תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף ס׳ עמוד א

מתני' ר"א מתיר. עיין בר"ש ריש בכורים:

גמרא ומאי עליה אפתא. פי' רשב"ם בזה דחוק דמאי איריא ע"ג החדר דלפנים אפי' על כל הבית נמי וכ"מ לישנא דמתניתין ע"ג ביתו ועיין מהרש"א. ועוד קשה דמ"ט רשאי הלא בלא זה לא היה יכול להרבות דיורין באויר. ולכן הנל"פ דאפתא אינה עשויה לדירה אלא לתשמיש ולאוצר להניח שם חפציו וכ"ה בנ"י וכ"כ הרי"ף בר"פ דלקמן:

במשנה שתהא עגלה מהלכת וטעונה אבנים. נראה משום דבדבר קל המשקל אין טוענין כ"כ שיהיה שוה במשקל כמו דבר כובד המשקל מפני הנפח דקשה למשאוי או כמשאוי (ב"מ פ') להכי שיער באבנים שהם רבי המשקל. או כפשוטו דאבנים כובדם במקום אחד ומעיק תחתיו משא"כ דבר קל מתפשט כובדו. ומאי דכתיב כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר (עמוס ב׳:י״ג) רצונו שתהיה מועקה כוללת כמו שאמר אחריו ואבד מנוס מקל וגו' כאשר העגלה מועקת בכל צדדיה ע"י העמיר. או כפירוש הביאור שם:

ר"ש ד"ה ר"א מתיר. והכי אמרי' לעיל ספ"ב. כצ"ל:

ר"ש ד"ה ה"ז בחזקתה כו'. או שיטעון שני חזקה החזקתי וכנסתי לתוך שלי. לפי מש"כ התוס' לעיל (כ"ג) בד"ה אחולי משמע דאי טעין דמחלי ליה זט"ה במעמד אנשי העיר ג"כ טענתו טענה:

לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה לחצר השותפין. פירוש אפילו לביתו כדי שלא יכנס ממנו לחצר השותפין:

ראוין הללו שתשרה שכינה עליהם. מסיפיה דקרא דריש דכתיב ותהי עליו רוח אלהים: