16 קטעי גמרא, ולצידם בן יהוידע ופסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות לפי מהדורת וילנא. טקסט התלמוד הבבלי לפי מהדורת ויקיטקסט, בעברית.
בבא בתרא · דף קט״ז עמוד א
א׳
ולא תהא תורה שלמה שלנו כשיחה בטלה שלכם מה לבת בנו שכן יפה כחה במקום האחין תאמר בבתו שהורע כחה במקום אחין ונצחום ואותו היום עשאוהו יום טוב
ב׳
(שופטים כא, יז) ויאמרו ירושת פלטה לבנימן ולא ימחה שבט מישראל
ג׳
אמר רבי יצחק דבי רבי אמי מלמד שהתנו על שבט בנימין שלא תירש בת הבן עם האחין
ד׳
אמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי כל שאינו מניח בן ליורשו הקדוש ברוך הוא מלא עליו עברה כתיב הכא (במדבר כז, ח) והעברתם את נחלתו וכתיב התם (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא
ה׳
(תהלים נה, כ) אשר אין חליפות למו ולא יראו אלהים רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי חד אמר כל שאינו מניח בן וחד אמר כל שאינו מניח תלמיד
ו׳
תסתיים רבי יוחנן דאמר תלמיד דאמר רבי יוחנן דין גרמיה דעשיראה ביר תסתיים דרבי יוחנן דאמר תלמיד
ז׳
ומדרבי יוחנן אמר תלמיד רבי יהושע בן לוי אמר בן
ח׳
והא רבי יהושע בן לוי לא אזיל לבי טמיא אלא לבי מאן דשכיב בלא בני דכתיב (ירמיהו כב, י) בכו בכה להולך ואמר רב יהודה אמר רב להולך בלא בן זכר אלא רבי יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד
ט׳
ומדר' יהושע בן לוי הוא דאמר תלמיד רבי יוחנן אמר בן
י׳
קשיא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן לא קשיא הא דידיה הא דרביה:
י״א
סימן הדד עני וחכם:
י״ב
דרש רבי פנחס בן חמא מאי דכתיב (מלכים א יא, כא) והדד שמע במצרים כי שכב דוד עם אבותיו וכי מת יואב שר הצבא מפני מה בדוד נאמרה בו שכיבה וביואב נאמרה בו מיתה דוד שהניח בן נאמרה בו שכיבה יואב שלא הניח בן נאמרה בו מיתה
י״ג
ויואב לא הניח בן והכתיב (עזרא ח, ט) מבני יואב עובדיה בן יחיאל אלא דוד שהניח בן כמותו נאמרה בו שכיבה יואב שלא הניח בן כמותו נאמרה בו מיתה
י״ד
דרש ר' פנחס בן חמא קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות שנאמר (איוב יט, כא) חנוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי וקא אמרי ליה חבריה (איוב לו, כא) השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני
ט״ו
דרש ר' פנחס בר חמא כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' (משלי טז, יד) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה:
ט״ז
זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי ירכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי ירכו: בעי רמי בר חמא אבי האב ואחי האב כגון אברהם וישמעאל בנכסי עשו איזה מהן קודם אמר רבא תא שמע האב קודם לכל יוצאי ירכו ורמי בר חמא
גמרא ויאמרו ירושת פליטה (פי' ירושה שתפול מהפליטה) לבנימין (תשאר לבנימין) דהיינו שלא תירש כו'. ולפי' הרשב"ם קשה לשון הסמיכות. ומש"כ דאם לא הניח אלא בנות כו' דלא ניחא כו'. לע"ד ה"נ הטעם עפ"י דקיי"ל כריב"ב לקמן (ק"ל) דאם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין וע"ש בפירושו ונכון בעז"ה:
ב׳
שם אמר ריו"ח משום רשב"י כל שאינו מניח בן ליורשו כו'. עי' מש"כ בס"ד לקמן (קמ"א):
ג׳
שם כל מי שיש לו צער או חולה בתוך ביתו כו'. כ"ה הגי' בע"י ובזה יובן פי' הרשב"ם:
ד׳
ר"ש ד"ה תאמר בבתו. ולא לקחו בני חפר כל נכסי חפר ובנות חפר לא לקחו כלום נמצאת כו'. כ"נ דצ"ל. אבל ק"ק מנ"ל דה"ל לחפר בנות:
ה׳
ר"ש ד"ה בעי רמב"ח ומשום דתרוייהו כו' מכח אבי המת קב"ל. לכאורה משמע דאבי המת ואחי המת לא קמבעיא ליה דודאי האב קודם כדלעיל (ק"ח ב') בברייתא. כי קמב"ל אבי האב כו' משום דאיפלוג דרא מהמת:
ו׳
תד"ה כי. והא דכתיב ויתנו כו' לא מפני שהיה עני כו'. בלא"ה צ"ל כן שהרי כתיב קודם לזה וה' שב כו' ויוסף כו' למשנה:
ז׳
תד"ה אבי. א"ר ת"ש האב קודם לכל יוצאי יריכו כו'. כצ"ל:
רש״ש · מהדורת וילנא, נחלת הכלל
חידושי הרשב״א · דף קט״ז עמוד א
א׳
מלמד שהתנו השבטים עם שבט בנימן וכו'. פירש ר"ח והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל, שהתנו שכל אשה שישאו משאר השבטים והיא בת נחלה שתשאר הנחלה לאחי אביה. ואינו מחוור בעיני כלל, חדא דבגירסת הספרים יש שלא תירש בת הבן עם האחים. ועוד דזה אינה ירושת פליטה לבנימן ושלא ימחה שבטם מישראל, אלא שלא יוסיפו על שבטם נחלה על נחלתם. ור"ש ז"ל פירש, שהתנו שבת הבן היורשת עם האחים משבט בנימין, אם תנשא לאחד מן שאר השבטים שלא תירש עם האחים אבל בת יורשת שלא במקום בנים תירש, שאין דעת המת נוחה שנעקור נחלתו מזרעו, וזה עיקר. והוצרכו להתנות בכך, מפני ששבט בנימין מספר עכשיו מועט ונחלת בנות הבנים מרובה ויורשת הרבה, ואם תנשאנה לשאר השבטים כמעט לא תשאר להם פליטה בנחלתם מחמת ירושת הבנות.
כי על זה בחרת מעוני. טוב לך במכות הללו ממה שהיית עני דעשיר היה דלא מצינו שהפסיד איוב א׳:כ״אלא בהמות אבל קרקעות וכסף וזהב לא הפסיד אע"ג דקאמר ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה (איוב א) מתנחם היה על הפסדו שלא היה לו לחוש שבמותו לא יוליך כלום עמו כדכתיב בקהלת ומאומה לא ישא בעמלו שיולך בידו והא דכתיב (רישיה דקרא) (איוב מ״ב:י״א) ויתנו לו איש קשיטה אחת ונזם זהב אחד לא מפני שהיה עני אלא דורון היו מביאין לו:
תלמוד בבלי בבא בתרא קט״ז ע״א, מתוך מסכת בבא בתרא. התלמוד הבבלי הוא יצירת היסוד של התורה שבעל פה - דיוני האמוראים על המשנה, ערוכים דף אחר דף. הטקסט מוצג לפי מהדורת ויקיטקסט החופשית, ולצידו בן יהוידע ופסקי תוספות ורש״ש וחידושי הרשב״א ורא״ש ותוספות ממהדורת וילנא - שני הפירושים שנדפסו מאז ומעולם משני צידי הגמרא בדף.
