תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קס״ג עמוד א

תד"ה נמצא. וי"ל התם כו' דעדי הגט א"ח אלא זה בפ"ז כו' יאמרו קרובים לשם עדות חתמו כו'. כצ"ל. ומה שבינתיים נראה למחוק:

בא"ד וא"כ כשיראו כו' יאמרו קרוב או פסול כשר. לכאורה בפשוט הל"ל דלמא יקיימו רק חתימות הקרובים לבד כדחיישינן בס"פ הזורק. וכן איתא בדבריהם שם (י"ח ב') ד"ה אמרי:

גמרא בין עדים לאשרתא נמי כו' מאי דבעי ומחתים סהדי. כ"נ דצ"ל. דכאן הכוונה דיזייף ג"כ חתימת העדים ויקיימו מהאשרתא:

ר"ש ד"ה ומשני דמטייט. אבל אם בא הנפק לפנינו ויש בו ב' שיטין כו' פסול הוא של"נ כת"ח. ור"ל אע"פ שאין כאן חשש זיוף וכמש"כ הרש"א בתד"ה ריו"ח. מ"מ פסול הוא של"נ כת"ח. אבל א"כ אולי אפי' שיטה א' חלק פסול מטעם זה וכריו"ח ועוד ק' היכן מצינו תק"ח בזה:

ר"ש ד"ה ומשני ב"ד. אבל עדים כו' ואפי' ע"ה כו'. משמע דב"ד להכי ל"א דחתמי אטיוטי משום דלאו קטלי קני באגמא נינהו. והתוס' כתבו עוד דריו"ח ס"ל דגם ב"ד חתמי אטיוטא. וק"ל הא סגנון ההנפק יוכיח דלאו אטיוטא חתימי:

רבי אבא אמר כגון ברוך בן לוי בשיטה אחת אלמא קא סבר שיטה אחת ושני אוירין. כתב הראב"ד ז"לּ דמסתברא דהלכתא כרב נחמן בר יצחק דאמר לעיל מסתברא הן ואוירן, דכולהו קיימי כוותיה בר מדרב אבא. והגאון ז"ל פסק כרבי אבא, דיד בעל השטר על התחתונה.

דמטייט ליה. פירוש, לא כמשליך דיוטא על מקום האויר קאמר, שאם כן אף בין עדים לאשרתא פסילא האשרתא, דחוששין דילמא שטרא אחרינא הוה במקום הדיוטא ועליה הוא דחתמו, אלא כמנקד נקודות דין באוירה קאמר, אי נמי כמשרטט אותו בדיו.

שיטה אחת למאי חזיא. אי מזייף ביה וכתב ביה שני שיטין דקות יהא ניכר שהוא מזויף שהנך שני שיטין דקות משאר השטר ועוד דלא אזיל לגבי ספרא לכתוב כתיבה דקה ואפילו אי בעי גייז ליה ויש מפרשים שיטה אחת בלא אוירה למאי חזיא אין יכול לכתוב בה כלום ואמאי אצטריך למימר הרחיק שיטה כשר אבל לא בעי למיפרך שני שיטין למאי חזיין דטובא חזיין לכתוב בו שיטה אחת ונימא דלמדין משיטה אחרונה דהא דאמר לעיל אין למדין היינו למסקנא הכא דמסיק הן ואוירן דחזו לכתוב שני שיטין דאחת ואוירא חזיא לכתוב אחת ולכך אין למדין אבל מקמי דמסיק הן ואוירן יש ללמוד אדרבה דלמדין מדפסול הרחיק שני שיטין בלא אוירן:

כגון לך לך זה על גב זה. א"צ לפרש שרגל הכ"ף על ראש הלמ"ד אלא אפי' לא הוי רגל הכ"ף נגד ראש למ"ד אפ"ה הוי ד' אוירין שאויר אחד צריך להיות בין ב' שיטין בלא רגל כ"ף וראש למ"ד כדאמר כגון ל' למעלה וכ"ף למטה וקסבר ב' שיטין וג' אוירין אלמא צריך להיות אויר בין שיטה לשיטה ועוד אויר אחר מפני רגל כ"ף שבשיטה ראשונה או מפני ראש למ"ד שבשיטה שניה הוי ב' אוירין בין שיטה לשיטה ולאו ראיה היא דא"כ למה צריך אויר שני באויר ראשון יכולין להיות ראש למ"ד ורגל כ"ף כיון שאינן זה כנגד זה אלא צריך לפרש שהן זה כנגד זה לך לך דלא יתחיל לזייף אם אין בינתים ריוח שאם יארע לך לך זה כנגד זה בזיופו שיוכל לעשותו בריוח:

שיטה אחת ושני אוירין. והוי יותר משני שיטין בלא אוירן דא"כ שיטה למאי חזיא כדפריך לעיל:

דמטייט ליה. פי' ר"ת בנקודות או שורות שניכר בחלק מעט ניכר שלא מחק מעיקרא שאם היה מטשטשו בדיו ואין ניכר אם היה שם מחק אם לא ואפ"ה מכשר לשטרא א"כ יטשטש כל השטר לגמרי וגם העדים שלמטה ויכתוב שטר בגליון של מעלה ויזייף עדים והאשרתא של מטה מקיימן ואם אין גליון למעלה ויש שיטה אחת בין העדים לכתב יכתוב השטר ועדים באותה שיטה והעדים הראשונים יטשטש בדיו והאשרתא מקיימת בעדים שזייף להכי צריך לפרש טיוט אנקודות או שורות:

שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר. דהא דפסלינן בגיטין (דף כא:) שטר הבא על המחק היינו כשעדיו על הנייר: