תלמוד בבלי - מסכת בבא בתרא · דף קי״ט עמוד ב

ר"ש ד"ה ופשטו ליה. משמיא. כצ"ל:

ר"ש ד"ה בבה"מ היו יושבין. ונשיאים והעדה. כצ"ל. והעדה שנאמרה כאן נראה דהיינו סנהדרין כמו ושפטו העדה וכיוצא:

ר"ש ד"ה הגהה. ובן היוצא כו'. שפת יתר הוא. ועוד דמשמעו שאין שאר בניו מאשה אחרת יורשין אותו בנחלת אחיו וזה ודאי אינו:

ר"ש ד"ה שאפי' היה בת לבן. שהיו יודעות לדרוש כו'. וזה מוכח ממה שאמרו כי אין לו בן ביו"ד דר"ל אפי' ע"י עיון כדדרשינן לעיל (קט"ו):

ר"ש ד"ה ומשני. כיוכבד שילדה אחר ס'. כ"נ דצ"ל. ור"ל וכפי הטבע אפי' נשאת קודם כ' אינה יולדת אחר ס':

אילו היה לו בן לא דברנו. פ"ה שכבר היו יודעות פרשת נחלות וקשה דהא אכתי לא נאמרה כדאמרינן לעיל שזכו בנות צלפחד ונכתבה על ידן ועוד דאפילו יודעות פרשת נחלות דבן ובת יורשין היאך יודעות דבן קודם לבת הא אכתי לא נאמר וכל בת יורשת נחלה ואם כן איכא למימר כדפריך רב פפא לעיל לאביי איכא בן ובת לא האי לירות כו' ועוד אם היו יודעות פרשת נחלות למה הוצרכו לדבר מכח פרשת יבמין ונראה לרשב"א דהיו יודעות מוהתנחלתם לבניכם ולא לבנותיכם א"נ מסברא משום דבת מסבת נחלה ולא בן אי נמי מדכתיב לאלה תחלק (את) הארץ היינו זכרים ועוד קשיא לן דקאמר אילו היה בת לבן לא דברנו והא אכתי לא נאמר משמוש נחלה ונראה לפרש לא דברנו לפי שלא היה להן אז שום כח לדבר אבל עכשיו שאין [בת] בן יש (להן כח) מפרשת יבמין: אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחות מארבעים שנה. נראה לרשב"א דסבר לה כמ"ד (שבת דף צו:) צלפחד היינו מקושש ומעשה המקושש היה בתחלת ארבעים מיד אחר מעשה מרגלים דאמר במדרש דלשם שמים נתכוין שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן שלא ליכנס לארץ ממעשה מרגלים שוב אין מחויבין במצות עמד וחילל שבת כדי שיהרג ויראו אחרים ולא נשאו עד סוף ארבעים שנה כדמוכחי קראי: