רש״ש על מסכת בבא קמא דף ע״ד עמוד ב

גמרא עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו כו' וח"א אין נהרגין. וכן אביי כתבו התוס' (לעיל עג) ד"ה שהעידו ס"ל כן וכפרש"י בד"ה ובפלוגתא (ולע"ד אינו מוכרח די"ל דאינו פליג על רבא בעיקר הדין רק דדחי ראייתו) ונסתפקתי לפ"ז בב' עדים שהוזמו בזא"ז אי אמרינן כיון דבעת אשר הוזם הא' כבר בטלה עדות שניהם ולכן אפי' הוזם אח"כ גם הב' שוב אין משלמין (ובמכות רד"ג) דמוקי רבא הא דעד זומם משלם לפי חלקו באומר עדות שקר העדתי (ואח"כ הוזמו שניהם דמשלם השני לפ"ח כפי' התוס') מקשה עליו הגמ' כל כמיניה כו' דמשמע דאי הוה נאמן לחזור אע"ג דממילא בטלה כל העדות מ"מ כשהוזמו אח"כ משלם השני אין ראיה דהתם אליבא דרבא קאי דס"ל הכחשה תחה"ז:

במשנה וטבח ומכר ע"פ ע"א כו'. בתור"ע הוכיח מזה דבקנס אם ע"א מעיד והוא מודה מיקרי מודה בקנס דאל"כ הוי מחוייב שבועה כו' והוא חשוד כו'. ולע"ד לפמש"כ התוספות לעיל ברפ"ה ד"ה דאפי' ועוי"ל דלמ"ד פ"נ קנסא כו' וכפי שפי' שם המהרש"א כוונת דבריהם (ועמש"כ שם) ה"נ י"ל אע"ג דבמודה חייב מ"מ בכפר פטור מלישבע וגם אישתמיטתיה הירושלמי שהביאוהו הרא"ש והר"ן בר"פ שבועת הדיינים דמקשה על כללא דכ"מ ששנים מחייבים ממון ע"א מחייבו שבועה והרי מחייבין אותו קנס כו' ע"ש הרי דפסיקא ליה דאין עד אחד מחייב שבועה בקנס: