תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף ס״ג עמוד א

רשב"ם ד"ה תנו חלק כו' וקי"ל כסומכוס דסתם לן תנא. משמע דהתוספתא כרבנן דסומכוס ותמוה לי הא אדרבה לרבנן דסומכוס לא יתן לו כלל רק המועט דהמע"ה ואפילו דהתוספתא ס"ל דחלק היא שיעור כא' מהבנים וסומכוס פליג בזה א"כ מאי ראיה מההיא דב"ק דקי"ל כסומכוס בזה הא פלוגתייהו דהכא בענין אחר וצ"ע:

גמרא לטפיח אין פחות מי"ו. כצ"ל:

ר"ש ד"ה פשיטא. או כל המחלק נכסיו על פיו שאמר כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה תנו חלק. בתוספתא דהך בבא (ר"ל דב"ב) כו' הכא מיירי כו' א"נ כו' תנו חלק לפלוני בני כו'. בד"י ליתא מלת בני וכן בהג"א ובהעתקת ב"י ומשמע לכאורה דבהאי גוונא דתוספתא אפי' אמר יחלוק פלוני ג"כ הדין דיורש עם הבנים וכ"מ בנ"י לחילוקו בין התוספתא להגמרא אך מלשון הטור סי' רנ"ג אות מ' ל"מ כן וכן מלשון הרמ"א שם סכ"ד:

בא"ד ואיכא למימר רבנן היא כו' א"נ כו' משום דפליג סומכוס עלה. לכאורה היינו הך. ומש"כ וקי"ל כסומכוס כו'. משמע דבא ליתן טעם בזה להא שכ' ולא הוה ס"ל כו'. ותימה דפלוגתא זו לא שייכא לההיא. דהכא בפירושא דלישנא פליגי ועי' רא"ש סוף סי' ו':

בא"ד דסתם לן תנא כוותיה בפ' שור שנגח ארבעה. שם לא נמצא ועי' לשון הרא"ש:

ר"ש ד"ה סומכוס. ור"ח פי' דאזדא סומכוס לטעמיה. נראה דצ"ל וגם ר"ח כו':

בא"ד ופלגא דההוא שיעורא כו'. נראה דצ"ל וריבעא:

אין פחות מרביע. דמספקא לן אי רוצה לומר חצי או כל שהוא וא"ת ומה מתנה היא דכל שהוא וי"ל דנותן רביעית הלוג או יותר אבל הגמרא אינו חושש להזכיר זה פסק רבינו שמואל בשמעתין דכל דאלים גבר דהלכה כסומכוס ונראה דאין הלכה כסומכוס כמו שפירשתי בחזקת הבתים (לעיל בבא בתרא דף לה. ד"ה ומאי):

על מנת שמעשר ראשון שלי כו'. הכא לא הוי כמו כהן המסייע בבית הגרנות (קדושין ו:) דקאמר מקום המעשר שיורי שייר והוי מעשר שלו לגמרי אלא שמכר לו כח זה שיוכל לעשר על חלקו:

ואמאי והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. [לא] הוה מצי לשנויי ר"מ היא דכי אמר ר"מ כגון פירות דקל דעבידי דאתו שהדקל בעולם והפירות גדלים מאליהן אבל הכא מי יימר דחרש וזרע ליה ואפילו חרש וזרע שמא לא תגדל התבואה כדאמרינן בפרק האומר בקדושין (דף סב:) אמר רבה לא אמר ר"א בן יעקב אלא בשחת שכבר גדלו הזרעים קצת אבל אגם שהן עדיין קטנים לא (ורבא) אמר אפי' באגם מ"מ תרוייהו מודו דהיכא דאין ניכרים כלל ולא יצאו חוץ לקרקע דלא קני ורבינו יצחק פירש דלא מצי מוקי לה כר' מאיר דאפילו ר"מ מודה דכל דבר שאינו בעולם דלא קנה כדאמרינן פרק קמא דגיטין (דף יג:) והכא קתני ואם אמר לי ולבניי מת נותן לבניו ואין נראה לר"י טעם זה דשמא לבניו שהן בעולם קאמר:

על מנת שדיוטא עליונה שלי כו'. שאם רוצה להוציא זיזין מוציא פי' הקונטרס להוציא זיזין לחצר וקשה לר"ת הא לא איירי הכא במכירת החצר אלא במכירת בית והמוכר בית לא מכר חצר ומפרש ר"ת להוציא בה זיזין אם הוא בונה בנין בחצר ורוצה להניח על גבי דיוטא את הזיזין מניח אע"פ שמכביד את הכותל: