13 קטעי גמרא, ולצידם פסקי תוספות ורש״ש ורא״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
בבא בתרא · דף ק״ל עמוד ב
א׳
מה תלמוד לומר (דברים כא, טז) לא יוכל לבכר
ב׳
לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו שיכול והלא דין הוא ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן תלמוד לומר לא יוכל לבכר
ג׳
ויאמר לא יוכל לבכר מה ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו
ד׳
שיכול והלא דין הוא ומה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק אמרה תורה לא יוכל לבכר פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן
ה׳
ת"ל והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה
ו׳
א"ר זריקא א"ר אמי א"ר חנינא אמר רבי הלכה כר' יוחנן בן ברוקה אמר ליה ר' אבא הורה איתמר
ז׳
במאי קמיפלגי מר סבר הלכה עדיפא ומר סבר מעשה רב
ח׳
תנו רבנן אין למדין הלכה לא מפי למוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ידמה
ט׳
מאי ובלבד שלא ידמה והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה
י׳
אמר רב אשי הכי קאמר ובלבד שלא ידמה בטרפות
י״א
דתניא אין אומרים בטרפות זו דומה לזו ואל תתמה שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיתה
י״ב
א"ל ר' אסי לר' יוחנן כי אמר לן מר הלכה הכי נעביד מעשה אמר לא תעבידו עד דאמינא הלכה למעשה
י״ג
אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי פסקא דדינא דידי לקמייכו וחזיתו ביה פירכא לא תקרעוהו עד דאתיתו לקמאי אי אית לי טעמא אמינא לכו ואי לא הדרנא בי לאחר מיתה לא מיקרע תקרעוהו ומגמר נמי לא תגמרו מיניה לא מיקרע תקרעיניה דאי הואי התם דלמא הוה אמינא לכו טעמא
גמרא שיכול כו' ומה פשוט כו' בכור כו' לא כש"כ ת"ל לא יוכל לבכר. לא מצאתי מפורש אם יוכל לקחת ממנו חלק פשיטותו דלכאורה חלקו זה שוה לחלק שאר אחיו. או אולי מדכתיב לא יוכל כו' כי כו' לתת לו פי שנים משמע דלא יוכל לגרוע ממנו מפי שנים. או נאמר דמקשינן ב' חלקיו להדדי עי' לעיל (קכ"ד):
ב׳
שם אר"ז אר"א אר"ח א"ר ינאי אמר רבי הלכה כריב"ב. כן הגיה הב"ח וכ"ה ברשב"ם לקמן בדף הסמוך בד"ה ושמע מינה ושם ע"ב בד"ה לעולם. וצע"ק דבב"מ (פ"ה ב') משמע דר"ח גדול מר' ינאי דקאמר שם ור' ינאי אצל ר' חנינא:
ג׳
ר"ש ד"ה עד שיאמרו לו כו'. דכיון ששאל ע"י מעשה ואינן יודעין כו'. כצ"ל:
ד׳
בא"ד ר' אליעזר אומר ד' נשים כו'. כצ"ל ביו"ד:
ה׳
בא"ד ובשלשתן תנן במשנה הלכה כדבריו. בשנים האחרונים ליתא במשנה אלא בברייתא ואיתנייהו בתוספתא שם בפ"ה ובפ"ט ועמש"כ בס"ד בשבת (פ"ג ב') וברשב"ם לקמן (קל"ח) בד"ה יורשין:
ו׳
בא"ד כמו שסדרן ר"א עד שיאמר לו הל"מ. כצ"ל:
ז׳
ר"ש ד"ה בטרפות. שחתך הבשר עד העצם כשרה כו'. ע"ש דמוכח להדיא דאף אם נחתך גם העצם כשרה. ונ"ל להגיה עם העצם:
שיכול. ל"ג והלא דין הוא: תלמוד לומר לא יוכל לבכר. וא"ת ולרבנן למה לי לא יוכל לבכר דמהי תיתי שיוכל לשנות חלק בכורה דאצטריך קרא למעוטי ולר' יוחנן בן ברוקה נמי למה לי ביום הנחילו דעל כרחך ליכא למימר דמקל וחומר ילפי' שלא יוכל לשנות חלק פשיטות דא"כ לישתוק מלא יוכל לבכר וממילא ידעינן שאין יכול לשנות לא חלק בכורה ולא חלק פשיטות משום דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה ואם כן ע"כ לא יבכר לא אצטריך אלא למעוטי חלק פשיטות ויש לומר דאי לאו לא יבכר הוה אמינא דיכול לשנות חלק בכורה משום דהורע כחו שאינו נוטל בראוי והשתא אצטריך שפיר ביום הנחילו לרבי יוחנן בן ברוקה דלא נילף חלק פשיטות בקל וחומר מחלק בכורה דאין יכול לשנות:
י״א
שהרי חותכה מכאן. אין לפרש כפי' רבינו שמואל חותכה מכאן וחיה דהיינו למעלה מצומת הגידין דהא בפרק אלו טרפות (חולין דף נו) אצומת הגידין גופא קאמר תדע שהרי חותכה מכאן כו' אלא יש לפרש כגון בטחול דקיימא לן (שם דף נה:) ניקב בסומכיה טריפה בקולשיה כשרה:
תלמוד בבלי בבא בתרא ק״ל ע״ב, מתוך מסכת בבא בתרא. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו פסקי תוספות ורש״ש ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
