א׳
תד"ה שני שוורים תימה כו' שא"צ היא וי"ל דלר"ע כו'. אנכי תמה דלכאורה לר"ע דשותפי נינהו (מיד משעת הנזק אף קודם העמדה בדין כמ"ש התוס' לקמן בד"ה א"ב והתו"ח בר"פ דלקמן שכ' שקודם שפסקו אה"ד אפי' לר"ע לאו שותפי נינהו ע"ש נעלמו ממנו דברי תוס' הללו ומש"כ שם כמ"ש התוי"ט בשם הרא"ש בד"ה רש"א ע"ש דאין שום רמז לזה) ואם כחש המזיק הוה ברשות שניהם (כדלקמן לד) וא"כ ה"א דניזק ראשון יפסיד לפי ערך חלקו בשור המזיקו הח"נ כשהוזק אח"כ משור תם קמ"ל דאינו נפסד כלל בזה וכמש"כ לענין ברח בסה"ד ועי' בנ"י ובסמ"ע ר"ס ת"ב ועדיין דין זה צריך לי תלמוד וכן מש"כ הנ"י וראוי שתדע כו' כגון כו' לפיכך דין הוא כו' ויגבה האחרון מן הראשון עשרים זוז ע"ש באריכות (והביאו הסמ"ע שם סק"ב אלא שנפל ט"ס בדבריו) ואמאי דכיון דניזק הראשון היה לו חלק שותפות במזיקו ארבעים זוז שהוא חמישית שוויו ואח"כ הוזק בחציו ואין לגבות ממזיקו רק כ' זוז נמצא יש הפסד שמונים זוז מהראוי שגם הוא יפסיד ערך חלקו בו שהוא חלק חמישית דהיינו ששה עשר זוז וישאר בשורו ששוה עשרים זוז והמזיק הא' ישלים לו עוד ד' זוז ואם מיירי שנגחו שניהם זה את זה בב"א הוה א"ש אבל הרי כ' בסמוך בשם הרמ"ה וכ"כ הרא"ש דמיירי גם בשחבל השני בראשון לאח"ז וכמש"כ הרמ"א שם ויקשה ג"כ דאפי' הנזקים שוים היה ראוי שיפסיד הניזק הראשון לפי ערך חלקו שהיה לו בהניזק השני וכנ"ל ולעד"נ דהרא"ש תברי' לגזיזי' בסוף המשנה במש"כ וסברתו משום שהתחילו כאחת כו' משמע דמוקי למתניתין דוקא בב"א אך לשון התוספתא שהביא הרי"ף לא משמע כן וכן לשון הרמב"ם בספ"ט בחבורו וצ"ע בזה: