תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קנ״ד עמוד ב

בא"ד י"ל דאחר שהיה זה גדול. קשה לי איך אמרי' בשמעתא ריש דף קנה היכי משכחת לה דנחתי דלמא הברייתא מיירי בסתם ולא נבדק מש"ה צריכים היורשים להביא ראיה מכח חזקה דהביא ב"ש כקושית תוס':

שם ד"ה ברם כו' [גבי פניו מוסמסין]. וכן בכורות ד ע"ב עירובין מ ע"א:

ר"ש ד"ה בשלמא לדידי. ויגבה מתנתו מיד היורשין. עמש"כ לעיל (קנ"ג ב') בדבריו:

ר"ש ד"ה והלא אמרו משמך. אע"ג דמודו כו' נותן מתנה. וכ"כ לקמן (בר"ד הסמוך). ותימה דלקמן (ס"ד קנ"ה) אמר אמימר דמתנתו מתנה ופסקינן כוותי'. ואף שפי' רשב"ם שם של בן י"ג. מ"מ בהאי עובדא פשיטא לי' לר"ז לקמן ולסתמא דגמרא דמתרצא לאו איתמר עלה כו' דהוה בן י"ח או כ' וע"כ משום דמיירי במכר וכדאיתא מעשה כו' שמכר. ולהו קרינן לקוחות בכל הסוגיא:

ר"ש ד"ה זו דברי חכמים. מתני' כו'. נראה דר"ל מתניתין דבר קפרא:

אלא לדידך דאמרת בקיום השטר לקיימו שטרייהו ולוקמו בנכסייהו. דמסתמא כיון שאמת היה שמכר היו מוצאים עדים לקיים שטרם אלא ש"מ שהיו צריכין לבקש עדים שהיה גדול בשעת המכר וכרבנן דאמרי המוציא מחבירו עליו הראיה וא"ת ומאי קושיא עד כאן לא קאמרי רבנן ראיה בקיום השטר אלא משום דסבירא להו כרבי נתן דאמר דאזלינן בתר השתא דאם בריא הוא עתה יש לנו לומר שאז היה בריא אבל הכא לא שייכא שום חזקה וי"ל דאיכא למימר חזקה שאין עדים חותמים על השטר אא"כ נעשה גדול מהניא כי ההיא חזקה דבתר השתא אזלינן:

בחזקת לקוחות הוו קיימי. והיורשים היו רוצים להוציאן מידן והיו רוצים לבודקו אם הוא קטן והשתא ניחא הא דקאמר להו סימנין עשויין להשתנות לאחר מיתה שאפילו לא תמצאו לו סימנים איכא למימר שנשרו לאחר מיתה:

זוזי יהבינן לינוול ולינוול. אבל יורשים אינם רשאים לנוולו בשביל הירושה דלא מידי יהבי ועוד שהוא קרובם:

אי עדים אלימי ומרעי שטרא כו'. לעיל בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מח: ושם ד"ה אמר) הבאתי שם הך מילתא גבי מודעא היו דברינו וכו': והלא משמך אמרו יפה ערערו בני משפחה. מטעם קיום השטר ולא מטעם עדים:

ברם נראין דברי רבינו יוסף כו'. והא דפריך לעיל ריש לקיש לר' יוחנן ממשנת בר קפרא וא"'ל ר' יוחנן שאני אומר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו לא אמר דבר זה מעולם וכולה סוגיא דלעיל ליתא לפי מסקנא זו וכה"ג איכא ביבמות בפ' החולץ (יבמות דף לה: ושם ד"ה כ"ע) דפריך ליה ר' יוחנן לריש לקיש ולמסקנא מעמיד מחלוקתם בענין אחר גבי החולץ למעוברת וכן בפ"ק דחגיגה (דף ז.) גבי הראיון ובנדה פ' המפלת (נדה דף כד.) גבי פניו מוסמכים וכי א"ל ר' יוחנן לר' ינאי לעיל רבי לא משנתנו היא זו לא הקשה ממילתא דרבנן אלא הזכיר לו המשנה דפלוגתא דרבנן ורבי מאיר היא בהא [וע"ע תוס' בכורות ד: ד"ה אלא]: