תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף ע״ב עמוד ב

גמרא במאי אוקימתא לה כר"ש כו' ואי ר"ש כו'. צ"ע דלפמש"כ התוס' לעיל (ל"ז) בסד"ה ממטע הא ע"כ לא מצי אתי ברייתא כולה כר"ש ע"ש:

ר"ש ד"ה אלא לדידכו. די היה כו' כמוכר לר"ע כו' כגון המקדיש את השדה כו' ולא שייר מן הקרקע כלום כו'. הן לר"ע גופיה ג"כ שייר קרקע כדפי' לעיל ולקמן. אלא דר"ל כר"ע ועדיפא מיניה אבל מ"מ הכל רק למאי דהקדיש בהדיא כו':

ר"ש ד"ה דלא מיזדבן אגב ארעא. ואם היו שני אילנות והאי חרוב כו'. לרבותא נקט דאפי' יש ג' בהדי חרוב דתורת אילן עליו להצטרף למנין שאר אילנות ומנין ג' חשוב אפ"ה מכורין האילנות דאף אם היו ג' לבד החרוב או אפי' יותר ג"כ מכורין:

לדבריהם דרבנן. ולא מצי למימר דסברא דנפשיה קאמר דהא לדידיה אפילו הקדיש אילן לא הקדיש קרקע כדקתני בברייתא כ"ש דלא הקדיש עם השדה קרקע הצריך לאילן כדפרישית לעיל:

הכי גרסינן ואילו רבי יהודה ור"ש הקדיש ואח"כ מת אביו כשדה אחוזה דמיא. ולא גרסינן היכא דמת אביו ואח"כ הקדישה לא צריך קרא דשפיר צריך קרא לכך אלא ר' יהודה ור"ש דידעי מסברא דהוא הדין הקדישה ואח"כ מת אביו משום דאזלי בתר פדיון אלא בהשולח (גיטין דף מח.) גרסינן ליה והסופרים טעו וכתבו גם כאן:

קרא אשכחו ודרוש. ה"נ הוה מצי למדחי דבהא פליגי רבי יהודה ור"ש. סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולא איצטריך קרא למת אביו ואחר כך הקדישה דהא לגמרי הוה שדה אחוזה דהא בחיי האב לא היה לו כי אם פירות ולא איצטריך קרא אלא להקדישה ואח"כ מת אביו ולא משום דאזלי בתר פדיון ורבי מאיר סבר כקנין הגוף דמי ואיצטריך קרא למת אביו ואחר כך הקדישה שלא ירש כלום דמעיקרא נמי היתה שלו והכי הוה בעי לאוקמי פלוגתא בסוף השולח (שם):