תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קע״ד עמוד א

א"ר בר בר חנה אריו"ח כ"מ ששנה כו'. כצ"ל וכ"ה בכה"מ המצויינים:

ר"ש ד"ה תן לו. מסור כו' אלא שליחותיה דהאי כו'. וקבלן דכתובה דלקמן ע"כ אינו מפרש כמ"ש הרמב"ם בפי"ז מהל' אישות ה"ט שא"ל הנשאי לזה ואני נותן כו' דשם לא שייך דשליחותיה קעבדא אלא יפרש כמש"כ זקינו רש"י בגיטין (מ"ט ב') ובערכין (כ"ג ב') וכפי ביאור הנ"י כאן כוונתו בשם הרשב"א ע"ש. והתוי"ט ל"ד בהעתיקו דברי הרשב"ם והרמב"ם יחד ואין זיווגם עולה יפה:

תד"ה מיקמי. דודאי אם אין לו נכסים שאין יכול הערב כו'. מה שנמחק בגליון בשם רש"ל מלת שאין אינו מובן וברש"ל נראה דיש ט"ס:

תד"ה ואם (בע"ב) ובמקום כו' כי אם מטלטלין לא כייפינן כו'. כצ"ל בלא ו' וכ"ה במרדכי שהביא המהרש"א:

מקמי דלודעינהו ליתמי כו'. מיהר לפרוע ולא הודיעם אם ירצו לפרוע לו כלום שאם היה מודיעם שמא היו פורעין מיהו אם לא היו רוצים לפרוע נפרע מן הערב דהיינו אין לו נכסים ללוה דודאי אם אין לו נכסים (שאין) יכול הערב לדחותו עד אחר שישכיר עצמו ויקנה נכסים מה לי אם ידחה אותו עד שיגדלו היתומים מה לי אם ידחה אותו עד שישכיר עצמו: