורצה לחזור: בר אודועי הוא - בתמיה וכי היה צריך להודיעו שהוא נפרע מן השקרנים והלא תלמיד חכם היה:

ערבון - מקצת המעות נתן לו על פיסוק מרובה: הוא סבר כנגדו הוא קונה - אי מכירת קרקע הוא שנקנית בכסף קונה קנין גמור ואי מכירת מטלטלין הוא קונה כנגדו להתחייב במי שפרע:

ור' יוחנן אמר כו' - בקרקע לקנין גמור ובמטלטלין לקבל מי שפרע:

הנותן ערבון - לא דמי לההיא דלעיל דזה אינו פריעת מקצת מעות שקורין אייר"ש אלא ערבון ומשכון לקנוס את החוזר בו פרמנינ"ן בלע"ז: רבי יוסי לטעמיה דאמר - בבבא בתרא בפרק גט פשוט (בבא בתרא דף קסח.): אסמכתא קניא - הבטחת גוזמא שאדם מבטיח את חבירו לסמוך עליו שאם לא יקיים תנאו יתן כך וכך:

דין שיקנה כו' - לא זה ימחול ולא זה יכפול אלא לא זה ולא זה יכולין לחזור מלקיים מן המכירה כנגד הערבון וחוזרים על השאר: בד"א - שאינו קונה אלא כנגד ערבונו: בזמן שאמר לו ערבוני יקון - יקנה שלא נתנה לו בתורת תחילת פירעון והשאר עליו מלוה אלא בתורת שערבון זה יקנה את הכל והא לאו מלתא היא: אבל מוכר לו כו' - ונותן לו מהן ה' מאות זוז לשם פירעון או סתם קנה כו' וההיא דאיפלגו בה רב ורבי יוחנן כי האי גונא הוא שזה הערבון תחילת הדמים הפירעון של פיסוק כי יהב ליה סתם: מאי לאו - כי היכי דאמר רשב"ג בקרקע הקנוי בכסף לגמרי דמכי יהיב ליה מקצת מעות סתם קנה לגמרי והוא הדין למטלטלי הקנוים בכסף לענין מי שפרע בסתמא קני ליה ערבון לכוליה לחייבו במי שפרע:

ומאי שנא - מטלטלין לענין מי שפרע מקרקע לענין קנין גמור ומשנינן קרקע דיפה כח הכסף בקניינה לקנות לגמרי קנין גמור מלחזור יפה נמי כח מקצת פריעתו לקנות הכל אבל מטלטלין שהורע הכסף בהן דאי פרע הכל לא קני אלא לקבל מי שפרע בסתמא נמי לא קני פרעון מקצת לכולו לקבל מי שפרע על השאר אלא כנגד הערבון: לא קני ליה כוליה - לקבל מי שפרע אם נתן לו כנגד ערבונו:

המלוה על המשכון אין שביעית משמטת - דלא קרינא ביה לא יגוש שהרי אינו תובעו כלום: אלא פלג - חצי החוב: אינו משמט - לקמן מפרש לה:

אילימא - דאינו משמט כנגד חצי החוב שהוא תופס משכון עליו אינו משמט אבל משמט הוא השאר: מכלל דר' יהודה הנשיא - אתא למימר דכיון דאינו משכונו כנגד הלוואתו משמט כל החוב בתמיה:

אַבַּיֵּי אָמַר: אוֹדוֹעֵי מוֹדְעִינָן לֵיהּ, דִּכְתִיב: "וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר" (שמות כב, כז). קשא איך יליף קללה דהדיוט מפסוק זה דאמור גבי נשיא? ואנא עבדא יגעתי ומצאתי ביאור דבר זה יוצא מגמרא דסנהדרין (סנהדרין דף סו.) והוא כי בגמרא דשבועות (שבועות לו.) יליף איסור מקלל את חבירו מפסוק (ויקרא יט, יד) לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ ודברים אלו מפורשים היטב בגמרא דסנהדרין דף ס"ו דקאמר אם היה אביו דיין הרי הוא בכלל (שמות כב, כז) וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר אינו לא דיין ולא נשיא מנין? אמרת הרי אתה דן בניין אב משתיהן, לא ראי נשיא כראי דיין ולא ראי דיין כראי נשיא וכו' הצד השוה שבהם שהן בעמך ואתה מוזהר על קללתן אף אני אביא אביך שבעמך ואתה מוזהר על קללתו, מה להצד השוה שבהן שכן גדולתן גרמה להם תלמוד לומר לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ באומללים שבעמך הכתוב מדבר וגו' עיין שם. נמצא ילפינן הדיוט שבעמך מהאי פסוקא מכח ילפותא דמה הצד ודו"ק.

גמרא הוא סבר כנגדו הוא קונה ובדברים ס"ל כרב דאין בהם משום מח"א. כ"כ המהרש"א לקמן ודוחק ול"נ כיון דיהב ליה מקצת דמים ע"כ לא סמכי דעתייהו אדבוריה ושוב אין כאן משום מח"א כדאמר לקמן בבנו של ר"י בן מתיא:

רש"י ד"ה הוא סבר. אי מכירת קרקע כו'. ועי' הגהת הב"ח ולכאורה תמוה דהא מדאמר לקמן מאי לאו ה"ה למטלטלין וכן ממה שתירץ לא מטלטלין כו' מוכח דבקרקע לכ"ע קני כולה אבל נראה דפירושו מוכרח לפי ס"ד דהמקשה דא"ת דגם רב מודה בקרקע ול"פ רק במטלטלי א"כ מ"ק מאי לאו ה"ה במטלטלין כיון דרב גופיה מחלקם ולא ה"ל להקשות רק מ"ש ואפי' בלא הברייתא אלא ע"כ דהוה ס"ד דפליגי בתרוייהו דאין לחלקם כדאמר מאי לאו ה"ה כו' והמתרץ השיבו לא כו' ור"ל א"כ י"ל דל"פ בקרקע:

בעושה מעשה עמך - לא מקרי האי אינו עושה מעשה עמך לענין שיהיה מותר לקללו בחנם כי אם לקללו על המקח הזה במי שפרע:

רבי חייא ברבי יוסף בר אודועי הוא - דהיה יודע מתניתין אלא היה רוצה לקבל לטותא קודם שיפסיד היוקרא:

אכפול לך ערבונך - אינו אומר שיחזיר לו כפלים במעות דא"כ למה יקנה המקח לר"י כנגד ערבונו אלא אומר אכפול לך במקח שיתן לו כפלים מן המקח כנגד המעות שנתן לו ר"י אומר דיו אם קונה המקח על כרחו של מוכר כנגד מעות שנתן אבל הלוקח אם ירצה לא יקח כי אם מעות כי יאמר איני חפץ במעט מקח:

בזמן שא"ל ערבוני יקון - רשב"ג מפרש דפליגי ר"י ורבי יוסי שלא נתן לו אותם מעות בתורת פריעה אבל אם נתן לו אותם מעות בתורת תחילת פריעה קנה ומחזיר השאר לכ"ע היינו דלא כרב ופרש"י ערבוני יקון שאמר שיקנה לו ערבונו כנגד כל המקח תימה דהא עדיף מנתן לו בתורת פריעה דקנה הכל כיון שפירש בהדיא שיקנה הכל ואם נפרש ערבוני יקון כנגד ערבונו לבד יקנה לו מן המקח א"כ לר' יוסי אמאי כופל לו ערבונו לכן י"ל שלשון ערבוני יקון משמע שערבוני יהיה קנוי לך אם אחזור בי וגם משמע יקון שיהא קונה לו במקח שויו יותר מכדי הערבון אם תחזור בך דהיינו כאילו א"ל בהדיא תכפול לי ערבוני: