רשב"ם ד"ה הכא כו' בלא עדים. תמוה לי הא בגרשתי דידעינן בודאי דהיתה מוחזקת בא"א ואפ"ה נאמן במיגו דבידו לגרשה. וקצת יש לחלק דבגרשתי בכל רגע ורגע בידו לסלק החזקה דא"א ע"י גירושין אבל יש לי בנים דהוא ענין אחר שאין בידו אף דבידו לסלק החזקה ע"י גירושין מ"מ במה שמסלק ע"י יש לי בנים אינו נאמן. ודוחק דמ"מ איך ילפינן ממתני' דגרשתי נאמן הא שני ושני ודמתני' רק בלא אתחזקא לאיסורא בעדים וצ"ע:
גליון הש״ס · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
רש״ש · דף קל״ד עמוד ב
א׳
גמרא ליורשו פשיטא. עי' פרשב"ם ועמש"כ לעיל (קכ"ו ב'). אבל קשה דא"כ מאי פריך פשיטא דלמא אתי לאשמעינן אפי' במקום שאין מיגו וכר"י דהלכתא כוותיה. וי"ל משום דלא רצו לאוקמי כיחידאה כמש"כ לעיל (קל"א) ובפרט שבקדושין (ע"ח ב') סתם דלא כוותיה:
ב׳
שם מאי שנא מדרבא כו'. לפמש"כ התוס' בכתובות (ט' ב') ד"ה לא "ועוד דאין זה מיגו דמיפסלא נפשה מכהונה" ע"ש וכ"מ סברא זו בדבריהם לעיל (ל"ג) בד"ה ה"ג ושם (בע"ב) בד"ה ואי ע"ש. קשה דא"כ מאי פריך הכא נימא דר"ל דכיון דלא מהמנינן ליה על למפרע לכן אינו נאמן גם על להבא דל"פ דבורא להיות נאמן על חציו לבד דאין זה מיגו משום דרוצה לשוויה פנויה מעיקרא וע"ז אין לו מיגו. אולם מדבריהם כאן בד"ה הואיל משמע דאמרינן מיגו לחצי טענה וכן הבינם המהרש"א לקמן בדף הסמוך. וקשה יותר דהא אפי' למיפלג דבורא איכא למ"ד דלא פלגינן כ"ש כה"ג דמבטלינן דבוריה לגמרי בזה בני ודו"ק:
ג׳
ר"ש ד"ה מנפח. כאדם שמנפח קש כו' ומשליכו לאבוד כלומר כזה הרוח כו'. פתח בקש וסיים ברוח:
ד׳
ר"ש ד"ה איבעיא להו. כלומר הא פשיטא לן. כצ"ל:
ה׳
תד"ה אזל (בסופו). דיכול להיות שיש לו בן. הלשון אינו מדויק דהל"ל דזהו בנו:
ליורשו פשיטא. דאנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס לא יהא נאמן אע"ג דלענין בכורה נאמן היינו משום שראוי ליורשו שהרי בידוע שהוא בנו אבל הכא דלא ידעינן אם הוא ראוי ליורשו או לא אינו נאמן:
ו׳
הואיל ובידו לגרשה. אע"ג דהאי מגו לא חשיבא שאם היה מגרשה היה פוסלה מן הכהונה והשתא שאומר זה בני לא פסיל לה מ"מ חשיב מגו לפטרה מיבם:
ח׳
אזל ליה הואיל דרב יוסף. ולא אמרינן הואיל ובידו לגרשה דס"ד השתא דאין נאמן לומר. גרשתי אשתי עתה דאפי' להבא אין נאמן לומר גרשתי אשתי וא"ת א"כ מ"ט דמתני' דזה בני נאמן וי"ל דדוקא לענין שאמר גרשתי לא אמר מגו הואיל ובידו לגרשה משום דאם איתא דגרשה אית לה קלא ולכך אינו נאמן אבל זה בני נאמן במגו דהואיל ובידו לגרשה דיכול להיות שיש לו בן ואין ידוע לעולם:
י׳
למפרע אין נאמן. תימה דמאי קמ"ל פשיטא דאין נאמן לומר למפרע גרשתי אשתי שאם היה נאמן מה הועילו חכמים בתקנה שתקנו זמן בגיטין שלא יחפה על בת אחותו אם תזנה תחתיו (גיטין דף יז.) דלעולם יחפה שיאמר גרשתיה קודם הזנות ויהיה נאמן בשלמא למ"ד בסמוך דלא פלגינן דבורא אתי שפיר דאצטריך לאשמועינן דאפי' מכאן ולהבא אין נאמן כשאומר גרשתי מקודם אבל למ"ד פלגינן דבורא ונאמן מכאן ולהבא אלא למפרע דוקא אין נאמן קשה דמלתא דפשיטא היא:
י״ד
פלוני בא על אשתי. מילתיה דרבא היא בפ"ק דסנהדרין (דף י. ושם) וקאמר התם מהו דתימא אדם קרוב אצל עצמו אמרינן אבל אצל אשתו לא אמר קמ"ל וקשה לה"ר חיים דפשיטא הוא דאדם קרוב אצל אשתו כדתנן בזה בורר (שם דף כז:) ויש לומר דאף על גב דפסול לעדות הוא להעיד על אשתו כשאומר פלוני בא על אשתי הוה אמינא מתוך שנאמן על פלוני נאמן נמי עליה:
תלמוד בבלי בבא בתרא קל״ד ע״ב, מתוך מסכת בבא בתרא. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו גליון הש״ס ופסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
