תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קנ״ז עמוד ב

ר"ש ד"ה והמאוחרים. ולא נכתב עד תשרי כו'. ל"י מדוע הרחיב כאן הזמן מניסן ועד תשרי ולעיל גבי מוקדמין קרבו מאחד בניסן עד ט"ו בו. ואולי בכל חד לרבותא נקט:

ר"ש ד"ה הא מני. וגם אם לא נכתב בו אחריות כו'. לכאורה ע"כ אי כר"מ אתיא מיירי ביש בו אחריות דאל"כ מוקדמין אמאי פסולין כיון דלא טריף ביה ממשעבדי:

ר"ש ד"ה מהדורא. ר"א חיי' ס' שנה כו'. בנ"י הגי' היה ס' שנה ראש גולה ונכון וכאן ט"ס וכ"כ הסה"ד:

בסה"ע שם. א"נ מיבעיא ליה לרבנן. כצ"ל:

תד"ה המוקדמין. דהא תניא בתוספתא המוצא שט"ח כו'. כצ"ל והוא לשון מציאה:

בא"ד יקרעוהו לבתר דתני הך משנה (ר"ל פלוגתת ר"מ וחכמים) דהתם משמע דהכא נמי פסולים לגמרי. כצ"ל ועי' הגהת הב"ח:

תד"ה גובה. ולכשיחזור ויקנה נכסים יחזור זה הלוקח ויטרוף ואפי' כו'. כצ"ל ותיבות ב"ח. מב"ח למחוק ועי' בב"מ בדבריהם:

תד"ה את"ל. וה"נ כו' ואפי' כו' לא משתעבד. לע"ד ה"נ כיון דלא מישתעבד רק משום דמיני' אפי' מגלימא דעל כתפי' א"כ אין זה אלא כשבאו לידו ולכן פשיטא דיחלוקו [ועמש"כ בכתובות (פ"ו א') בתד"ה לאשה] :

תד"ה מאי. עד סוף הסוגיא לא יורשי האב כו'. כצ"ל:

בסה"ד וכן גרס ר"ת. מיותר:

המוקדמים פסולים. אומר ר"י דפסולים הוו לגמרי דאפי' מבני חרי לא גבי אע"פ שלוה מודה וראיה מדקאמר ריש לקיש באיזהו נשך (ב"מ דף עב. ושם ד"ה שטר) דהך משנה מתוקמא כר' מאיר דאמר שטר שיש בו רבית קונסין ואין גובה בו לא את הקרן ולא את הרבית היינו אפי' לוה מודה ואפי' מבני חרי לא גבי התם דהא תניא בתוספתא (פ"ה דב"מ) המוציא שטר חוב שיש בו רבית יקרענו בא לב"ד יקרעוהו והדר תני הך משנה דהכא משמע פסולים לגמרי אך י"ל דשאני התם דמשעת כתיבה הוא דעבד ליה שומא אבל הכא לא עבד ליה שומא וכי האי גוונא דחי בפרק המניח את הכד (ב"ק דף ל: ושם) מיהו לישנא דפסולין משמע פסולין לגמרי שלא לגבות מבני חרי:

גובה את הקרן מנכסים משועבדי' ושבח מבני חורין. וא"ת כיון שיש לו נכסים ללוה שיגבה ממנו הלוקח א"כ לא יקח הבעל חוב ממנו לימא ליה לוקח מקום הנחתי לך לגבות ממנו וי"ל דאיירי כגון שאין לו למוכר נכסים אחרים אלא משועבדים ולכך טורף הימנו המשועבדים ולכשיחזור ויקנה נכסים בני חורין יחזור זה לוקח ויטרוף מבני חרי ואפי' דאיקני קנה ומכר משתעבד משתעבד כבר לוקח לב"ח כל שעבודו א"נ י"ל כגון שעשאו לוה למלוה קרקע זה אפותיקי דהשתא לא מצי למימר ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו:

אם תמצי לומר משתעבד לוה ולוה כו'. וה"נ הוה מצי למיבעי היכא דאמר איקני ולא מכר והוריש לוה ולוה ואפי' תמצא לומר דאיקני קנה ומכר לא משתעבד אלא מדסליק מיניה נקט בעיא:

מאי גובה דקתני נמי חצי שבח. בתר הכי גרסינן בכל הספרים ישנים שלחו מתם בן שלוה כו' עד סוף הסוגיא לאו יורשי האב אחי הבן כו' ואחר כך משנה דנפל הבית עליו ועל אמו וגמרא דיליה ואחר כך בעו מיניה מרב ששת בן מהו שירש את אמו בקבר וכן הגירסא בפירוש רבינו חננאל וכן גרס רבינו תם וכן הגירסא ישרה דגמרא דשלחו מתם שייכא על המשנה דנפל הבית עליו ועל אביו דמייתי עלה ההיא משנה לבסוף וגמרא דבעו מיניה מרב ששת היא שייכא על משנה דנפל הבית עליו ועל אמו דמייתי לה עלה אבל בספרים שלנו גרסינן ההיא דשלחו מתם על משנת נפל הבית עליו ועל אמו כמו שפירש רבינו שמואל והוא פי' גר' ר"ח נראה לו יותר וכן גרס רבינו תם: