תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף ק״נ עמוד א

גמרא אלא מאי אית לך למימר כו'. ב"ק דף יב ע"ב:

תוס' ד"ה וכל כו' כל שהוא דוקא. לא ידעתי מאי קושיא הא פשיטא דכמה פעמים כ"ש הוא דוקא וכי שייך לומר דמוכרח לומר דלאו דוקא אלא דפרכינן על ר"י דדייק מלשון כ"ש הא מצינו לפעמים דכ"ש לאו דוקא:

גמרא התם כו' ואיידי דתנא רישא רע"א כו' מש"ה קתני קרקע. ק"ל הא קתני התם סמוך להא דר"ע ג"כ הך דשכ"מ ואיכא למימר יותר דתני איידי והכא תני שיגרת לישנא דהתם וע"ש במ"ז בלשון הרע"ב

שם ולכתוב עליה פרוזבול ולקנות עמה כו'. כ"ה הגי' בר"ש ורע"ב שם ונכון:

שם ואיידי דקאמר ת"ק שיעורא רבה אמר איהו נמי שיעורא זוטרא. עי' פרש"י בחולין (קל"ז ב') ד"ה מה בין לי. ומשמע דלא גריס יותר וכ"מ מרשב"ם ותוס'. או דצ"ל וקרי לה כ"ש בו':

ר"ש ד"ה ולא עשו מטלטלי שיור אצל כתובה. אבל שייר לה וכתב לה מטלטלין כו'. הדין אמת כדאיתא לעיל (ס"ד קל"ב) אבל הכא ל"י מדוע לא פי' כפשטא כדלקמן (ע"ב) בד"ה בניו. ודע דהרע"ב ל"ד במחכ"ת בפ"ג דפאה מ"ז שכ' דכל הני שייר קרקע כ"ש עד סוף פרקין ה"ה מטלטלין ע"ש. דה"ל להוציא הא דכתב לאשתו קרקע כ"ש דדוקא קרקע קאמר:

ר"ש ד"ה ואיידי. דבשלמא גבי פאה פאת שדך כתיב קרקע כ"ש. עמש"כ בפאה שם בס"ד:

תד"ה וכמה. וי"ל כו' על רב בכל הני. לישנא דבכל אינו מדויק דליכא אלא הך דהכא וההוא דראשית הגז עי' כתובות (ח') תד"ה שהכל בסופו:

קרקע כל שהוא חייבת בפאה כו'. לעיל בשלהי לא יחפור (בבא בתרא דף כז.) פירשתי לה:

וכל היכא דתני כל שהוא לית ליה שיעורא והא תנן כו'. ואע"ג דקרקע כל שהוא חייב בפאה היינו כל שהוא דוקא כדאמרינן לעיל בפרק לא יחפור (בבא בתרא דף כז. ושם: ד"ה בחטה) היינו משום דמסתבר טפי הכי ובקדושין פ"ק (דף כו.) הארכתי שם בדיני כל שהוא: וכמה כל שהוא אמר רב מנה ופרס. ואם תאמר מאי מקשה ליה והלא ודאי הוא חולק על רב דלעיל וי"ל דהכי קאמר מי פליג על רב בכל הני: מנה ופרס. שיעור דרבנן ור' דוסא לא ידעינן מנא ליה:

ואיידי דקאמר תנא קמא שיעורא רבה אמרי אינהו שיעורא זוטא. והא דתנן (כלים פ"ה מ"א) תנור תחלתו ארבעה וסופו כל שהוא ואמרינן (חולין דף קכד.) מאי כל שהוא טפח איכא למימר דאיידי. דנקט שיעורא רבה נקיט נמי שיעורא זוטא:

עבדא כמקרקעי דמי או כמטלטלי דמי. לענין מילי דרבנן מיבעי ליה אבל במלתא דאורייתא פשיטא דאיתקוש לקרקעות כדפי' לעיל בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף סח.) על הך מילתא: