תלמוד בבלי - מסכת בבא קמא · דף קט״ז עמוד ב

דורמסקנין - פרושים לשון מורי. לשון אחר אדרופיי"ש ועשב הוא הנאכל בשלקות קדירה:

לטורפה - לבזזה ונתפשרו עמהן בממון:

תייר - מראה להם הדרך: אף לפי נפשות - שטעות הדרך במדבר סכנת נפשות היא: ולא ישנו ממנהג החמרים - שאם נהגו לתייר לפי ממון או לפי נפשות עושין:

בכוסיא - בפשיעה: אין שומעין לו - שמא לא יקח החמור והם לא התנו אלא כדי שיקח החמור ויהיה מוסר נפשו לשמור עמהן בלילות מן החיות וליסטים:

קא מנטר ליה - ואפילו אם יאמר האחד אני יכול לשמור יפה אבל שנים איני יכול לשמור: קמ"ל - דאמרי ליה לא כ"ש דהשתא מסרת נפשך טפי:

מחשבין לפי משוי - אם השליך זה מאה ליטרין זהב ישליך זה מאה ליטרין ברזל:

בניסן - שגדל הנהר מהפשרת שלגים ומן הגשמים מרחקים חד אשלא מלא חבל משפת הנהר לתוך המים ובתשרי שהמים חסרים והספינה גוששת אצל שפת הנהר רגילים להתרחק לתוך עומק המים תרי אשלי: ואזל היאך בניסן למקום תשרי - באמצע המים ומתוך שהנהר גדול וחזק נטבעה:

הציל לאמצע - כל אחד מכיר את שלו ונוטל:

אי שיכולים - בעלים להציל לא אייאוש ואפי' אמר לעצמו גזלן הוא:

הכא בשותף - ובין יכולים להציל ובין אין יכולין להציל: וכגון זה - במקום איבוד ממון: שותף חולק - ואפי' לא ירצה חבירו: אמר פליג - ומעכב חלקו את מה שהציל: לא אמר לא פליג - ושפיר עבד דמסר נפשי' אעיסקא דתרוייהו הואיל והוא שותף עמו אורחיה למטרח אכולה עיסקא:

בפועל - שהיה שכיר לבעלי ספינה וכשאין יכולין להציל:

הדר ביה - וזכי מהפקירא:

רב אשי אומר - לעולם באיניש דעלמא וכגון דיכולין להציל ע"י הדחק:

מתני' ונטלוה מסיקין - אנסין גזלוה מן הגזלן: מכת מדינה היא - דאנסוה ארעתא דאחריני ודהאיך: ואם מחמת הגזלן - מפרש בגמרא:

גמ' צלצל - ארבה גזלן הוא שאוכל תבואות כל אדם:

דאחוי אחויי - שלא גזלה הוא עצמו אלא שמע מבית המלך שמבקשין לגזול שדות והראה להם טלו קרקע זו של פלוני:

גמ' להביא כרוב וכו'. עיין יבמות דף קו ע"א תוד"ה אין לו:

רש"י ד"ה דורמסקנין. עיין בברכות לט ע"א ברש"י ד"ה דורמסקין:

גמרא רשאין החמרין כו' יעמידו לו חמור אחר. כצ"ל וכן לקמן גבי ספנים:

שם ה"ד אי דיכולין להציל כו' ואי דלא יכולין להציל. כצ"ל:

שם הכא בפועל עסקינן. כצ"ל:

שם רב אשי אמר כשיכולין להציל כו'. כצ"ל:

תד"ה יחסנינה כדכתיב הנה כסה (כצ"ל בל"ו) כו'. פשוט דיכוונו על קרא דר"פ בלק והמרשים טעה והטעה גם את הגרי"ף להגי' וכסה:

תד"ה ל"צ אבל הכא דאנסוהו להראות שלו חייב שלא ה"ל להראות כו'. ק"ל דאפי' לא הראה הא הוי מחמת הגזלן ואולי מיירי שאנסו כל בעלי הבקעה וגם את הנגזל בכללם:

כל מה שהציל הציל לאמצע. תוספתא: שיירה‪‬ שמחלו להן מוכסין מחלו לאמצע ואם אמרו לשם פלוני מחלנו מחלו לו.

הא דאמר רמי בר חמא בשותפי עסקינן וכגון זה שותף חולק שלא לדעת חבירו. יש מפרשים דדוקא בשאינן יכולין להציל הא יכולין אפילו אחר לא דלא מצי פליג. ויש מפרשים אפילו ביכולין להציל דכל שהממון עומד בסכנה יכול לחלוק ולהציל עצמו והוא שאמר לשותפו או לעדים, וזה נראה יותר לפי הסוגיא, וכן פירש רש"י ז"ל בין יכולין להציל בין אינן יכולין להציל.

ואחוי נמי הא בהדייהו. כלומר מיתורא דסיפא שמעינן הכי. ורישא מיהא דשמעינן מינה דאי מחמת הגזלן חייב לאו מדינא דהא קרקע אינה נגזלת ויכול לומר הרי שלך לפניך (לקמן בבא קמא קיז, ב) אלא כולה מתניתין דקנסא הוא. וכן אמרו בירושלמי (הלכה ו'): קנס קנסו בגזלן דגרסינן התם אמר רבי יוחנן והלא אין קרקע נגזלת ולמה חייב קנס קנסו חכמים בגזלן, וגרסינן רבי יהושע בן לוי אומר אין אדם נתפס על חבירו וחייב ליתן לו אלא בארנון ובגולגולת רב אמר דו יכול מימר ליה את שרי עביטך מיניה. עוד אמרו שם בירושלמי נטלוה מסיקין מגזלן מחמת הנגזל מה דו יכול מימר הב לי דידי ומאן דבעי ייתי ויסב מיניה.

להביא כרוב ודורמסקנין לחולה - שכרוהו בשביל החולה יותר ממה שהיה ראוי לשוכרו דהכי משמע לשון נותן לו שכרו משלם וצ"ל דמיירי כגון דליכא למימר משטה אני בך שהוא מפסיד במקום אחר כיוצא בזה:

ורשאים החמרים להתנות ביניהם - פירוש רשאים להסיע ממון אם כבר עשו תנאי קודם כמו ורשאין בני העיר להסיע על קצתן דב"ב (דף ח:):

יחסנינה סקאה - פי' בקונ' ארבה כמו [ומעלה את] הסקאין דבתענית (דף ו.) שהוא מין ארבה ואין נראה לר"ת דלשון ירושה ואחסנתא משמע דאבני אדם איירי ונטלוה מסיקין נמי איירי בבני אדם ונראה שהאויב קרי סקאה שעולין ומכסין את הארץ כדכתיב (שמות י׳:ה׳) . והנה כסה את עין הארץ ועל שם כך נקרא צלצל שמכסה כל הארץ כצל כמו הוי ארץ צלצל כנפים (ישעיהו י״ח:א׳) ר"ת ונראה דירושה שייכא שפיר בעופות וחיות כמו וירשוה קאת וקפוד (שם לד):

הא מרישא שמעי' מינה - תימה דבכמה מקומות איכא הכי שכופל דבריו וי"ל דדייק מדה"ל למיתני ואם לאו חייב מדקתני ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר משמע דמילתא באפי' נפשה היא:

לא צריכא דאחוי אחויי - וחייב משום דינא דגרמי כדמשמע לקמן בשמעתין דקאמר זיל לגביה ר' שמעון בן אליקים ור' אלעזר בן פדת דדאין דינא דגרמי וחייבוהו ממתניתין ואם מחמת הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר ותימה לרשב"א דלעיל בהגוזל קמא (בבא קמא דף ק. ושם) לא משכחת דר"מ דאין דינא דגרמי אלא ברייתא דמחיצת הכרם שנפרצה דלא שמעינן דאתא כר"מ אלא מכח ההיא משנה דהמסכך ואמאי לא מייתי התם ממתני' דהכא דמחייבינן בדינא דגרמי ואומר ר"י דלא ניחא ליה לאתויי ממתניתין דהכא דלא קתני בה בהדיא דאחוי אלא מיתורא דמתני' מוקי לה הכי: