תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קכ״ט עמוד ב

גמרא לימא נמי תיהוי תיובתא דר"ל ותסברא והא"ר כו'. לכאורה מאי אולמיה דרבא טפי מר"ל גופיה ומכולהו אמוראי נימא דגם הוא איתותב. וע"כ צ"ל כפי' הרשב"ם ואם איתא כו' לא פסקינן הלכתא הכי. וש"מ דמילתא דרבא בזה נתקבל לבעלי הש"ס להלכה. ובזה מיושבים דברי התוס' לעיל (ה' ב') בד"ה ואפי' ממה שהעירותי עליהם שם:

ר"ש ד"ה הוא מותיב כו'. ואם מתו יירש א' כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה לא קשיא. והאי דקאמר ר"ל לא קנה כו' האי דלשון ירושה כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה והלכתא כו'. ויש שמספקא ליה כו'. כצ"ל:

ר"ש ד"ה לבר מעובד כוכבים. כדאמרינן נמי במס' ע"ז שקץ כו'. הוא שם (מ"ו):

תד"ה חוץ. ויש לדחות דאם ימסרנו כו'. כצ"ל:

והלכתא דתוך כדי דבור כדבור דמי. פי' ר"ת דלכך אמר כדבור דמי כדי שאילת תלמיד לרב היינו שלום עליך רבי לפי שכשאדם עושה סחורה עם חבירו ויראה רבו או גדול הימנו בחכמה לא יתן לו שלום שאם יתן לו שלום לא יוכל לחזור בו ממקחו לכך תקנו חכמים שכשיעור זה יכול לחזור וקשה לר"י בפ' בתרא דנדרים (דף פז.) תניא מי שיש לו חולה בתוך ביתו ונתעלף כמדומה לו שמת וקרע ואח"כ מת לא יצא ידי קריעה ואמר ר"ש בן פזי אמר ר"ש בן לוי לא שנו אלא אחר כדי דבור אבל תוך כדי דבור אינו חוזר וקורע והתם לא שייך האי טעמא וי"ל דלא פלוג רבנן: חוץ מעבודת כוכבים וקדושין. פי' רשב"ם שאם התפיס או הקצה דבר לעבודת כוכבים ובתוך כדי דבור חזר בו אפ"ה נאסר ואין נראה לר"י דהתפסה לא שייכא בעבודת כוכבים דאמרי' בפ' כל הצלמים (ע"ז דף מד:) האומר בית זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום שאין הקדש לעבודת כוכבים ואמרינן נמי בפ' כל האסורין (תמורה כח: ושם) דאין מוקצה לעבודת כוכבים אלא שבע שנים שנא' (שופטים ו׳:כ״ה) ואת הפר השני שבע שנים ועד שימסרנו לעבודת כוכבים ויאכילנה כרשיני עבודת כוכבים והתם לא שייך תוך כדי דבור ויש לדחות דאם ימכרנו לכהנים של עבודת כוכבים ע"מ לפטמו שבע שנים הוי מוקצה ואפילו חזר בו תוך כדי דבור לא מהני ור"י פי' עבודת כוכבים שא"ל אלי אתה וחזר תוך כדי דבור דלא מהני מידי ויכול להיות שהוא גזירת הכתוב ובפ' בתרא דנדרים (דף פז.) קאמר והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי לבר מעבודת כוכבים ומגדף ומקדש ומגרש פירוש מגדף שאם גידף וחזר בו תוך כדי דבור לא מהני מידי וגמרא קיצר כאן משום דמגדף הוי בכלל עבודת כוכבים ומגרש בכלל מקדש כי טעם אחד להם: