תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף פ׳ עמוד א

במשנה הלוקח פירות שובך כו'. עי' נ"י מש"כ ליישב אליבא דמ"ד אין אדם מקנה דשלבל"ע. דאין לפרש דלוקח פירות שנה שעברה שכבר נולדו. דלפי' ר"י א"ש בהא דומסרס דבסמוך ע"כ לא איירי אלא בלוקח אותן שעתידין להולד. וע"ע מש"כ בביצה (יו"ד):

ר"ש ד"ה גרופיות. ענפים. ויל"פ ג"כ או באגרוף (דפ' משפטים) דר"ל בענף עץ וכמש"כ בפ' מסעי או בכלי עץ יד. והנ"י הביא בשם הריטב"א דפי' ב' אגרופין והוא פרש"י בב"ק (פ"א) ד"ה חוץ מגרופיות:

בא"ד הכניס עמו זמורות לנטיעות. כצ"ל:

הא באמה והא בברתא. כלומר משנה וברייתא חד הוא ומפריח בריכה ראשונה דמתני' היינו בריכה ראשונה של כל אם ואם [והא בברתא כלומר כל אם ואם בין בנות בין אמהות] וברייתא נמי ה"ק מפריח בריכה ראשונה ושניה היינו ראשונה לבריכה שהפריח והיא שניה לאמה לבריכה הראשונה שבשבילה מפריח אלו והוא הדין שניה ושלישית ורביעית אלא דאטו כי רוכלא ליחשיב וליזל:

דבש בכוורתו אינו יוצא מידי מאכל לעולם. פ"ה עד שיקצהו למאכל דבורים בפירוש ואין נראה לר"י דאין לך דבר ראוי לאכילה שיועיל בו שום דבר עד שיפסל מאכילת כלב: אינו יוצא מידי מאכל לעולם. תימה לר"י דבמס' מכשירין (פ"ו מ"ד) חשיב דבש בהדי ז' משקים ואומר ר"י דהיינו אחר שהופרש מן השעוה אבל בכוורתו שהוא עם השעוה יש עליו תורת אוכל ולא תורת משקה: