תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף ס״ה עמוד ב

ר"ש ד"ה לימא. דאי כר"מ כו' כגון קנים שבכרם כו'. עי' לקמן (ס"ט) דזה הוא לכ"ע רק דנ"מ ביניהם במשפיין ולא מוקמן:

ר"ש ד"ה ר"א. אמכתשת קבועה פליג. נ"ל דאזיל בשיטת רשב"א שבתוס' לעיל במשנה דתנור כו' אפי' לר"א לא מכר אף במחוברין. וכ"נ דעת הרא"ש מדהעתיק במשנה לא את התנור כו' ולא העתיקם בברייתא ושר"א פליג ואומר כל המחובר כו' ש"מ דס"ל דר"א ל"פ עלייהו רק על המכתשת ואותה כבר הזכיר במשנה דמכר. ותמיהני על הטור בסי' רי"ד שפסק דמכר התנור וריחיים אם קבועים הם נגד דעת אביו ז"ל:

תד"ה צינור. ודוקא כו' אבל כו' המשכה היא. עי' ש"ך סי' ר"א ס"ק ע"ז. ואין תירוצו עולה על דברי התוס' כמבואר. ולעד"נ דכיון דלשון הטוש"ע שם דכל הצינור נעשה כלי ע"י הגומא לכן לא מהני ההמשכה דרך עליו כדאיתא שם סעיף מ"ו וע"ש בב"י לשון המרדכי בשם השאלתות וכש"כ דא"ש טפי לדעה שהביא הרמ"א שם דאין המשכה מועלת אלא ע"ג קרקע הראוי להתבלע בה:

נימא מתני' דלא כר' מאיר. מדתנן דלא מכר את המפתח דייק דהא מכח מפתח מסיק דאתיא דלא כר' מאיר ולא כפ"ה דפירש דהשתא מדקתני לא מכר. את המכתשת המיטלטל קא פריך:

מחוורתא דלא כר' מאיר. וא"ת והא קאמר בהמוכר את הספינה (לקמן בבא בתרא דף עח:) דרבי אליעזר ור"מ קיימי בחדא שיטה מדתנן בפירקין (דף סז:) רבי אליעזר אומר המוכר את הבד מכר את הקורה וי"ל. דלאו ממש בחדא שיטה קאמר תדע דהא טעמא דר' אליעזר מפרש בברייתא שלא נקרא בית הבד אלא על שם קורה:

צינור שחקקו ולבסוף קבעו פוסל את המקוה. איכא לאוקמי אפילו בפרוץ משני רוחות כדרך הצינור וכגון שחטטו באמצע לקבל צרורות דבהאי בית קבול חשיבי מים שאובים שעוברים על אותו בית קיבול כדתנן (מקואות פ"ד מ"ג) החוטט בצינור כדי לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא בשל חרס רביעית ר"י אומר אף בשל חרס בכל שהוא כו' דאי לא חטטו אפילו סתום משלשה צדדים לא חשיב כלי כדמוכיח רבינו שמואל מהא דתנן (שם מ"ב) המניח את הטבלא תחת הצינור אם יש לה לבזבז מארבע רוחות כו' ואין נראה לאוקמי בצינור שסתום מכל צד ודוקא שמים נופלין מצינור למקוה אבל אם נפלו מצינור לקרקע ומקרקע למקוה המשכה היא ואינו פוסל המקוה אם יש כבר במקוה כ"א סאה מי גשמים כדתנן בפרק קמא דתמורה (דף יב.):

אילימא רבי אליעזר דבית. התם בהא פליגי פי' הקונטרס ומיהו רבנן דפליגי עליה לא ליהוו הנהו רבנן דאמר לעיל לא רבי אליעזר ולא רבנן ונראה לר"י דזה דחקו לפי מה שמפרש לעיל מכר את המכתשת חקוקה היינו קבעה ולבסוף חקקה אבל לא את הקבועה היינו חקקה ולבסוף קבעה אלמא מיפלגי רבנן בין חקקה ולבסוף קבעה ובין קבעה ולבסוף חקקה א"כ אתי שפיר כרבנן ובחנם דחק לפרש דמצינן לפרש דחקוקה היינו שלא תלשה מעולם שנחקקה בסלע היוצא מן ההר וקבועה בין קבועה ולבסוף חקוקה בין חקוקה ולבסוף קבועה:

הרי היא כקרקע. השתא קס"ד דכוורת מחוברת איירי וצריך לפרש והרי היא כקרקע לקנותה בכסף ושטר וחזקה אבל לבסוף דמסקינן טעמא משום דאיתקש ליער קאי אדבש שבתוך הכוורת ולא חיישינן בחיבור הכוורת ואומר רבינו יצחק דהשתא הוה מצי למיפרך וליטעמיך דלא מוקמת טעמא משום היקשא דיער אלא משום חיבור כוורת בטיט אמאי חייב חטאת הרודה ממנה בשבת דה"ל כרודה פת מן התנור דלא מיחייב אף על גב דתנור מחובר ולענין טומאה נמי מקבל הדבש טומאה אפילו במקומה כיון דלא בעי מחשבה ולענין פרוזבול נמי תיפוק ליה דהא איכא מקום ששוכבת עליו כדפריך בהשולח (גיטין דף לז.) גבי עציץ נקוב אלא על כרחך דמנח אסיכי כדמשני התם ואם כן אין טעמו של רבי אליעזר משום שמחובר בטיט: