גמרא ולא היא התם לאוקמי מילתייהו הוא דאמרי. כ"נ שהיה גיר' הרשב"ם. ולהגי' שלפנינו יל"פ דהאי א"ל (והוא ר"ת אמרתי לו וכן צ"ל גם לפי' הרשב"ם) א"ה אפי' טסקא נמי כו' הכל מדברי הונא ב"נ ובא בזה ליישב דברי ר"ה בריה דרב יהושע ומשמע דישרו דבריו בעיניו ולכן אמר ר"א (או הגמרא) ולא היא כו' וקאי על הונא ב"נ לא על הספרי:
ב׳
ר"ש ד"ה זבינייהו או יתעשרו כו'. כצ"ל:
ג׳
ר"ש ד"ה חצב. הוא אילן. תמוה דהא בפ"א דכלאים מ"ח תנן אין נוטעין יחור של תאנה לתוך החצוב כו' מפני שהוא אילן בירק וע"ש בפי' הרמב"ם והר"ש וכן רש"י בביצה שם ובע"ז (י"ד ב) והתו' שם והערוך כולם פי' שהוא מין עשב. ואין לחלק בין חצב לחצוב דהא לקמן (נ"ו) וכן בביצה שהביא קרי ליה הש"ס חצובה. ואולי ה"ק חצב מין אילן וא"כ איננו חצוב וחצובה הנזכרים או עשב כו' והכל אחד:
אם כן בטלת ירושת בנו. דבשלמא מכל אדם שיש עליו כתובת אשה ובעל חוב אף על פי שנכסים משועבדין להן מ"מ אין ירושת בני הבכור בטילה משום דמלוה ואשה מחסרי גוביינא וצריכי אדרכתא ואכרזתא ושומא אבל למס המלך אפילו קרקע שוה אלף זוז משועבדת לדבר מועט והקרקעות עיקר הן של המלך וכבר הוא מוחזק ולא מחסרי גוביינא. ר"י ור"ת:
ח׳
אנדיסקיי. פי' כותבי שטרות המלך דדיסקא הוא שטר כדאמר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיב:) האי מאן דנקיט דיסקא מב"ד הגדול ובפרק השולח (ביטין דף לו.) מעיקרא במאי אפקינהו בדיסקי:
תלמוד בבלי בבא בתרא נ״ה ע״א, מתוך מסכת בבא בתרא. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו פסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
