תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף מ״ד עמוד א

ר"ש ד"ה הניחא למ"ד. וכל היכא דאיתא בעין הדרא לנגזל. כ"נ דצ"ל:

ר"ש ד"ה אלא כדרבין. שהיתה משועבדת לבע"ח. ל"ד דאנן הוא דחיישינן דילמא יש עליו בע"ח ע' לקמן (מ"ו ב) תד"ה לוקח הא':

תד"ה דדוקא. כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן. ק"ל דהא מוקמינן במית גזלן וע"כ איירי בהניח קרקע דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי. וא"כ אפי' שלא באחריות ישאר הקושיא מדמי מי מיאש דהוא עצמו יוכל לגבות מהיורשים לפי מאי דקי"ל מלוה ע"פ גובה מן היורשין ע"ש בריש הגוזל ומאכיל:

בא"ד וקשה לר"י דבירושלמי אמר דיאוש מועיל בקרקע כו'. הירוש' הוא בספ"ז דכלאים ולפי מה שבארו הר"ש שם במ"ו והתוס' עצמם בסוכה (ל' ב) ד"ה וקרקע ע"ש אין משם קושיא כלל:

תד"ה אלא. עי' מהר"ם דמסיק דפסול דנוגע בעדות הוא מפאת דאדם קרוב אצל עצמו ולא מפני שהוא משקר. והש"ך בר"ס ל"ז חולק עליו ע"ש. ונ"ל ראיה להש"ך מהתוס' לקמן (מ"ז) סד"ה קבלן שכ' דמשום אחלופי כו' לא יעיד שקר אלמא דטעמא הוא משום דחשדינן ליה במשקר ועמ"ש לקמן (קנ"ט) עוד ראיה ברורה מהגמרא:

הא דאקשינן ולוקמה בגזלן. וכן הא דאקשינן בסמוך ולוקמה ביורש, לאו אאוקמתא דרב ששת קא מקשה, דהא ברייתא ליכא לאוקומה לא בגזלן גופיה ולא ביורשו, דהא מכר קתני, אלא אברייתא גופא קא מהדר לברורי למה ליה לתנא דלמתניה במוכר ולא אוקמיה לדיניה בגזלן גופיה או ביורש דידיה.

ולוקמה ביורש. כלומר, ולאחר יאוש, וכמאן דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי, דהא איכא יאוש ושנוי רשות, וכשלא הניח להם אחריות נכסים. ואף על גב דאמרינן (ב"ק קיא, ב) הניח להם פרה וחורש בה חמור ומחמר אחריה וכל דבר המסוים חייבים להחזיר מפני כבוד אביהם, התם כשעשה תשובה, כדאיתא בפרק איזהו נשך (ב"מ סב, א).

דוקא מכר דהוה ליה יאוש ושינוי רשות. פ"ה וכגון שמכר ראובן ללוי שלא באחריות ונראה דפירש כן משום דאי באחריות הוי שמעון נוגע בעדות דאע"ג דהוי יאוש ושינוי רשות מפיק לה שמעון מלוי כיון דאין שום הפסד ללוי שיחזור על ראובן אבל בקרקע דאינה יאוש ושינוי רשות הדרא ליה כדפ"ה דאין מועיל יאוש בקרקע וקשה לר"י דבירושל' (דכלאים פ"ז) אמר דיאוש מועיל בקרקע דאע"פ שאינה נגזלת מ"מ מהני בה יאוש וגבי עבד משמע בהשולח (גיטין דף לט:) דמהני ביה יאוש אע"ג דאיתקש לקרקע ובשמעתין דסיקריקון (שם דף נח:) אור"י דמוכח נמי כן ונראה דמיירי שלא נתייאש והוה מצי לפלוגי נמי בפרה וטלית בין לפני יאוש בין לאחר יאוש אלא מילתא דשכיחא נקט דבקרקע אין רגילין להתייאש כשישראל גזלה שאם לא יוכל להוציאה מידו משום דלא ציית דינא יוציאנה מיד בנו:

ונוקמה ביורש. וא"ת והא יורש אין מעיד לו עליה דהדרא ליה כדאמר בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיא:) דכל דבר המסויים כגון פרה וטלית חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם וי"ל דהא אוקימנא בריש הגוזל קמא (בבא קמא דף צד:) כה תשובה ולא הספיק להחזיר עד שמת והכא איירי בלא עשה תשובה:

אלא כדרבין בר שמואל. ואיירי ברייתא דוקא שלא באחריות דאז יכול להעיד על פרה וטלית ומילתא דשמואל איירי בכל ענין ורבותא נקט אפי' שלא באחריות: