תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף מ״ג עמוד א

רשב"ם ד"ה ליסתלקו כו' ויקנו מידם. קשה לי הא קי"ל דגזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם אינם יכולים להקדישו ואם כן א"י להקנות ובתשובה הארכתי בעז"ה:

תוס' ד"ה וליסלקו כו' ואור"י. עי' בריטב"א קדושין דף מג ע"ב ד"ה והשתא ועי' נדה דף נ ע"א תוס' ד"ה ור"מ:

בא"ד בסופו. אלא בממון. עי' תוס' שבועות דף לג ע"א ד"ה קרובים:

ר"ש ד"ה מפני שמעמידה. ובדל"ל ארעא אחריתי כו'. והא דלא משני דהכא מיירי בדאית ליה עי' לקמן (מ"ו ב) תד"ה לוקח הא'. ולע"ד י"ל משום דאכתי תקשי דניחוש שמא עשאה אפותיקי כמש"כ התוס' לקמן (ר"ד מ"ה):

תד"ה אין. לכשתברח ממנו כו'. כצ"ל:

תד"ה מפני (בסופו). א"נ כו' במכיר כו'. לפ"ז לכאורה לא א"ש מאי דמקשה לקמן (מ"ד ב) והאר"פ כו' חוזר עליו כו' דהא ע"כ אף לרב זביד צריך לאוקמי במכיר. אח"ז מצאתי בש"כ סי' ל"ז סקכ"א שהרגיש בזה וע"ש. ולי י"ל דשם קאי לל"ק דאביי בב"ק שם דתרעומות לאו מילתא היא:

אין לי עסק בה לא אמר כלום. וא"ת דבפרק השולח (גיטין דף מג: ושם) גבי מוכר עבדו לנכרי כו' אמר היכי דמי אונו דכתב ליה לכשתברח ממנו אין לי עסק בך אלמא אין לי עסק בך הוי לשון טוב ואור"י דאין לי עסק בך משמע אלא תהא לעצמך וגבי עבד דמהני הרי את לעצמך מהני נמי אין לי עסק בך אבל בשדה דלא שייך למימר הרי את לעצמך כי אמר נמי אין לי עסק בך לא אמר כלום דכיון דליכא לפרושי אין לי עסק בך אלא תהא לעצמך גבי שדה כמו גבי עבד לא משמע גבי שדה אין לי עסק בה אלא סילוק דין ודברים כדמוכח בכריתות (דף כד:):

מפני שמעמידה בפני בעל חובו. וא"ת מאי איריא מפני שמעמידה תיפוק ליה משום דלא ניחא ליה דתיהוי תרעומת עליו כדאמרי' בפ"ק דב"ק (דף ח:) ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ואתא בעל חובו וקטריף לה מיניה דינא הוא דאתי ראובן ומשתעי דינא בהדיה ולא מצי א"ל לאו בעל דברים דידי את דא"ל לא ניחא לי דתיהוי לשמעון תרעומת עילואי וי"ל דאין נפסל בשביל כך לעדות א"נ הכא מיירי אפילו במכיר בה שהיא שלו דליכא תרעומת:

וליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינו. וא"ת והא בעינן. תחילתו וסופו בכשרות והכא הוי תחילה בפסול והוי כמו קרוב ונתרחק ואור"י דלא שייך תחילתו בפסלות הכא כיון שאין פסלות תלוי בגוף אלא בממון:

ה"ג ותסברא עניים שקלי ודיינין מיפסלי [אלא] ה"נ בספר תורה ואמאי קרי להו עניים כו':